פרסומות בשירות הפוליטיקאים? אולי להיפך

בשבועות האחרונים היינו עדים לתחושות גוברות והולכות על חוסר האובייקטיביות של העיתונות הכתובה והמשודרת.

שוקי גלילי בריכוז המאמרים על בחירות 2006 כלל רשימה של מאמרים בנושא תחת הכותרת תפקוד התקשורת במערכת הבחירות.

חנן כהן היה בוטה ודרש מגל מור להתנצל על שימוש בתמונה של עמיר פרץ הלקוחה מתעמולת הבחירות של קדימה.

ככלל – הופנתה האצבע המאשימה למספר גורמים:

מאמרים פובליציסטיים בעלי אג'נדה – אותם ניתן להבין – הרי ידוע כי אמנון אברמוביץ וחבריו תומכים ב"קדימה", ואברהם טל תומך בפורז

עיתונות הכתובה וערוכה בצורה שתשרת צד מסוים בויכוח הפוליטי, והשימוש המוגבר בבכירים ומקורבים.

העיתונות הכלכלית קיבלה ביקורת מועטה – אולי בשל העובדה כי הכלכלה נתפסת בעיני רבים בתור מדע ולא אידיאולוגיה, אך גם היא זכתה לביקורת של שוקי גלילי ולמאמר מרנין של יואב לוין בהעוקץ , וכן למספר מאמרים של דני גוטווין ב יסו"ד והדף הירוק. עפאס כמה שירצו לו יוכלו הללו להשתלב במאפיה הניאו-ליברלית של דה-מרקר וגלובס.

הסאטירה הפוליטית – כאן הבעיה מורכבת יותר, ראשית כי על פי הסקרים, הסטירה הפוליטית היא הגורם מספר אחד להכרותו של הדור הצעיר את הפוליטיקה, ושנית כי מרבית הסטיריקאים הם תומכי מרצ – שמבקרים את כולם. הביקורת על הסאטירה היתה מוגבלת בעיקר למאמרו של גדעון לוי (ששבר שתיקה לאחר שנים בהם לא כתב על פוליטיקה) ארץ נעדרת.

בעוד הפובליציסטיקה אמורה להציג עמדות ידועות מראש, הסטיריקה אמורה להקצין תכונות קיימות עד לכדי אבסורד, הדיווח והעריכה בתקשורת הכתובה ובעיתונות הכלכלית טומנים סכנת הטייה גדולה יותר אולם גם אלו, לאורך זמן המחקרים מוכיחים כי תמיכת התקשורת המדווחת היא על פי רוב לגישת השילטון יהא אשר יהא. הסיבה כי גם בסיטואציה הנ"ל מצאו רבים פגם מסוים(גם כאלו שלא מצו בו פגם בדרך כלל) טמונה בכך כי במערכת הבחירות הנוכחית לראשונה השילטון היה בידי מיעוט זעום של 17 ח"כים.

האלמנט הנוסף שניכנס לעיצוב דעת הקהל בבחירות אלו והוא אולי המפחיד ביותר הוא השתלבות של חברות עיסקיות, וגורמים עסקיים פרופר במערכת הבחירות. התערבות זו אינה כפופה לשום קוד אתי, היא חסרת מגבלות תקציביות, ויש ביכולתה להשפיע על תפיסת המפלגות והמועמדים בעיני הציבור. אינני משפטן אולם איני סבור שקיימת אפשרות למנוע צורה כזאת של התערבות באמצעים חוקיים ולכן בזה מתמצה החשש הגדול ביותר שלי.

אתחיל במתן שתי דוגמאות שצדו עיני במהלך מערכת הבחירות:

האירוע הראשון היה קמפיין של חברת AIG (אשמח אם מישהו המצוי בסוד העיניינים ויגלה לי מי משרד הפירסום).מיד אחר בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה. בקמפיין ניראתה אות A עם שפם, האוחזת במגפון, וצועקת בהגייה מזרחית ברורה "שמעון, תחסוך לי" הקמפיין היה בחשיפה גדולה, ולווה גם בקמפיין רדיופוני בקול ישראל שבו חזרה על עצמה הצעקה. אינני איש שיווק, אני מתאר לעצמי שהמניע מאחורי הקמפיין היתה להשיג בולטות על ידי שימוש בטרמינולוגיה מהבחירות אולם ללא ספק היא תרמה לחיזוק הסטריאוטיפים, ואולי גם בכוונה

הואיל וקמפיין הנ"ל ירד (אולי עקב העובדה שאין הצדקה לקמפיין כה גרוע כאשר הסקרים לא חוזים איום על השלטון מצד מפלגת העבודה) הוא כמעט ונשכח מליבי.

עד לשבוע הבחירות.

בשבוע לאחר הבחירות עלה קמפיין נוסף שצד את עיני והוא קמפין של חברת מטח 24 – חברה שמנהלת חדר עיסקאות למט"ח. (שוב, אשמח אם מישהו יאיר את עיני באשר למשרד הפירסום). הקמפיין היה של באנרים באינטרנט, בבאנר מוצג עמיר פרץ, ובמיטב המסורת הגבלסית, שפמו גדל וגדל עד שהוא מכסה את כל המסך. תוך כדי עולה הכתובית "כשעמיר פרץ עולה, הדולר עולה". נותר רק לשער כי אם חברת מטח 24 היתה עוסקת בסחר במניות הכיתוב היה "כשאמיר פרץ עולה הבורסה יורדת"

לאחרונה הבינו כנראה שהגזימו ושינו לקמפיין הכולל את ביבי, פרץ , ואולמרט בנדנדה ולסיסמאות נוספו כמה צפוי, "אולמרט יורד הדולר עולה", "ביבי עולה הדולר יורד"

אין ספק שלקמפיינים מהסוג הזה, יש מטרה אחת והיא למנוע ממפלגת העבודה את קבלת תיק האוצר על ידי דה-לגיטימציה שלה על ידי הקהילה הבורסאית. הרווח לחברת מטח 24 יבוא עם תצליח בניסיונה ליצר "נבואה שמגשימה את עצמה".ותגרור משקיעים ספקולנטיים להשקיע אצלה. לי, שאיני מאמין למומבו ג'מבו הניאו-ליברלי שהלעיטו אותנו מותר להיות ספקן ולהאמין שרק יציבות הממשלה והאופק המדיני הביאו את המשקיעים לישראל. אבל אלו שמאמינים שביבי הביא את הצמיחה אמורים להמשיך באמונתם כי הרפורמות המבניות בוצעו כבר, ובגלל שכל האינדיקטורים הכלכליים מעידים על צמיחה ברת קיימה במשק, לא ישנה מי יהיה בראש משרד האוצר.

אם אין כוונה לכפות על הדמוקרטיה הישראלית החלטות בלחץ הקהילה השיווקית והספקולנטים הבורסאיים, ואכן הם מאמינים כי שימוש בפוליטיקאים הוא מנוף לשיווק סחורות ושירותים (למרות שזו הפעם הראשונה לזכרוני שפוליטיקאי משמש כמכשיר בשוק הפירסום) הרשו לי להמליץ בנימה צינית משהו לחברת AXE להשתמש בקולו של ביבי הטוען כי הדיאודורנט שלה גורם לכך ש 24 שעות הוא לא מזיע. ולחברת ריי-מקס תיווך להשתמש בדמותו של אהוד אולמרט כדי לשכנע כי תיווך ריי-מקס הוא התיווך היחידי שיאפשר לך לקנות דירה במחיר הנמוך מעלות הבנייה של הקבלן.

 

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s


%d bloggers like this: