חזית הצפון,חטיבה 5, מטה קרבי

אני נורא אוהב את הפוסטים של הכוסית עם אובססית שואה. הם רהוטים, אינטילגנטיים, נוגעים בנקודות הכי רגישות, על הפוסט האחרון חשבתי לעבור שורה שורה ולהציג את הסתירות הפנימיות שהוא מכיל שבעיני מצביעות על “מיסגור” בנוסח כהנמן וטברסקי. תחושת הבגידה שלה על כך שאמיר פרץ קיבל על עצמו את תפקיד שר הביטחון לדעתי גורמת לה לביקורת אישית ללא הבחנה. רק למען הסר ספקות, כותב שורות אלו היה אולי הראשון שכתב פוסט שכותרתו לאמיר פרץ אסור לקחת את תפקיד שר הביטחון, עוד כאשר חיים רמון העלה את הרעיון לראשונה. אבל עוד חזון למועד, ואם יהיה לי כח אעשה זאת עוד היום או מחר. בינתיים החלטתי ללכת בנתיב אחר ולנסות ולתת גירסה מודרנית לאחד המסמכים השנויים במחלוקת, שנכתב על ידי אדם שאני מעריך – המשורר אבא קובנר, מאנשי השומר הצעיר, מפקד המרד בגטו וילנה, החזית האנטי פאשיסטית וארגון הפ.פ.או – ארגון הפרטיזנים המאוחד. אשר כיהן גם בתפקיד הפוליטרוק של חטיבת גבעתי בפלמ”ח בפיקודו של שמעון אבידן והיה ידוע בדפי הקרב החריפים שלו,על דף הקרב הזה הרגישו תושמי ניצנים נבגדים. מאיר פעיל בזמנו אמר כי אולי הדף היה חריף במיוחד אולם הוא שיקף את החשיבות של רוח הלחימה בחטיבה לאור האתגר הקשה של עצירת המיצרים. ניסיתי לתת לו גירסה מודרנית היות ואני גורס בדומה ליוסי גורביץ שטען – צה”ל הוא החוליה החלשה(למרות שאינני מסכים אם כל מסקנותיו) ואישוש לכך יתנו הרבה מהגנרלים שהתראיינו לאחרונה.

חזית הצפון

חטיבה 5, מטה קרבי

כשלון

הסיור נחטף

 

עדיין חסר הדו”ח המהימן, טרם הגיעו לידינו כל הפרטים הנותנים רשות לערוך סיכום קרבי לא כל שכן לחרוץ משפט סופי אי לכך לא האשמה אנו באים להעלות אלא אמירת דבר שהשעה מחייבת מול אסונות העלולים להתרגש עלינו בימים הבאים, בשעה הקרובה, ואם גם יהא הדבר נוקב ואכזרי, הכרח הואלהגידו כבר עכשיו, נוכח סכנת הבאות
חטיפת הסיור – כשלון הוא, כשלון חמור.
והכישלון לא בנפילה במארב החיזבאללה.
לא הראשונים בחטופים הם חיילנו כי בסיור שגרתי היו חיילינו והוכו מן המארב, כי לא חדר לליבם של מפקדיהם תפקידם בהגנה על ישובי הצפון,כי ללא תצפיות ראויות עמדנו. כי אנשי מילואים מול גרילה מיומנת אמיצה ונחושה היינו, כי לא על פי הנהלים הצבאיים וערכי החיילות של צה”ל לחמנו כנגד אויב נחוש המצוייד בספר הקוראן.
ושמא הסיור הוא לא האחרון שיינגף, עד שלא נבשיל בכח ציודנו העולה והולך והזמן הגדול יותר שיוקדש לאימוני פרט, כיתה, חוליה ומחלקה כתוצאה משחרור הצבא ממשימות הביטחון השוטף בשטחים הכבושים, כדי הבשלת מלוא המחץ של הצבא העיברי לקטול את האויב עד חרמה ולשחרר ישובים מהתקפות טרור, וערים – מפחד פצצות ואת גבולות ישראל מפולשים ואויב.
כי תבוא שעת העדיפות המלאה, והיא קרבה לבוא, קרובה מאוד. אולם עד-עת, עד אז, לא נחדל מלהכות באויב – לבל יקדימונו להשמיד – ביד חזקה ובתבונה רבה, בכח באין ברירה, בכח חירוף הנפש, בכח העוז העילאי של איש המגן העיברי.
כאזרחים הנושאים בנטל השירות מול כוחות אשר להם הלוחמה היא כמקצוע, כחילים פשוטים עם פיקוד מנופח מול אדירי האימפרוביזציה. כלוחמים שנסחבו מספסל הלימודים באוניברסיטה מול כח צבאי מאומן וממומן על ידי איראן וסוריה
ולא יכלו לנו. אל חומת רוחו הבילתי נכנעת של איש המגן העיברי נופצו עד עתה כל מזימותיו של האויב. ריבונות מדינתו שהוקמה על ידי הורינו, בידנו היא.
ויתרה מזאת ואם יש והאויב בתכסיסיו או בנחשוליו גבר לזמן מה על סיור קטן ומבודד, הוא שילם במאות רבות של חללים, אל כל אבן בודדת שלנו הוא הקיז מדמו והוא נאלץ לחשוב ולשב את מחיר “ניצחונותיו”. וזה חשבוננו.
במארב על הסיור עלול היה האויב לראשונה, ללמוד דבר חמור ומפתיע – כי אפשר לו לשבור את חומת ההגנה של ישוב עברי תוך שעה קלה, להכניע את סיוריו ולשבות את לוחמיו.
איך קרה שנפל הסיור עדיין סתומה פרשה דרמטית זו, אך סכנת המערכה פעורה לעיננו.
הלוחמים בחזית הצפון, חיילי החטיבה, מגיני הישובים. שעת הכניעה של הסיור היא שעה של צער רב ושל חשבון נפש עמוק ונוקב – חשבון נפש מלא האומר כי בית אין מגינים על תנאי.
הגנה – משמע להכין את ההגנה
להכין בכל כוחות הגוף והנפש!
ואם יפקוד הגורל
טוב ליפול בהגנת הבית והגבול מלהכנע לפולש רצחני
להיכנע – כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית – חרפה היא!
לצאת אל שבי הפולש – חרפה ומוות!

בעשרות קרבות מבחנים ומבצעים, בדם חללים נועזים ויקרים קנינו את האמונה והביטחון הזה כי אנו יכולים לעמוד, אפילו מעטים מול רבים, אפילו בנשק קל וביד נאמנה מול אמונה פאנאטית של צבא האל העיוור.
כל עוד לא התערער בנו בטחון זה ששורשו בהכרת האדם העברי המגן על ביתו – לא יוכל לנו האויב, לא יוכל!
וככל שנתמיד לעמוד בכל סיור ועמדה, וככל שנקיז את דמו של המתקיף את עמדות המגן שלנו – כה תקצר הדרך, כה יקרב יום המחץ העברי הגדול
רק ללחום ללחום, וללחום! בכל האמצעים, בכל התנאים, בלי תנאי, בלי חשבון – בכל כוחות הנפש.
כי לנו הניצחון, וקרוב הוא

רק אציין כי התוודעתי לדף (המקורי) נתור חייל בגבול הצפון ולכן כנראה שהיחס שלי אליו מאוד אישי (בתור תמיכה מורלית ללוחם) ולא בהכרח עינייני

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s


%d bloggers like this: