נסראללה vs. אמיל חביבי

ביתו” של הסופר החיפאי אמיל חביבי – ממייסדי מק”י הופגז אתמול על ידי נסראללה”.

זוכה פרס ישראל 1992, אשר וועדת הפרס קבעה עליו:

“סגנונו של אמיל חביבי חדשני ומתוחכם. הסופר השכיל לפתח ז’אנר ייחודי על-ידי מיזוג צורות ודרכי כתיבה ערביים קלאסיים (כגון המקאמה) עם מיטב מסורת הסאטירה האירופית… יצירתו של אמיל חביבי התקבלה כחלק מהספרות הערבית של ימינו, ובה בעת התקבלה, במקורה הערבי ובתרגומה העברי, כתרומה של ממש לספרות הישראלית העכשווית”.

ב 1992 הוא חטף קיתונות רותחין מההנהגה הערבית על הסכמתו לקבל את פרס ישראל על עבודתו הספרותית

הוא נפטר ב 1996 , באופן סימבולי ב 2 במאי.

בשנת 2000 כתב אמנון לוי מכתב אישי בשם סליחה אמיל, המתנצל על שבשנת 1996 הוא התלהם עליו בתור נציג ערבי בתוכניתו “ערב חדש” על רקע הפיגועים בדיזנגוף.

אמיל היה איש יקר, שנגע בישראלים רבים בסיפרו האופסימיסט. ואולי יאה היה כי המשפט הפשוט שביקש שיחקק על מצבתו “נישארתי בחיפה” יהיה הסמל של המלחמה הזאת ולא הסיסמאות הנבובות כמו “ישראל חזקה” שמלעיטים אותנו העיתונים, כדאי גם שאלו הטוענים כי הם ממשיכי דרכו יעשו חושבים בקשר להצגת נסראללה כמשחרר לבנון הערבית מול כוחות הכיבוש הישראלי אמריקאי. חבל להכניס מגלמונן פאנאט שיעי לקטגוריה לא לו. מסתבר שהציבור של חיפה – בה חד”ש קיבלה כ 3% מהקולות ובל”ד קיבלה כ 3% מהקולות, חושב קצת אחרת – ומבין שההתקפה הנפשעת שלו על ישראל חייבת להיגמר. סירובו של נסראללה לקבל את הפסקת האש שמציע האו”ם רק מעיד על כוונותיו האמיתיות. למרות ההפגנות בכיכרות, והדברים החריפים על שר הביטחון וממשלת ישראל בכנסת, ואפילו דבריו של וליד חמיס, סגן ראש העיר היקר, אשר הפעם טועה. וכמו שאמיל חביבי היה אומר, הציבור יודע יותר טוב ממנהיגיו.