ניצחונו הדחוק של השמאל באיטליה – מודל לאירגוני השמאל בעולם

ניצחון השמאל באיטליה והדחתו של רודן התיקשורת המושחת ברלוסקוני, מפלגת הבועה הימנית שלו שותפיהם הניאו פשיסטיים (זירי ומוסוליני) והגזענים שונאי המהגרים כמו הברית הצפונית הוא הישג היסטורי שאין להקל בו ובחשיבותו ראש.

מעבר לשינוי החברתי והכלכלי הצפוי באיטליה, שינוי חשוב נוסף הוא ביחס למדיניות החוץ ההרסנית של ממשל בוש בעולם וכניעת אירופה למדיניות זו.

מאז ניצחונו של זאפאטרו בספרד, אירופה פונה שמאלה. בעוד זאפטרו מחזק את הקשר עם מדינות דרום אמריקה שכבר נכבשה באדום – החל מארגנטינה, צילה וברזיל של לולה וכלה בבוליביה של מורלס וונצואלה של צ'אבס, בבחירות בבריטניה הלייבור רשם הישג של זכיה בכהונה שלישית, בבחירות בהונגריה רשמה המפלגה הסוציאליסטית הישג של כהונה שניה ברציפות. ובצרפת לראשונה מזה שנים מובילה מועמדת סוציאליסטית ברוב זעום אמנם בסקרי דעת הקהל על נשיאות 2007 למרות הקרע שנקרע במפלגה הסוציאליסטית והסכנה של פשיסט כמו ניקולא סרקוזי ליטול את השילטון. ההישג היחיד לימין האירופאי היה עלייתה של אנגלה מרקל כקנצלרית גרמניה בראש ממשלת אחדות לאומית. אין מוטעה מהנטיה לפרש הישג זה כהישג של הימין בגרמניה. ההישג נובע מרדיקלייזציה של השמאל – מעברו של לפונטיין (שר האוצר של שרדר לשעבר) ואישים בכירים נוספים מה SPD והקמתה של מפלגת השמאל החדש – Die Linke בגרמניה. בעוד גוש הימין הפסיד 8 צירים – הפסד של 22 צירים על ידי מפלגתה של מרקל שקוזז על ידי עליה ב 14 צירים על ידי מפלגת הימין הליברלי, השמאל הגרמני זכה בתוספת של 18 צירים – תוספת של 51 צירים של השמאל החדש והפסד של 29 ו 4 צירים על ידי ה SPD והירוקים בהתאמה. רק הסירוב של השמאל החדש להצטרף לקואליציית אדום-אדום-ירוק או לשמש כרשת ביטחון לקואליציה אדומה-ירוקה גרמו לעליית הקאנצלרית לשילטון. במישור המקומי אולי הנזקים הם קטנים אולם במישור הבינלאומי, אנגלה מרקל מנהלת מדיניות פרו אמריקאית מובהקת.

על כל מפלגות השמאל ללמוד מהמודל האיטלקי שגרס שיתוף פעולה בשמאל בכל מחיר. הקואליציה של פרודי מכילה טרוצקיסטים קיצוניים – על גבול האנרכיה, מתנגדי גלובליזציה, לצד מפלגות סוציאל דמוקרטיות ואפילו מפלגות נוצריות-חברתיות – בסגנון ש"ס. כיום ברור כי מספיק ומפלגה אחת היתה מפגינה מדיניות עצמאית, השילטון היה נותר בידי הימין הפשיסטי שהתגייס באחוזים גבוהים תוך שיתוף פעולה בין הותיקן, הפשיסטים, אילי ההון,המאפיה, התקשורת המסחרית, הבדלנים הצפוניים ושונאי המהגרים. לאיטליה יהיו בעיות לממש את המדיניות הכלכלית חברתית השונה בין כל הגורמים הללו – הם יאלצו להתפשר, אבל הניצחון העיקרי הוא בדחיקת רגלו של אחד מסוכניו הנלהבים של בוש באירופה, והצלת הדמוקרטיה באיטליה ולו באופן זמני. בריצתו הקודמת של ברלוסקוני ב 2001 סירב השמאל להתאחד. הפלגים המרקסיסטיים העלו את הטענה כי ברלוסקוני הוא כמו וירוס, לאחר שישתלט על הגוף(איטליה) תפתח המדינה אנטידוט נגדו והשמאל ינצח בגדול. חמש השנים האחרונות ותוצאות הבחירות הוכיחו להם שוירוסים כמו איידס יכולים כמעט להכריע את המערכת החיסונית של הגוף.

כל מפלגות השמאל בעולם, במיוחד לקראת צרפת 2007 חייבות ללמוד את ההצלחה האיטלקית מול הכישלון הגרמני. כולי תקווה שה SPD תחליט להפיל את מרקל, ולמצוא מנהיג כריזמטי ברמתו של שרדר, שהשמאל החדש יתקן את טעותו כך שעד סוף 2007 אירופה תצבע באדום וורוד, ותנהל מדיניות עצמאית תוך שיתוף פעולה עם סין ורוסיה. תפנית כזאת תסייע בידי הלרי קלינטון, ג'ון קרי או אנתוני זיני, המועמדים לריצה במפלגה הדמוקרטית האמריקאית

וסוף סוף נוכל להפטר מכמעט עשור כואב מאוד של מדיניות אמריקאית כוחנית וחד צדדית , החיה בתחושת מצור ומגבילה את חרויות הפרט, זכויות העובדים, והכל במסווה של הקידמה הטכנולוגית (ההתפתחות הטכנולוגית הייתה מגיעה בכל מקרה, ממשל בוש רק תרם להאטה שלה על ידי קיציץ במשאבי המחקר המדעי הטהור על חשבון הטבות המס לעשירים) והלוחמה בציר הרשע והטרור העולמי

ובישראל – גם מר"צ גם חד"ש,גם בל"ד וגם מפלגת העבודה חייבות להבין את המלחמה המוטלת על דמותה של ישראל. אסור להם לשגות ברעיונות בדלניים, הגיע הזמן שמפלגות השמאל ינקטו גישה מאחדת ופרגמטית, יתאמצו להיכנס לממשלה, ולהשפיע על מדיניותה. להתארגן ביחד להעברת חוקים במליאה

One Response to “ניצחונו הדחוק של השמאל באיטליה – מודל לאירגוני השמאל בעולם”

  1. יוחאי Says:

    ניתוח מענין.

    אני לא חושב שמרקל מנהלת מדיניות פרו אמריקאית. נראה לי שהיא מנסה להיות בסדר עם כולם, גם עם האמריקאים, וגם עם האירופאים. היא פשוט לא אנטי אמריקאית כמו שרדר. חוץ מזה, שרדר פשוט איכזב, במיוחד בתחום הורדת האבטלה.

    בארץ, הרבה מדי קולות פוטנציאליים לגוש השמאל הלכו לירוקים, עלה ירוק, תפנית, שינוי וחץ, ובכך אבדו.
    מנגד, למרות שגודלו של גוש השמאל נשאר אותו דבר, חל שינוי עמוק בשיח הציבורי בארץ. היחס לתכניות של ביבי הפך ממשבח לשלילי, ומדברים על ממשלה חברתית. כולם פתאום חושבים שאפשר להקצות יותר כסף לסל הבריאות, ואפשר להעלות את שכר המינימום. גם בתחום המדיני, חל די מזמן כבר שינוי עמוק. מה שאמר השמאל הרדיקלי ב 67, ואחר כך השמאל בשנות השבעים, ואחר כך מפלגת העבודה בשנות התשעים, הוא היום נחלת הזרם המרכזי.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s


%d bloggers like this: