Archive for the ‘אחוות עמים’ Category

מגן ולא יראה,אזניים ולא ישמע, פה ורק יפטפט

August 30, 2006

אם אולמרט לא היה במצב פוליטי רגיש כל כך היה עליו לפטר את ראש השב”כ יובל דיסקין

באוגוסט 2005 תקף גל שיטפונות את העולם. גשמי מונסון של 966 מ”מ ביממה במומבאי, הודו שגרמו ל 1000 הרוגים, ונזק לכ 300000 בתים.

 

באותו אוגוסט היו שטפונות גדולים גם בבולגריה ורומניה. על פי ההערכה ניזוקו ברומניה 10000 בתים, ונהרגו כ 40 איש, ישראל כמובן נרתמה לסייע, כשאר מדינות העולם.

האם שמענו את ראש האס.אר.איי הרומני (היורשת של הסקוריטטה) מביע את דעתו על התיפקוד האזרחי של הממשלה הרומנית בנושא?

ב 27.11.2005 היה גל של סופות קור באירופה רכבות ירדו מהפסים, טיסות בוטלו,עשרות בתים נותקו מהחשמל, אנשים נאלצו לשהות במקלטי חרום, עשרות קשישים באנגליה נפטרו מהעדר חימום.

האם התבטאו ראשי ה אם אי 5, או ראשי ה בי.אנ.די או ה ד-ס-ט בנושא? האם טענו כי המערכות האזרחיות בארצם התמוטטו והפקירו את תושביהן?

ב 19.1.2006 תקף גל קור את רוסיה והותיר אחריו עשרות חללים במוסקווה ובמיוחד בסיביר ובכפרים.

ב 23.08.2002 תקף גל שטפונות את אזור צפון הקווקז, וצ’צ’ניה ברוסיה,20000 איש נותרו ללא גישה לבתיהם, 55,000 איש פונו מבתיהם, לפחות 50 איש נהרגו ו 180 הוכרזו כנעדרים, השטפונות נגרמו בעקבות גשמים כבדים שירדו באזור אינגושטיה, דרום אוסטיה וצ’צ’ניה נציגי שירותי החירום מסרו שרוב מקרי המוות נגרמו מהתמוטטות מבנים, חשיפה לקור והתקפי לב
האם יצא ראש ה פ ס.ב. וטען כי פוטין הפקיר את תושבי מוסקווה או צפון הקווקז?

שנה להוריקן קטרינה, למעלה משנה לצונמי באסיה שאינני כולל אותם בשל גודלם הניכר.

אבל גם בסופת קטרינה קולם של ראשי ה אפ.בי.איי לא נשמע, לא כנגד השלטון המקומי הדמוקרטי, לא כנגד המושלת הדמוקרטית ולא כנגד הנשיא הרפובליקאי.

כמו כל אזרח במדינה דמוקרטית, זכותו של האזרח דיסקין לדעה משלו על תפקוד הממשלה, המשטרה, כוחות כיבוי האש, משרד הרווחה, השילטון המקומי ובעצם כל פן מחיינו הציבוריים.

ראש המשטרה החשאית הישראלית– מנגנון שירות הביטחון הכללי דיסקין מחוייב לכללי התנהגות אחרים היות ויש לו גישה למידע חשאי ומסווג ולמידע אישי.

לדוגמא היה באפשרותו לדעת על מכירת המניות של דן חלוץ, על הצהרת חלוץ אחרי הפצצת הטילים ארוכי הטווח “ניצחנו את המלחמה”. .למען האמת הוא מופקד על אמון אישי גדול הרבה יותר. ביכולתו לדעת איזה ח”כ או שר בוגד באישתו, האם שרים מסויימים מהמרים בבתי קזינו, וכן איזה שרים וחברי קבינט טווחו בביקוריהם ביסוד המעלה, צפת, נהריה ואפילו בחיפה או בעדה חיפה.

בקוראי את חוק שירות הביטחון הכללי, אינני רואה מנדט המאפשר לו לבקר את פעילותה האזרחית של הממשלה. במיוחד בצורה בה הוא ביקר אותה. אין זה מתפקידו לדבר על כך בכנס של פקודיו בשרות הבטחון הכללי או המשטרה החשאית הישראלית.

דיסקין הוכיח כבר בעבר כי שאיפותיו הפוליטיות גורמות לו להצהיר הצהרות בפורומים לא הולמים. לפני פחות ממחצית השנה הוא הוקלט מדבר במכינה הקדם צבאית בעלי, הפעם דבריו היו בתחום אחריותו. הוא הודה בכך שהאירגון בראשו הוא עומד מתנכל למגזר הערבי, הודה בטעות האסטרטגית האמריקאית בהפלת משטר סדאם חוסיין, והודה כי הארגון בראשו הוא עומד ייצר קונספציה שיקרית כאילו עראפאת תכנן את אינטיפדת אל אקצה, למרות שעראפת הופתע ממש כמוהו מפריצתה. ודיסקין עצמו נחשב לאחד הגורמים בשב”כ שהובילו למהלך של הפסקת שיתוף הפעולה עם המשטרה הפלסטינית, והגדרתה כאוייב. אך במה מיוחסים תלמידי המכינה הקדם-צבאית בעלי משאר תושבי המדינה? או שישמור דעותיו לפורומים המתאימים או שיפרסם אותן בעיתון.

בסקירה החצי שנתית שלו בועדת החוץ והביטחון, עסק שוב דיסקין בהפחדה שיטתית. הוא הזהיר את ממשלת ישראל כי עזה הופכת ללבנון בכמות האמל”ח הנמצא בה והאשים את תוכנית ההתנתקות.

הוא מנה את כמות הנק”ל שהוברח לרצועה בחצי השנה האחרונה למעלה מעשרת אלפים, את הכמות הגדולה של התחמושת (כדורים) כ 4 מליון, את כמות חומר הנפץ – כ 15 טון וכן טילי גראד – כ 24 טילים.

מה שדיסקין לא מזכיר, הוא כי כמות הנשק בלבנון ב 1994 כצה”ל שהה בלבנון היתה גדולה יותר בקנה מידה (למשל כ 2000 טילי גראד). גם אם נניח כי מ 15 טון חומר נפץ ניתן להכין כ 150 עד 300 קסאמים, עדיין דיסקין לא שומר על קני מידה ראויים.במיוחד לאור כך שהוא מכנה את האיום כאיום אסטרטגי.

בסקירה של דיסקין בפני ועדת חו”ב הטיות נוספות רבות. בפרק הזמן עליו מדבר דיסקין צה”ל שהה ברצועת עזה כמעט חודשיים בכח של לפחות שתי חטיבות ולעיתים אוגדה. אחת המטרות המוצהרות של צה”ל היתה מניעת הברחת גלעד שליט למצרים. לצורך כך היה עליו לפקח ולדעת במידה מסוימת את המועבר למצרים. ומן הסתם אם הייתה לו יכולת למנוע מעבר זה הוא יכל למנוע גם מעבר אמל”ח בכיוון ההפוך. יתרה מכך, אם אכן המספרים מדוייקים הם מעידים על יכולת מודיעינית גבוהה של הארגון עליו הוא אחראי, ומפליא הדבר כי אין ביכולתו להוביל את צה”ל לאותם ריכוזי תחמושת ולהשמידם. במקום למנוע חימוש של האירגונים צה”ל הרג בתקופת המבצעים האחרונים כ250 איש בעזה.

אם נתוניו של דיסקין מדוייקים ולא אומדנים,לכישלון בחיסול ארסנל הנשק יש אבות, אם זה רכז עזה בשב”כ, ואם זה יואב גלנט אלוף פיקוד דרום.

דיסקין גם מבכה את החלשותו של הפת”ח ברצועה, והקצנת החמאס. גם לכישלון הזה יש אב מאושר והוא דיסקין עצמו. שיטת החיסולים הממוקדים חיסלה כל יכולת של הפלסתינים לבנות הנהגה מאוחדת, היא השאירה מצב כאוטי בו כל בן 20 הוא בכיר באירגון כלשהו. שכבת ההנהגה של בני ה 30+ חוסלה והפכה ללא אפקטיבית. כאשר ישראל מסתמכת רק על מוחמד דחלאן בעזה.כאשר לדחלאן אוזל הכסף לממן את צבאו הפרטי, הכאוס גובר.

בעזה חוסלו, הורעבו, והושמו במצור מליוני אנשים כאשר אפילו בתקופה הקצרה המדוברת של מאז ההתנתקות, רוב החללים והפצועים מפיגועים הגיעו מפיגועי התאבדות בת”א שיצאו מהגדה, ופיגועי דקירה וירי ביו”ש ובמחסומים.

המתסכל ביותר הוא חוסר ההבנה של ראשי מערכת הביטחון כאשר הפתרון ניצב מול עינהם. הפיתרון הוא בשיחרור אסירים פלסתינים, כריזמטיים, אשר אחדות ההנהגה בראש מעיינהם. דם על הידיים אינו שיקול רלוונטי. באל-חיאט דווח מספר פעמים על דרישות החוטפים. לפחות מחצית מהבכירים שנדרשים לשחרור תמורת גלעד שליט, והפסקת הקסאמים והסיכולים הממוקדים הם מחותמי מסמך האסירים מכל הפלגים, פתח, חמאס, החזית העממית, ואפילו הג’יהאד האיסלמי. וישראל עדיין מטרפדת את העיסקה

ישראל אינה צריכה לקבל את תנאי מסמך האסירים כתנאים למשא ומתן אולם כן כתנאים להסרת המצור על הרשות. הנהגה פלסטינית התומכת בו, ובעלת יכולת להשפיע על הדור הצעיר (בעזה אחוזים גבוהים מתחת לגיל 18) יכולה ללכד את הפלסטינים סביב אג’נדה לאומית ולא ג’יהאדיסטית. תמיכה כספית אירופאית ויתכן גם צבאית ולוגיסטית, יכולה לנטרל את השפעת הגורם האירני.ולהוציא את תושבי עזה ש 70% מהם מתחת לקו העוני לדרך של בניין מדינה ולא של טרור.

הקאמבק של הוא לא רלוונטי

August 8, 2006

קדימה החליטה היום לנסות לחדש את נוסחת “המנהיג הערבי שאיתו אנחנו צריכים לדבר לא רלוונטי” אבל אם תשיך בדרכה זו, הדבר היידי שישאר לא רלוונטי במזרח התיכון זה מדינת ישראל.

 

ואין דרך טובה לעשות מנהיג ללא רלוונטי מאשר להתנשא עליו בשחצנות ארוגנטית

שר המשפטים חיים רמון עשה את זה בטלויזיה, בלעג לדמעותיו של סניורה

שרת החוץ ציפי ליבני עשתה זאת מעל בימת כנסת ישראל

שרת החוץ, ציפי לבני, קראה היום (ג’) בנאומה בכנסת לראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, “למחות את דמעותיו ולהתחיל לפעול על מנת ליצור עתיד טוב יותר לאזרחים שעליהם הוא בוכה”. בדיון מיוחד בהשתתפות הורי שלושת החיילים החטופים, התייחסה לבני לבכיו של סניורה בנאומו בפני שרי החוץ הערבים בביירות אתמול.

וגם יושבת ראש הכנסת דליה איציק השתתפה בחגיגת הלעג

בדומה ללבני גם איציק יצאה בקריאה לראש ממשלת לבנון ואמרה: “תפסיק לבכות ותתחיל לעשות. סלק מלבנון את אותו טפיל טרוריסטי, סרח עודף, שנקרא חיזבאללה ושני העמים יוכלו לשוב ולחייך”

רבים שנכחו בשיחות השלום של אהוד ברק טענו כי אם רק היה משתחרר מהארוגנטיות ומתיחס למשלחות מולו בצורה אנושית ובעלת כבוד, היה ביכולתו באמת להגיע להסכם. מחיים רמון אני לא מצפה לכלום, מדליה איציק , רק למעט. אולם מהאישה שנושאת בתפקיד הדיפלומטי הבכיר ביותר במדינת ישראל, הייתי מצפה לנהוג לפחות קצת בדיפלומטיה. גם עם מתנהלת כעת מערכה דיפלומטית על טיב ההסכם, ראוי לנהוג ביריבך למערכה בכבוד, כי בסופו של יום האינטרס של ישראל הוא כי ההסכם יחתם.

אינני יודע אם לסניורה הכח כעת לממש את יוזמתו, ואם דמעותיו אוטנטיות או נועדו לחלץ החלטה מועידת המדינות הערביות (הרושם האישי שלי היא כי הן כן אוטנטיות ופשוט מדובר באדם רגיש אשר נפגע עד עמקי נשמתו כאשר היה עליו לגונן על לבנון המערבית וההרוסה שלו מול החזות של “התנגדות ערבית ” שמציג נסראללה) אולם אין זה משנה, אין מקום לדיפלומטיה העלובה ולנסיונות להשפלתו על ידי שרת החוץ שלנו.

נסראללה vs. אמיל חביבי

August 7, 2006

ביתו” של הסופר החיפאי אמיל חביבי – ממייסדי מק”י הופגז אתמול על ידי נסראללה”.

chabibi_emil.jpg

זוכה פרס ישראל 1992, אשר וועדת הפרס קבעה עליו:

“סגנונו של אמיל חביבי חדשני ומתוחכם. הסופר השכיל לפתח ז’אנר ייחודי על-ידי מיזוג צורות ודרכי כתיבה ערביים קלאסיים (כגון המקאמה) עם מיטב מסורת הסאטירה האירופית יצירתו של אמיל חביבי התקבלה כחלק מהספרות הערבית של ימינו, ובה בעת התקבלה, במקורה הערבי ובתרגומה העברי, כתרומה של ממש לספרות הישראלית העכשווית”.

ב 1992 הוא חטף קיתונות רותחין מההנהגה הערבית על הסכמתו לקבל את פרס ישראל על עבודתו הספרותית

הוא נפטר ב 1996 , באופן סימבולי ב 2 במאי.

בשנת 2000 כתב אמנון לוי מכתב אישי בשם סליחה אמיל, המתנצל על שבשנת 1996 הוא התלהם עליו בתור נציג ערבי בתוכניתו “ערב חדש” על רקע הפיגועים בדיזנגוף.

אמיל היה איש יקר, שנגע בישראלים רבים בסיפרו האופסימיסט. ואולי יאה היה כי המשפט הפשוט שביקש שיחקק על מצבתו “נישארתי בחיפה” יהיה הסמל של המלחמה הזאת ולא הסיסמאות הנבובות כמו “ישראל חזקה” שמלעיטים אותנו העיתונים, כדאי גם שאלו הטוענים כי הם ממשיכי דרכו יעשו חושבים בקשר להצגת נסראללה כמשחרר לבנון הערבית מול כוחות הכיבוש הישראלי אמריקאי. חבל להכניס מגלמונן פאנאט שיעי לקטגוריה לא לו. מסתבר שהציבור של חיפה – בה חד”ש קיבלה כ 3% מהקולות ובל”ד קיבלה כ 3% מהקולות, חושב קצת אחרת – ומבין שההתקפה הנפשעת שלו על ישראל חייבת להיגמר. סירובו של נסראללה לקבל את הפסקת האש שמציע האו”ם רק מעיד על כוונותיו האמיתיות. למרות ההפגנות בכיכרות, והדברים החריפים על שר הביטחון וממשלת ישראל בכנסת, ואפילו דבריו של וליד חמיס, סגן ראש העיר היקר, אשר הפעם טועה. וכמו שאמיל חביבי היה אומר, הציבור יודע יותר טוב ממנהיגיו.

 

 

בבקשה תסרסו את עגל הדינמיט

July 7, 2006

הכתב הצבאי אמיר בוחבוט כותב ב מעריב ידיעה בשם “אל תסרסו את צה”ל” ומתאר חלק משיטות הפעולה בעזה הנקרא אלמנה שחורה.

אין לי הרבה התנגדות לשיטת האלמנה השחורה שהוא מציג – בכל זאת מדובר בשיטת לש”ב עתיקה גם אם זכתה לשם חדש יש לי התנגדות רבה לציטוט הבא:

  יעטפו עצמם בילדים עבור כמה לירות
 
  אנחנו חייבים להתעקש על היצירתיות. על הדרג המדיני לא לסרס את צה”ל, לא לבנות אג’נדה פרגמטית על חשבונו. אף אחד לא מחרחר מלחמה, אבל אנחנו שם. אנחנו מתמודדים מול אויב אכזר, שאמנם בכלי התקשורת טוען למשבר הומניטרי ומחסור באוכל, אך בהסרת היריעות מהמשאיות שנכנסות לעזה, יימצאו לא מעט דובדבנים ודברי מתיקה. ‘משבר הומניטרי’ הוא מטבע לשון שנשאל ממקומות כרואנדה, סודן וסומאליה.זהו אויב שיעטוף את עצמו בחבורת ילדים תמורת כמה לירות עלובות, העיקר שישמשו עבורו מחסה פן יפגע על ידי חיילי צה”ל. צה”ל צריך לקבל גיבוי מלא וחופש פעולה, כי רק בתחבולות תעשה לך מלחמה.

המפקד שצוטט ניסה להוכיח את קיומה של מורשתו של איש השמאל הוותיק והיקר ד”ר (אל”מ) מאיר’קה פעיל ביחידות החיר של צה”ל


אל”מ במיל’ ד”ר מאיר פעיל, מי שהיה מפקד בה”ד 1 בשנות ה-70, נהג להקריא על מגרש המסדרים מספר פעמים את אותו נאום לקצינים הטריים. פעיל הדגיש כי ביכולתו של כל אחד מהם לזכור ולדעת את כל פרטי התורה הצבאית עם דגש על מנהיגות, טקטיקה, טכניקות, תרגולות ושיטות. “לכאורה זו תכלית הקורס”, אמר פעיל, “אך זה לא מספיק”.
לא אחת אמר לקצינים, כי עליהם “לעשות בחומר הנלמד שימוש יצירתי, שיביא אתכם לשפר, לפתח ולנצל את הידע וההרגלים אשר רכשתם אצלנו, כדי לקדם את הישגיכם”. זה היה המסר העיקרי של פעיל, זו היתה ברכת הדרך, רגע לפני שחזרו למחלקות השונות בחטיבות החי”ר.

אפילו לפי תיאורו של בוחבוט , אינני בטוח אם פעיל לא היה רואה ברשתות הנתלות כנגד המזל”טים יצירתיות קרב גדולה יותר.אולם נרפה מכך, כי מאיר’קה פעיל כתב עוד לפני זמן רב – עוד ב 2001 מה דעתו על שימוש בכל כוחו הצבאי של צה”ל בשטחים במאמרו עגל הדינמיט

 

עגל הדינמיט

יש שתי סיבות טובות להימנע מהמימוש של מלוא יכולתנו הצבאית בשטחים

מאיר פעיל, Ynet, 1.8.01
על אף שיש ביכולתה הצבאית הסדירה של ישראל לכבוש מחדש את הגדה המערבית ואת רצועת עזה, בדם ואש ותימרות עשן, תוך ימים מעטים, אסור לנו, בשום פנים ואופן, לעשות זאת. הכיבוש המחודש של הגדה והרצועה אמנם יאפשר לכוחות הביטחון הישראליים לצמצם מאוד, לפחות בשבועות הראשונים, את פעילות הטרור והגרילה של הפלסטינים באמצעות תקופות עוצר ממושכות מאוד, יחד עם פעילות ביעור, בדומה לעלילותינו בשבעת השבועות של “מלחמת המפרץ” בחורף 91′ – ובכל זאת יש להימנע ממנו. בגלל שתי סיבות.
ראשית, כיבוש מחודש, אפילו כיבוש משמעותי חלקי, יעמיד מיד נגדנו את כל העולם, ללא יוצא מן הכלל (כולל ארה”ב). לכן ניאלץ לפנות, די מהר, את כל מה שכבשנו, עם “הזנב בין הרגליים”. אלא אם כן, אנחנו עצמנו, מיד לאחר הכיבוש המחודש, מיד לאחר שנוכיח מחדש את נחת זרוענו היעילה, הן לערבים והן לעצמנו, נציע לפלסטינים לפתע (אבל, בעצם, בעקבות תכנון מחושב מראש) פינוי מלא של צה”ל ושל רוב ההתנחלויות העבריות משטחי הגדה, הרצועה ומזרח ירושלים, תמורת הסכם שלום חוזי מלא. ואם כבר מדברים על אפשרות כזאת, מדוע לא נציע אותה לרשות הפלסטינית – השבוע, היום – מבלי להשתמש בתרגיל שפיכות הדמים ההדדי של הכיבוש מחדש?
שנית, נניח לרגע שהעולם הגדול לא יתערב ויאפשר לנו לממש את החלום הלאומני של מדינת ישראל הציונית הפרוסה על כל שטחי ארץ ישראל המערבית, בין הים התיכון במערב ובין נהר הירדן במזרח. מה יהיה ההרכב הדמוגרפי של מדינת ישראל הזאת ב”ארץ ישראל השלמה”?
כבר היום, באמצע שנת 2001, יחיו במדינת ישראל זו 9 מיליוני בני אדם, 5 מיליוני יהודים ו-4 מיליוני ערבים פלסטינים. תהא זו אפוא, מלכתחילה, מדינת ריב ומדון דו-לאומית, אשר תהפוך תוך שנים מעטות לבוסניה של ארץ הקודש. יותר ויותר יהודים ופלסטינים יתחככו בה זה בזה, תוך יחסי איבה ושפיכות דמים הולכים ומעמיקים. כל זאת, בעוד העולם הערבי הגדול, המקיף את המדינה הדו-לאומית הזאת, מטפח יותר ויותר רגשי עוינות כלפי המחצית היהודית–עברית שלה, החותרת באורח נואש להמשיך לקיים, בכפייה, את אופייה הייחודי היהודי. במצב עניינים זה ייתכן אף שמצרים וירדן יבטלו את הסכמי השלום שלהן עם ישראל.
הגיע אפוא הרגע ההיסטורי שבו חייבת התנועה הציונית להבין כי חזון “ארץ ישראל השלמה” נגוז, מה גם שהיה מופרך עוד מראשיתו; וכי הדרך המדינית היחידה להמשיך במימוש המהפכה הציונית היא להסתפק בחלוקת ארץ ישראל, על בסיס הדדי הוגן, בינינו ובין הפלסטינים, אפילו להשלים עם חלוקה מסוימת של ירושלים.
מוטב שנשלים עם הרעיון היצירתי הזה, ועל ידי כך נהפוך את מדינת היהודים הקטנה בארץ ישראל למדינת מופת נבונה, יצירתית, יעילה, שוויונית, יציבה, מוסרית וחזקה – מדינה החותרת להגשים סגנון מהוגן של יחסי שלום וידידות עם שכניה בלי פראזיולוגיה וללא סגידה לעגל הדינמיט..

 

החזירו את גלעד

July 6, 2006

החזירו את גלעד

אנו, אזרחי ישראל, קוראים לממשלת ישראל לעשות הכל
על מנת להשיב את גלעד שליט בחיים, לרבות שחרור אסירים.

>> האם זה לא תקדים מסוכן?

לא. זהו מצב שבו ניתן וצריך לשלב את המוסר הצה”לי המחייב שלא להפקיר חייל בשטח, עם השגת מטרותיה המדיניות של ישראל.
שחרור אסירים כחלק מהסכם עם החמאס יכול להביא לא רק לשחרורו של גלעד שליט, אלא גם להפסקת ירי הקסאמים על ישראל.

>> האם האסירים המשוחררים לא ישובו לפגוע בישראלים?

כרגע, בין 10,000 האסירים ישנם רבים ללא דם על הידיים אותם ניתן לשחרר. כמו כן, אסירים רבים מהווים כיום דווקא גורם ממתן בחברה הפלשתינאית. זכרו מי כתב את “מסמך האסירים”, שהחתימה עליו הביאה את החמאס להכיר, לראשונה, בישראל.

 

>> האם זו לא כניעה לטרור?

זו אפשרות למניעת הסלמה. והסלמה רק מעודדת טרור.

 

אנשים, אל תהיו חסרי לב! חבר שלנו כבר שבוע בשבי עם אקדח לראשו!
אל תשחקו אותה גברים על חשבון החיים שלו! חתמו על העצומה והעבירו לכולם!

לחצו כאן לחתימה על העצומה

שהזנב יפסיק לקשקש בכלב, כי הגיע הזמן

July 5, 2006

אחרי ימים קשים, ארוכים ומורטי עצבים, במצפה הילה, באיתמר, בשדרות וישיובי הנגב המערבי, בעזה וברמאללה הגיע הזמן שיתייצב מול האומה מנהיג שיסביר מהם מטרות המבצע המתנהל בעזה ויתן דין וחשבון על המהלכים שבוצעו במבצע זה בדרך להגשמת המטרות, וגם דיון מחודש בשיטות הפעולה של צה”ל. לא בסיסמאות נבובות, לא באיומים אלא ללא ככל וסרק הסברים. על פי רוב אינני מאמין בתחקירים כאלו בטרם סיום המערכה אולם ההצהרות של ראש השב”כ, הרמטכ”ל ראש הממשלה ושרים שונים על מבצע מתגלגל ועל שינוי המאזן האסטרטגי בשטחים מחייבות להעלות את הנושא כבר כעת. איננו יכולים לעמוד שנית בפני מצב כמו ב 82 שהציבור בארץ תומך בפעולה מוגבלת בטווח 40 קילומטר לתוך שטחי לבנון ובפועל, ראשי המערכת הביטחונית מיישמים כיבוש עד לציר ביירות דמשק, ואף נכנסים לביירות.

 

השאלות שעל מנהיג ישראלי לענות:

 

האם המבצע נועד להציל את חייו של גלעד שליט?

האם המבצע נועד למנוע את נפילת הקסמים על שדרות ועל ישובי הנגב המערבי?

האם המבצע נועד להפיל או להחליש את ממשלת החמס?

האם המבצע נועד לייצר אנרכיה שילטונית בשטחים הכבושים?

האם המבצע נועד “לחזק את ההרתעה הישראלית”?

האם המבצע נועד לייצר וואקום שילטוני בשטחים כדי לאפשר לכל מיני אמיל לחודים,באשיר ג’ומאיילים ומייגו’ור סעד חדדים לנסות ולמלא את הוואקום הזה?

 

כיצד הגענו עד הלום?

אפתח בתפיסתי את המאורעות שהוליכו לחטיפת החייל. לאחדים יהיה קשה לעכל זאת. לא ניראה לי כי מישהו יוכל לחלוק עלי בעובדות, אולי בפרשנות. עוד לפני החטיפה כתבתי פה בבלוג על “ההתנקשות באופצית המשא ומתן” כל הסטטיסטיקות מראות כי זה היה המאורע המכונן של העימות הנוכחי. היו שטענו כי אבו-סמהדנה תיכנן את הפעולה במוצב כרם שלום, ואני אף נוטה להסכים, עוד בכתבה ההיא בבלוג טענתי כי אכן זו המומחיות שלו. מכאן ועד ההצדקה לחיסולו והצביעות שלי כפי שאנשים ניסו להצביע עליה יש מרחק רב. הטוען להצדקה לחיסול מצדיק בעצם את חיסולה של כל צמרת צה”ל על ידי החיזבאללה. לא סוד הדבר כי לצה”ל יש תוכניות מגרה כנגד החיזבאללה, והם מגובות בכיתות כוננות ובבניית מוצבים, דבר המקביל לפעילות של מפכ”ל המשטרה הפלסטינית בתוכניות פעולה ובבנית מינהרות. עצם העובדה שהמנהרה היתה מנהרה מפוצלת מעידה יותר מכל כי התייחסות אליה היתה בתור אופצייה לפעולה – תוכנית מגרה פלסטינית.

בחיסול זה ישראל גרמה ישראל גם למשבר החמור בין הדרג הפוליטי לצבאי בחמאס. המטרה הפוליטית של סעיד סיאם – שר הפנים הפלסתיני בהציבו את סמהדנה כ”מפכ”ל המשטרה” היתה להכניס לתוך מעגל ה”רצון בשילטון” אנשים חברי הזרוע הצבאית ובכך לייצר שליטה עליהם. סביר להניח כי מוחמד רנג’ור (ראש הזרוע הצבעית בחמאס) היה נשמע לסמהדנה בתור ראש תנועת מאבק אוטנטית בעוד סמהדנה היה מחוייב לסעיד סיאם.הדבר הדומה ביותר למהלך זה הוא שילובו של מוקטדה א-סאדר בקואליציית השילטון בעיראק. א-סאדר, שזכה למעמד טרוריסטי לא פחות משל א-זרקאווי בתחילת הכיבוש האמריקני של עיראק, ומפעיל את “צבא המהדי” – כפי הנראה המיליציה הגדולה בעיראק זכה לריהביליטציה על ידי ארה”ב מתוך הבנה שתמיכה שלו תתן אפקטיביות לנסיון לבנות כח שיטור וצבא אמיתי בעיראק.

לאחרונה ראינו את השיבה לחיים של מוחמד דף. הרדיקליזציה של דף היא איסלמיסטית טהורה – בסגנון אל-קאידה ולא אתפלא אם הוא עומד מאחורי הגוף הנקרא “הצבא האיסלמי”. עוד לפני מספר חודשים היו ידיעות כי הוא עוזב את החמאס ומנסה להקים תא אל-קאידה. מוחמד דף אמנם דמות חשובה בחמאס אולם אין לי בכלל ספק כי אם המצב היה מגיע לעימות אישי בינהם, סמהדנה היה עושה לו ללא בעיות חיסול ממוקד עם 70 קילו חומר נפץ. מה שצה”ל לא מצליח לעשות כבר 12 שנה.

 

כשלונה של שיטת החיסולים הממוקדים

שטף הקסמים על ישובי הנגב ושדרות עמד בממוצע על 3-4 קסאמים ליום עד להתנקשות הנ”ל, וגם בתקופות של חוסר חיסולים אויריים, לא השתנתה הסטטיסטיקה הנ”ל. הרבה סתירות מתגלות בתיאור התקשורתי של שיגור הקסאמים. מחד הם משוגרים מ”מרחבי שיגור” מאידך החיסולים מתבצעים בלב ערים הומות. מצד אחד בית להיה ובית חנון כמו גם התוחמת הצפונית, דוגית וניסנית מהוות את מוקדי השיגור מאידך חיסולים ממוקדים מתבצעים גם בחאן יונס וברפיח, אשר המרחק הגיאוגרפי שלהם לא מאפשר שימוש אפקטיבי בקסאמים כנגד שדרות.

כישלון נוסף של שיטת החיסולים הממוקדים הנגלה לפנינו כעת הוא בהצערת ההנהגה להנהגה לא אחראית וחסרת אוטוריטה אצל חלק מהחוליות בשטח. אל לאף אחד לפקפק בכך כי שייך אחמד יאסין(כן, הזקן בעגלה שכל ישראל צהלה על חיסולו) היה מסוגל לעצור את הקסאמים ולהחזיר את החייל אם היה לו אינטרס בכך. אני נוטה להאמין כי יצחק שמיר – איש ימין בכל רמ”ח אבריו היה מתנגד לשיטה הזאת. לא בשל “אהבת ערבים” אלא משום נסיונו ההיסטורי שהוכיח, שחיסולו של “יאיר” בהנהגת הלח”י רק הגדיל את יכולת הפעולה של האירגון בהנהגת הטרויקה – שמיר, אלדד, ונתן ילין מור.

 

אינני שולל על הסף ירי טילים על מחבלים. אולם הסיטואציות היחידות שבהם יש תועלת והצדקה מוסרית הם סיטואציית “הפצצה המתקתקת” – חוליה בעיצומו של שיגור או מחבל בעת ביצוע פעולה,וסיטואציית השינוי האסטרטגי הכולל.שבגלל הסכנות הטמונות בו יש להשתמש בו לעיתים רחוקות – פעם במספר שנים.

על “הקשר הסורי”, ו”הקשר המשעלי”,”ממשלת החמאס” ושאר סיסמאות

מדינת ישראל מאינטרסים שלה מציגה תאורית קונספירציה כאילו חאלד משעל, ואף הסורים הם קובעי המדיניות. ומשלחת כלפיהם איומים. באיזשהו מקום יש כאן עלבון לאינטיליגנציה של האזרח הישראלי והעיתונאי המערבי. מופז היה יוצא בהצהרות על החיזבאללה ואירן בתור הדמון התורן. אין ספק כי לחאלד משעל השפעה לא קטנה במיוחד על הזרוע הצבאית בחמאס, ויתכן כי כדאי לחסל אותו. (חיסול כזה יהיה דומה מאוד לדוקטרינה הרבינית שהתבטאה בחיסול אבו ג’יהאד, אף פעם לא לפגוע בראש האירגון כי אם באנשי מפתח הגוררים אותו לכיוונים קיצוניים, וכמובן- אף פעם לא להגזים) אולם אין בכלל ספק כי מה שמשפיע יותר מכל על החוטפים היא ההכרה כי דעת הקהל בשטחים דורשת שיחרור אסירים. חוטפי ורוצחי אליהו אושרי לא קיבלו הנחייה מחאלד משעל הם אנשי פתח-תנזים ולא יורקים לכיוונו. קל לטפס על אסד, זה עושה צילצולים, הוא דמון אמריקאי וגם קיים חשש ממנו בעולם הערבי אבל על אנשי מערכת הביטחון והדרג המדיני להיות כנים עם עצמם ובמיוחד עם הציבור הישראלי שתמך בהם. הסיכון של חוליה זו או אחרת של אירגון טרור או מדינה עוינת בדמות סוריה פוגע בנו הרבה פחות מאשר חוסר אמון בסיסי של הציבור בממשלה ובצבא.

 

הצלת חייו של גילעד שליט

הצלת חייו של גילעד שליט היא מטרה חשובה מאין כמוהה, ובעיני לפחות המטרה החשובה ביותר. במישור הצבאי יחידות בצה”ל התנסו במשימות דומות בעבר הדומה ביותר שפורסמה היא כנראה “אביב נעורים”. תמוהה בעיני קצת העובדה כי גורמי הביטחון טוענים כי אין להם מספיק מידע מודיעיני לביצועה.במיוחד עקב המידע המדוייק שהיו אותם גורמים מביאים בעת תקופת החיסולים.

גם בהעדר מידע קונקרטי ומדויק הציע עו”ד זיכרוני(שהשתתף בעבר בהרבה משאים ומתנים), את מושג “החטיפות הממוקדות”. לא רק שזהו פתרון הומני יותר מחיסולים ממוקדים, הוא היה יכול להיות יותר אפקטיבי ואולי אף קל יותר למימוש. העיקרון שהנחה את זיכרוני הוא כי חטיפה של בכיר זה או אחר בחמאס או בפתח אינו יכול להביא ללחץ. יש לחטוף אדם אשר לחוטפים אינטרס אישי בשיחרורו. הואיל והפעולה בוצעה על בסיס תשתית המנהרות, וידוע כי שלוש חמולות מתעסקות בנושא זה באופן משמעותי, חטיפה של ראשי אותם חמולות, אנשים אשר למשפחתם יראת כבוד כלפיהם היו יעילים הרבה יותר מחטיפת פעילי חמס בגדה.

יש הבדל מהותי בין החייל גלעד שליט שנשבה בעת קרב, ובין המתנחל אליהו אושרי שנחטף ונרצח. טענתו של הצמרת הישראלית כי גלעד שליט נחטף בפעולת טרור בשטח ריבוני של ישראל (ולא חס וחלילה בעזה) אינה מחזיקה מים ופוגעת בגלעד עצמו. גלעד נישבה ובתוקף כך מוקנות לו הזכויות השמורות לאסירים על פי אמנת ז’נבה כולל ביקורי רופאים וביקורי הצלב האדום וחבל לקפח אותו מזכויות אלו. יש לי טענות על תפקוד צה”ל וגם העליתי אותם בהוודע על החטיפה בבלוג של עידן דורפמן, ואני מקווה שועדת החקירה תמצה את הדין עם כל שרשרת הפיקוד שהביאה למחדל (כולל במטכ”ל). מה שברור שאסון גדול נמנע בכך שהמחבלים תקפו את המוצב ולא את כרם שלום או חס וחלילה את שדרות. אם במוצבי הצפון בעבר טבע אלוף הפיקוד את הסיסמה “המטרה- להגן על ישובי הצפון”, אשר שוננה לכל חייל מרגע שדרך בחטמ”ר, עולה בי הרושם כי “המטרה – להגן על ישובי עוטף עזה” לא בדיוק הוחדרה בחילים כמו שצריך. לדעתי חטאו של קצין בכיר ככל שיהיה אשר דורש להסלים את הלחימה בגזרתו ללא שוידא שקו הגבול עליו הוא ממונה מתפקד ללא דופי הוא מהחטאים הגדולים שיש..

 

כשלון הירי הארטילרי לעבר מרחבי שיגור קסאם – למשל חוף הים בעזה

כפי שצינתי לעיל – קצב שיגור הקסאמים עמד על ממוצע של 3-4 קסאמים ליום ללא קשר לשיגור פגזי התותחים. מאידך, אם יש גורם שגרם למספר הגדול ביותר של הרוגים חפים מפשע (או בעגה הצבאית “בלתי מעורבים”) הוא השימוש באמצעי זה. הירי הנ”ל הוא גם מהתורמים הגדולים להעלאת מפלס החרדה אצל תושבי שדרות והנגב המערבי. ירי סטטיסטי זה גם שומט את הטיעון הישראלי “הם יורים רקטות לעבר שטח ריבוני ישראלי בעוד אנו עזבנו כליל את עזה”, ו”עלינו להתייחס לכל קסאם כאילו התכוון להרוג”. אם עזה אכן אינה יותר שטח באחריות ישראלית הרי ירי תותחים סטטיסטי הוא פעולה מלחמתית כלפי ישות שישראל מנסה להציג אותה כריבונית, וזכותם המלאה של הפלסטינים להתייחס לכל פגז תותח בתור פגז שנועד להרוג. מדבררי הממשלה מציינים כי 600 קסאמים נחתו בשטחי ישראל מאז ההתנתקות. למזלנו הם לא הרגו איש, לעומתם, מעל 7000 פגזים נחתו על רצועת עזה, והרגו עשרות אנשים..

כשלון הטיפול בנושא הקסאם

מלבד פיקים רגעיים הקשורים בנסיונות צה”ל לשנות את המציאות בשטחים הצבא נחל כישלון חרוץ בהפחתת ירי הקסאמים על ישובי הנגב המערבי אף על פי כן הוא טורח לייצר כל פעם את אותם פיקים רגעיים. לאחר הסיכום במיסמך האסירים ואף לפניו הנייה הציב על השולחן נוסחה של “הודנה עזתית” – הפסקת הירי תמורת הפסקת הירי הארטילרי והסיכולים. ישראל סירבה להתייחס אליו. את מחיר הסירוב הזה (שהיה ניתן לבצע באמצעות אבו-מאזן על מנת שלא יהיה מגעים ישירים עם החמאס) תושבי עוטף עזה ושדרות משלמים.

הפלת ממשלת החמאס

ההצהרות המגיעות מהצמרת הביטחונית, וגם מפרשנים ופרשנים שונים היא השאיפה להפלת הממשלה הפלסתינאית שהרכיב החמאס.בין היתר ניתן ליחס את מעצר חברי הממשלה וחברי הפרלמנט הפלסטיני ליעד זה (בנוסף לנסיון שלומאלי ליצר מסת קלפי מיקוח). הפלת ממשלת החמאס יכולה להיות צעד אסטרטגי מבורך ומאידך כישלון קולוסאלי. רוב הסיכויים הם כי הדבר יהווה כישלון קולוסאלי. לממשלת החמס הן בעולם הערבי והן בשטחים לגיטימציה בתור הבחירה הדמוקרטית של הפלסטינאים. כל ממשלה שתמונה תחתיה שלא תחת הסכמתה תזכה לאופוזיציה כואבת ולחזרה לפיגועים בקנה מידה גדול בתוך רחבי שטח ישראל.

יצירת אנרכיה שלטונית בשטחים.

בחוגים מסויימים בישראל תסריט כזה נתפס כמועדף. אנרכיה כזאת תיתן לגיטימציה ללכת לקראת ביצוע פעולות חד צדדיות בשטחים(התכנסות), ואולי אף תיגרום להגעת כח רב לאומי או לפחות למטריה בינלאומית למהלך. הצרה העיקרית היא ההשלכות על ירדן, מצרים, והמצב בו אנחנו נאלץ לחיות בעשורים הבאים. אם כיום ניתן להגדיר את השטחים כשילוב בין חמסטאן לפתחלנד, אנרכיה כזאת בהחלט תחזק גורמים איסלמיסטיים קיצוניים – אלקעידסטן, וחיזבאללסטן בפי שביבי ובוגי יעלון נוטים לקרוא להם. גם הגדר עליה בונים תומכי ההתכנסות הוכחה בשבועות האחרונים כלא יעילה בשלושה מישורים. הראשון הוא חפירת המנהרה, השני הוא ירי הקסאמים, והשלישי – החמור מכולם מטען הצד שריסק את החומה בציר פילאדלפי ומהווה תמרור אזהרה לגבי יעילותה של החומה (גדר ההפרדה) הנבנית במרכז הארץ.

חיזוק ההרתעה הישראלית

אגדת ההרתעה הישראלית והפגיעה בה היא שקר שמטופח על ידי הימין הישראלי במשך תקופה ארוכה.ראשית כדי לנו להבין כי אנחנו איננו נמצאים במצב הדומה למלחמה הקרה – בה להרתעה היה ערך מרכזי. ושנית, ההרתעה הישראלית חזקה מאוד. אין צורך בחיזוקה והפלסתינים יותר מכל מודעים לקיומה. אם ניקח את דברי נסראללה, יותר מכל מה שמחליש את ההרתעה הישראלית היא הנסיון לא להמשיך חיים נורמליים בישובי הספר כי אם לאיים בבריחה לאזור המרכז. או כדבריו “רק אני נותן פקודה ומאות אלפי ישראלים בורחים לתל אביב”. מי שכיום מחליש את ההרתעה הישראלית הם דווקא מצדדיה המובהקים כמו אלון דוידי משדרות וראש העיר שלה, אלי מויאל. שינסו קצת להיזכר במאבקו הסיזיפי של צ’יץ ב 1991 כאשר ניסה (ללא הצלחה יתרה) לשמור על תל אביבים בתל אביב במלחמת המפרץ. דווקא זורעי הפחדים על קסאמים בכפר סבא מחלישים את כושר ההרתעה שלנו היות והם מציירים את החברה הישראלית כחברה מפוחדת. אפילו שמעון פרס שאינני ממצדדיו הגדולים התייחס לפיקציית הפגיעה בכושר ההרתעה

לדברי המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, כושר ההרתעה של ישראל לא נפגע ולא יפגע בעקבות פרשת החטיפה: “אנחנו מדינה עם כושר הרתעה גבוה מאוד, בהשוואה כמעט לכל מדינה בעולם”.

 

האם המבצע נועד לייצר וואקום שילטוני בשטחים כדי לאפשר לכל מיני אמיל לחודים,באשיר ג’ומאיילים ומייגו’ור סעד חדדים לנסות ולמלא את הוואקום הזה?כגירסה עזתית של אורנים גדול?

מכל התרחישים שמועלים התרחיש המפחיד אולי ביותר הוא “תרחיש הגדר הטובה”. שלא יהיו ספקות, זהו תרחיש שקל ליפול בו. יש גורמים פלסתינים, במיוחד פת”ח טוניס, ומוחמד דחלאן שיתכן ומצדדים בו הואיל והוא טומן בחובו כסף, כבוד ומעמד.כמו השיעים והמרונים שזרקו אורז על חיילי צה”ל ב 1982 יש להתייחס לתמיכתם בחשדנות רבה. כמו כל הניתוחים שבוצעו על תחילת מלחמת לבנון, אוכלוסיות אלו רצו מישהו שישחרר אותם מאויבהם במלחמת האזרחים אולם תוך זמן קצר לא נותרו בהם סנטימנטים לכוחות “השיחרור” הללו. הבעיה המרכזית של תרחיש זה הוא כי הוא ישבור את התנועה הלאומית הפלסטינית, ובמקומה נקבל תנועה איסלמסטית מליטנטית, שכוחה בחברה הפלסטינית יגבר לשיעורים מפחידים. תרחיש הגדר הטובה הוא בעצם תרחיש עיראק. ורק מי שרוצה אלימות בקנה מידה עיראקי תוך שנה שנתים יכול לקבל אותו בשלוות נפש

שיחרור אסירים

אחד הדברים שלכאורה ראש הממשלה מפגין בו נחישות הוא סוגיית שיחרור האסירים. השארת חוסר פתח לתקווה באמצעות שלילת שיחרור אסירים היא מעשה אווילי. אולם יותר אווילי מכך הוא המגבלות שהמערכת הצבאית והפופוליזם שמים על סוג האסירים שישוחררו. במשך שנים ישראל מתלוננת על אימפוטנציה מצד ההנהגה הפלסטינית. שיחרור של אסיר זה או אחר “בלי דם על הידיים” שנחשב דג רקק בביצה העזתית, לא יתרום למניעת האימפוטנציה הנ”ל. רק שיחרור אסירים בעלי מנהיגות טבעית, יהא זה אחמד סעדת או מרוואן ברגותי או בכירי תנזים וחמאס מעזה יגרמו לשינוי אמיתי הואיל והכריזמה שלהם מסוגלת לדחוק לשוליים אישים כמו מוחמד דף, והכריזמה שלהם מסוגלת להתמודד על דעת הקהל מול גורמים בכירים בחמאס כמו חאלד משעל. יש הבדל מהותי כאשר ישראל טוענת כי חמאס חוץ מסנדל את החמאס בשטחים ובין טענה זהה שהיתה מגיע מעבד אל מלכ נאתשה.,

סוף דבר

בכל חברה מתוקנת המנהיגות קובעת את המדיניות, וזרועות הביטחון מצייתות לה. היא אינה רואה בושה בהקמת צוותי חשיבה המקורבים לתפיסת עולמה, שיטילו ביקורת על הצעות הדרגים הצבאיים. פעולות כמו הפצצת תחנות כח (שאפשר היה פשוט לסגור להם את השלטר), חטיפת פרלמנט נבחר וממשלה נבחרת, הפצצת מיכללה איסלאמית, ובומים על קוליים בשמי דמשק,מראים חשיבה מיליטריסטית מתלהמת. המלצתי לעמיר פרץ להקים בדחיפות צוות חשיבה מבין הקצינים במועצה לשלום וביטחון, מזרחנים מובילים, אנשים כמו עו”ד זכרוני המנוסים בסיטואציות של משא ומתן. ולהקפיד בבחירתו גם את הקריטריון של חוסר אספירציות פוליטיות. אריק שרון ושאול מופז בנו מטכ”ל בצלמם ובדמותם וגרמו במידה מסויימת לפוליטיזציה יתרה שלו. לא עברה שנה מאז הכתבים הצבאיים היו מספרים לנו איך אריק מהלך בקסמיו על המטכ”ל ושר הביטחון אשר מתוך הערצה קיבלו את כל התפיסות הביטחוניות שלו. מלחמה מעצם טבעה היא דבר הנגוע בחוסר ודאות. הסכמה גורפת על המהלכים בתוכה לא מעידה בהכרח על נכונותם או על צדקתם. אפילו בתורת המודיעין יש משמעות אדירה לחשיבת האיפכא מסתברא

אם המהלכים ימשיכו להתנהל בצורה שבה התנהלו עד כה, יווצר צורך מיידי בהקמת ועדת “אגרנט” שסמכויותיה לא יוגבלו למשבר הנוכחי אלא לכל העימות בחמש השנים האחרונות

 

הסימפטום של הבלוגים הלא רלוונטיים הוא קשה ומפגין את חולשתה של החברה האזרחית הישראלית

June 22, 2006

קראתי את הפוסט של פיגו באנקדוטות והרגשתי כי במובנים רבים הוא מבטא את התחושה שלי בשבוע האחרון, למרות שבמובנים אחרים לא. אין ספק ששבוע של מאורעות קשים בעזה, ופניקה בשדרות לא הצליחו לחדור את בועת הבלוגוספריה והתוכן העצמאי ברשת שהיתה מרוכזת בטרגדיה הפרטית שלה ושל רפונדזל.

הסימפטום של הבלוגים הלא רלוונטיים הוא קשה מפגין את חולשתה של החברה האזרחית הישראלית. פוליטינט נפתח כהבטחה הגדולה של השיח הפוליטי ברשת הישראלית אולם ניתן לראות בברור כי מאז הבחירות יש ירידה דרמטית בכמות ואף בתוכנם ועומקם של המאמרים שם. חולשת החברה האזרחית מתבטאת בכך שהיא מעדיפה לחיות בדמוקטטורה, דמוקרטיה שבה רק הבחירות מעניינות אותה.

אשר לשאלות עליהן דיבר פיגו אותי מעניינות מספר שעולות ממאמרו של עמוס הראל בהארץ היום:

אני אכן מודה לו על שניסה לעשות סדר בנהלי הסיכול הממוקד העכשווים אולם השאלה הראשונה שמתבקשת היא מדוע עתה ולא כאשר התבצע השינוי בנהלים? האין זה מתפקידו של הכתב הצבאי לדווח לנו על עניינים כאלו?

עמוס הראל מונה שלוש סוגי פעולות:

הדיון הציבורי בפעילות האווירית מלווה בבלבול מושגים. בפועל, קיימים שלושה סוגים שונים של תקיפות: התנקשויות (בשמן המכובס "סיכול ממוקד"), הפצצות מן האוויר של יעדים הקשורים לטרור (כמו מחרטות לייצור אמצעי לחימה ובסיסי אימונים) ו"יירוט" חוליות טרור (לרוב, של משגרי רקטות "קסאם") בדרכן לפיגוע או מיד לאחריו

ומציין את שיטת האישור שלהם והמודיעין עליהם:

מבצעי ההתנקשויות מנוהלים במשותף מתל אביב, משני חמ"לים מקבילים: האחד של המטכ"ל וחיל אוויר, השני של השב"כ. בחודשים האחרונים חל שינוי בניהול שני סוגי התקיפות האחרים. בפיקוד הדרום הוקם חמ"ל, המרכז את רוב מבצעי הפגיעה בחוליות וחלק מתקיפות הבסיסים והמחרטות.

הפעולות המתוכננות זמן רב מראש (בעיקר מהסוג הראשון) מצריכות הליך אישורים מורכב ומוסדר, שמסתיים אצל ראש הממשלה ושר הביטחון. כדי לאשר יעד להתנקשות או לתקיפה, נעשית עבודה משותפת של השב"כ וצה"ל, המרכזים עליו מידע. לאחר קבלת האישור, עובר תהליך התכנון לפסים מעשיים יותר. לעומת זאת, החלטה על יירוט חוליה היא לרוב מיידית והאישור לה יכול להתקבל בידי דרג צבאי בלבד (למשל, על-ידי אלוף הפיקוד) בגלל הדחיפות הרבה המלווה אותה.

השאלות המידיות האולות הן: מאז נערך דיון בציבור הישראלי בסוגיית "מיהו בן מוות" הורחבו הקריטריונים, מדוע לא הובא הדבר לידיעת הציבור ונערךדיון ציבורי בנושא?

פעולות מהסוג השני, של תקיפת מחנה אימונים או מחרטות הם בעלות השלכות מדיניות נרחבות (איזה פלג תוקפים) מדוע האישור של פעולות אלו אינו מחויב אישור של הדרג המדיני?.

כאשר אני מתקין שידרוג לתוכנה במחשב ומגלה כי יציבותה של המערכת קרסה בין הדברים הראשונים שאעשה יהיה לעשות
rollback

למצב המקורי. מדוע לא מתבצעת חזרה למצב המקורי לפני הקמת החמ"ל בפיקוד דרום?

העלייה במספר הנפגעים, שבצה"ל מייחסים אותה כרגע בעיקר לצירוף מקרים, נובעת כנראה מהאצת קצב הפעולות ברצועה

מספר נפילות הקסמים עלה בדרמטיות לבערך 30 ביום לאחר חיסול אבו סמהדנה. מרגע המקרה בחוף דוגית עם משפחת רליה, במשך שתי יממות, ירד המספר לפחות מ 15לערך ללא כל ביצוע

סיכולים מצד צה"ל בעיקבות טקטיקת ההבלגה של פרץ. אם התחדשות הסיכולים לא המשיך המספר לרדת . הירידה הדרסטית הנוספת לרמה של לערך 5 קסמים ליממה הגיעה לאחר האיומים על מנהיגות החמס. מדיניות הסיכולים שהמשיכה לא תרמה לעוד ירידה נוספת. מדוע צה"ל באופן כה קטגורי טוען כי מדיניות הסיכולים מצליחה ומונעת קסאמים? האם לא יתכן שצימצום קצב הפעילות ישמור על אותה רמת הגנה וימנע את העלייה במספר הנפגעים?

 

כפי שאתם רואים רוב השאלות שלי הן טקטיות, אסטרטגיות, פוליטיות ומדינות. הן אינן שאלות מ וסריות וכאן אולי ההתנגדות הגדולה ביותר שלי לפיגו. שימוש בדיון המוסרי הוא הדיון הקל ביותר להדיפה ושלילה. האבסורד שאליו נקלעה המפלגה הדמוקרטית בארה"ב כשגילתה ב 2004 כי הצבעה מוסרית בעיני ההמון היא הצבעה עבור בוש מעיד על כך

גם בישראל חולשתו של הטיעון המוסרי תבליח במהירה מאנשים שיטענו כי המוסר היהודי דוגל בעין תחת עין, שופך דם האדם באדם דמו ישפך וישליכו משפטים כאלו על ההרג בעזה.או לחלופין יצביעו על עיראק ויטענו כי אנחנו הרבה יותר מוסריים מהאמריקאים. לא טרחתי להתעמק אבל הנה – כבר נציג המוסר היהודי התורן הרב מאלון שבות ישראל רוזן טוען כי זה אקט מוסרי .

.

גם לנושא השאלות בלבד כאמצעי להעלאת הדיון לסדר הציבורי איני מסכים עם פיגו. ההצלחה הגדולה של התחקיר של שלומי אלדר בהעלאת הדיון לסדר היום הציבורי היתה לא בשאלת שאלות סתמית אלא בהעלאת תסריט חלופי לכאורה בו צה"ל כן אחראי וכן מטייח עובדות. בכך הוא העביר את צה"ל למגננה אשר גרמה לו לחשוף מקסימום מידע על האירוע

אין זה כלל משנה עם התסריט ששלומי אלדר הציג כחלופי אמיתי או לא, עצם קיומו תרם להעשרת השיח הציבורי. דבר שמאוד דומה לפרשת אילנה דיין ווידוא ההריגה בילדה.

.

הקרב על סטאלינגראד

June 19, 2006

במלחמת העולם השנייה כשהצבא הגרמני עמד לקראת כיבוש כל רוסיה היתה עיר אחד שבה נערך מאבק עקוב מדם אשר בלמה את הפלישה. הצבא האדום הצליח לרכז את כוחותיו בנקודה אחת, ולבלום את האויב.

העיר הדרומית שדרות עומדת כיום בשתי חזיתות. חזית אחת היא הקסאמים הנופלים יום יום על העיר, וחזית שניה היא של אפי איתם, ליברמן, ש"ס אבל גם אלון דוידי (מראשי מאבק שובתי הרעב בשדרות וחבר האיחוד הלאומי) וראש העיר אלי מויאל (מועמד ליכוד לכנסת ואחד התומכים המתוקשרים בגוש קטיף)

מאז מאבק הסטודנטים בצרפת התיקשורת הישראלית צמאה לכל מאבק עממי, יהא הוא צודק או לא. יהא זה מאבקם של חולי סרטן המעי הגס ,המאבק על המונדיאל, ההפגנות נגד הרג האזרחים בעזה, או מכתב אנשי הרוח נגד ירי התותחים על עזה.

יואיל נא השמאל הישראלי לצאת מהבועה שלו, ולשלוח את כל הגייסות שלו לשדרות. לעודד את רוחם של התושבים, להזכיר להם שגם כאשר ישראל שלטה בעזה נחתו קסאמים על שדרות ובעיקר להראות להם שיש אנשים שדואגים להם אבל אין בכוונתם לחרחר מלחמה. יוסי שריד עשה זאת פעם בקרית שמונה (וגם בשדרות)

נפתלי רז כתב ובצדק כי הוא מריח רוחות מלחמה. על כל הגורמים שצוינו על ידו כמדליקי תבערה, היתה נכונות בעבר להבליג. הגורם היחיד שיכול באמת להצית תבערה הוא חומר הנפץ המצטבר כעת בשדרות – על כך מעולם לא היתה הבלגה.

שדרות היא הסטאלינגראד של השמאל הישראלי. אם הוא לא יתגייס להגן עליה אנו צפויים לכיבוש מחודש של עזה. עדיף למנוע את הכיבוש הזה מאשר להלחם אחר כך נגדו.

ההתנקשות באופצית המשא ומתן

June 18, 2006

ב 8.6.2006 בשעה 23:30 הטיל כלי טיס של חיל האויר מספר טילים על שטח בהתנחלות שליו(או ברפיח עצמה) ששימש לפעילות ועדות ההתנגדות העממיות. בפעולה נהרג ג'מאל אבו-סמהדנה מייסד ועדות ההתנגדות ושלושה חברי ועדות ההתנגדות נוספים.

אני מודע לכך כי חלק מכם יקראו לכתבה זו תיאורית קונספירציה הזויה, חלק ישלחו אותי לקחת את התרופות של בארי חמיש.(וחלק גם ישלחו אותי לקורסי תחביר,דיקדוק וכתיבה עיתונאית). את כל הטענות הללו אקבל בהבנה הואיל ולא נתקלתי עד כה במאמר המתנגד למדיניות החיסולים בשל ההשלכות הפוליטיות שלהן. המעטים שמתנגדים מתנגדים על בסיס התוקף המוסרי בלבד.

הדבר הראשון שהטריד אותי בחיסול זה היה כי בניגוד למקרים קודמים, בהם עוד טרם נחת הטיל, הודלף מצה"ל כי "בסיכול ממוקד נהרג המחבל הרצחני XXX מבכירי ארגון הטרור YYY" – טכניקה שנועדה להאדרת שמו ויכולתו של צה"ל, אשר דוברי אירגוני הטרור מברכים עליה הואיל וכך כל זב חוטם בן 20 הופף לבכיר והארגון נתפס בעיני הציבור הפלסתיני כאקטיויסטי וגדול יותר. הפעם הצבא שתק תקופה יחסית ארוכה של כשעתיים, ואח"כ אישר את קיום הפעולה, טען כי "הפעולה כוונה לבסיס אימונים בו תכננו המחבלים פיגוע איכותי נגד כוחותינו" וכן כי "לא היה בידינו מידע על המצאות אבו סמהדנה במקום אולם חיסולו של המבוקש מספר 2 מבורך"

הדיווח העיתונאי למחרת היה עשה מאמצים גדולים לשייך את אבו סמהדנה לחמאס. הגדילו לעשות ידיעות אחרונות ו MSN שכינו אותו איש החמאס סמהדנה.

מערכת התעמולה השב"כית אמ"נית נרתמה להצדקת החיסול במיוחד נחרט בזיכרוני מאמרו ההזוי של איתן בן אליהו (מקורבו של חלוץ) ב ynet הגוזר גזירה שווה הין חיסולו לחיסול אל-זרקאווי בעירק ומקדש את החיסולים.

לכל מי שמכיר את הזירה הפוליטית הפלסטינית נותר להרים גבה ולשאול את עצמו על מטרות מהלך זה של ממשלת ישראל. הן בהיבט הטקטי והן בהיבט האסטרטגי.

בהיבט הטקטי, ועדות ההתנגדות העממיות מצטיינות בלוחמת גרילה ופשע יותר מאשר טרור. סמהדנה עצמו, בוגר האקדמיה הצבאית המזרח גרמנית, חברים נוספים קיבלו סיוע באימונים של החיזבאללה – האירגון הנחשב לטוב ביותר בהיבטי גרילה. רוב חברי ותומכי האירגון הם תושבי דרום הרצועה, אזור רפיח ולכן אינם שותפים לירי הקסאמים. ורוב מוחלט של פיגועי האירגון היו פיגועים בחילי צה"ל ובמתנחלים. הכח העיקרי שלו הוא שליטתו על המעברים למצרים והמנהרות קשריו בשטח מצרים ויכולתו להבריח אמל"ח לרצועה. בהיבט זה, אמנם האירגון מסוכן אולם פגיעה בו ובמנהיגיו לא תעכב ירי קסאמים או ביצוע פיגועים בשטח ישראל. הסכנה העיקרית שהוא יכול להציב הוא פיגועי גדר או ביצוע פיגועים בשטח ישראל על ידי חדירה משטח מצרים.

במישור האסטרטגי פוליטי, הארגון הוא מעין תנועת מרי כמו התנזים אשר מאגד בתוכו פעילי חמאס, פתח, חזית עממית וחזית דמוקרטית תחת מנהיגותו הכריזמטית של סמהדנה.לאחרונה התפצלו ועדות ההתנגדות לכמה פלגים ובמיוחד צוחצד שייך חליל – שפרש מועדות ההתנגדות העממיות לג'יהאד האיסלמי

האירגון קשור בעבותות לחמולת סמהדנה, אשר לה קשרים גם עם הבדואים בנגב והמבריחים בסיני. אחיו של ג'מאל – סמי היה איש פתאח ידוע אשר תמך בהסכמי אוסלו. גם ג'מאל עצמו היה איש פתאח במשך שנים ארוכות. בחלוקה האידיאולוגית המרכזית בחברה הפלסתינית – החלוקה בין הווטני (הלאומי) לבין האיסלמיסטי, הרוב המכריע של ועדות ההתנגדות עומדות בצד הלאומי. אם אכן האסטרטגיה של ממשלת ישראל היא חיזוק אבו-מאזן והמחנה הלאומי, הרי יש בחיסול מהסוג הנ"ל מעין יריה לעצמה ברגל.

למחרת החיסול ביום שישי הפכו הלוויות להפגנות גדולות של כ 30000 אזרחים בניגוד לצפוי לפי התקשורת הישראלית (בכיר חמאס שנרצח) מרבית הדגלים בהפגנות היו דגלים אדומים וצהובים – דגלי הפתח והחזיתות – הדגלים השחורים והירוקים של הג'יהאד והחמאס היו במיעוט.

ההוראה של פרץ בליל החיסול
ההתקפה הלילה מגיעה רק כמה שעות אחרי ששר הביטחון עמיר פרץ הורה למערכת הביטחון להמשיך במדיניות פעולה התקפית וממוקדת נגד חוליות ירי הקסאם. פרץ הדגיש בפני ראשי מערכת הביטחון כי "לא לשום טרוריסט משום ארגון לא תהיה תעודת ביטוח "

בילבול או הסתרה

"בתקיפה, שבוצעה בעיר רפיח, נהרגו 4 פלסטינים נוספים. גורמים במערכת הבטחון מסרבים הבוקר לומר האם צה"ל ידע מראש על נוכחותו של סמהדנה במקום".
"גורם צבאי מסר כי מדובר במחבלים שהתאמנו לקראת פיגוע בשטח ישראל. גורמי צבא בפיקוד דרום מסרו כי היעד לתקיפה היה מחנה אימונים, ולאו דווקא אבו-סמהדנה"

קשה למצוא סיבה מדוע מידע כה אמורפי (4 מחבלים שמתאמנים על פיגוע)יהיה עילה לסיכול ממוקד. ברור שלפחות בדרגי השטח בשב"כ היה ידוע כי סמהדנה יהיה נוכח. אולם ייתכן כי דרגי השטח על מנת לקבל המלצת שר הביטחון ואישור ראש הממשלה הסתירו את נוכחותו של אבו-סמהדנה וטענו כי "הערכתנו כי החוליה בשלבים סופיים של אימון על מגה פיגוע איכותי ומהווים בכך פצצה מתקתקת"

ומכאן משך הזמן הארוך עד אישורה של העובדה כי אבו-סמהדנה חוסל

במקרה שחיסול אבו-סמהדנה היה מתוכנן

התגובות על המינוי של אבו סמהדנה לאחראי על המשטרה

ההתנגדות האמריקאית למינוי

דובר משרד החוץ בוושינגטון, שון מק'קורמק, אמר כי מינויו של אבו סמהדנה לתפקיד כה בכיר במנגנוני ביטחון הפנים של הרשות חושף את פניה האמיתיים של חמאס ואת שיטות הפעולה שלה

מה אבו מאזן חושב באמת

22 באפריל 2006, 0:00 מאת: ארנון רגולר וג'קי חורי, הארץ

גורמים פלסטינים בכירים מסרו בימים האחרונים ל"הארץ" כי למרות אווירת העימות בין פתח לחמאס ובניגוד לעמדת רוב ראשי פתח, הרי שאבו מאזן עצמו תומך במהלך של חמאס לשיפור ביטחון הפנים ברצועה ובמהלכיו של סיאם. מינוי אבו סמהדאנה מצטרף לסדרת מינויים נוספים של סיאם, ובהם מינוי של חאלד אבו הלאל לפני עשרה ימים לדובר משרד הפנים.

מה באמת חשבו גורמי מודיעין על אבו-סמהדנה לפני החיסול

חמאס שובר את הכלים (משה אלעד YNET) 21.04.06

אבו סמהדנה הוא מאפיונר וארכי-מחבל, הנוהג הפוך ממוסלמי אדוק. מינויו מעיד כי הרשות מבינה שכבר אין לה מה להפסיד

דיכטר על אבו סמהדנה-(לפני החיסול) 22.04.06

"משפחת אבו סמהדנה היא משפחת פשע ידועה מרפיח. אחיו סמי היה מוכר בשעתו הרבה יותר מג'מאל. בני המשפחה עסקו בכל עבריינות פלילית אפשרית בתוך רצועת עזה ונודעו בעיקר בהיותם מבריחי גבול בין מצרים לרצועת עזה. לעיתים הם פעלו בשיתוף פעולה עם בדואים ועבריינים אחרים בנגב. כל מה שזז ואפשר לגנוב – הם גנבו. במקביל, הם בנו גם רגל אחת נוספת בתחומי הפעילות החבלנית העוינת, כאנשי תנזים-פתח".

"במסגרת הבלגן ברשות הפלסטינית עם פרוץ האינתיפאדה בספטמבר 2000, הם ניצלו את המצב להברחת אמצעי לחימה מסיני לרפיח ומכירתו בתוך רצועת עזה לכל המרבה במחיר. אז הם גם החלו לבצע פיגועים, תוך הקמת הגוף המכונה ועדות ההתנגדות העממיות. הגוף הזה היה מחובר תחילה לחיזבאללה הלבנוני ושמש כקבלן ביצוע פיגועים רצחניים בתמורה לתשלום. הם פעלו ברצועת עזה, כמו שגדודי חללי אל אקצה פעלו ביהודה ושומרון – קיבלו תשלום עבור כל רצח לאומני שביצעו".

. אני מניח שהמינוי שלו הוא משקל נגד למינוי של ראשיד אבו-שבאכ מהפתח על-ידי אבו-מאזן לראש מנגנוני הביטחון".

לדברי דיכטר, נקודה חשובה נוספת היא השיוך ההיסטורי של חמולת אבו סמהדנה לפתח, "זה טוב ליחסי הציבור של ממשלת החמאס החדשה, כדי להראות כאילו קונצנזוס בין הפלגים השונים. אבל כך או כך, ג'מאל אבו-סמהדנה היה ונותר רוצח להשכיר, שאיני יודע אם היום הוא עומד בקריטריונים לסיכול ממוקד, כי איני מחובר בימים אלה למקורות מודיעיניים. מה שבטוח הוא, שאם נוכל לשים עליו יד – צריך לשים אותו מאחורי סורג ובריח"

הסיבה האפשרית לחיסול – חיסול החשבונות של מוחמד דאחלן

מעמדו של מוחמד דאחלאן בציבוריות הפלסטינית דומה המידה רבה למעמדו של ביבי בציבור הישראלי. לצד קבוצה חזקה של תומכים מבית המתבטאת במחוז ההצבעה שלו חאן יונס, הרואים בו ממנהיגי עזה בעתיד, וכן תמיכה חזקה ממנגונני הביטחון המסכל ובראשם – נאמניו האישיים, רשיד אבו שבאכ וטארק אבו רג'ב. לצד זאת, נסיונה של ישראל וארה"ב להפוך אותו לאיש החזק בעזה ועמדותיו החורגות מהקונצנזוס הפלסטיני (כגון הסכמה על גושי התנחלויות), סיגנון החיים הראוותני והמושחת שלו ושל בחירי המנגנון שלו וכן החשש כי הוא סוכן CIA גרמו לכך כי קבוצה גדולה בהרבה רואה בו בוגד ומשתף פעולה.

אנשיו עברו מספר נסיונות חיסול ורוב הסממנים מראים כי ועדות ההתמנגדות העממיות עמדו מאחוריהם. ביקורו בישראל בשבוע לפני ההתנקשות מחזק את הסברה שהוא היה הגורם הדוחף לביצועה

בחודש האחרון היו שני נסיונות רצח פנים פלסתינים רשיד אבו שבאכ וטארק אבו רג'ב אשר טביעת העצבא שלהם – מטענים גדולים וקשר פנימי עם מנגנוני הביטחון מצביעים לכיוון ועדות ההתנגדות העממיות.

"אל-קודס" (ירושלים), 22 במאי 2006

מאבטחים חשפו אתמול מטען חבלה במשקל 70 ק"ג שהוטמן בצד הדרך המובילה לבית ראש מנגנון בטחון פנים בעזה, רשיד אבו שבאכ. המטען נוטרל על-ידי חבלנים.

יום שבת, 20 במאי 2006, 14:14 מאת: ארנון רגולר, עמוס הראל, יובל אזולאי, הארץ

טארק אבו רג'ב, ראש מנגנון המודיעין הפלסטיני, הועבר לבי"ח איכילוב בת"א לאחר שנפצע בינוני-קשה כשהיה בדרכו למשרדו במטה המנגנון בעזה. שומר ראשו נהרג. תוקם ועדת חקירה לאירוע

האם החיסול תרם לחיזוק אבו מאזן?

התגובות על החיסול:

תגובת אבו מאזן

אבו מאזן פרסם הודעה רשמית מיוחדת בה הוא מבכה את "נפילתו חלל למען אללה" של ג'מאל אבו סמהדנה, ראש ועדות ההתנגדות העממית. אבו מאזן הגדיר את אבו סמהדנה כ"לוחם… אשר הכיבוש הישראלי המתועב חיסל", וכן ביקש מאללה שישפיע עליו רחמים ומחילה. עוד הוסיף אבו מאזן בהודעתו: "נפשו הזכה [של אבו סמהדנה] עולה לתהילה הנשגבת שלווה לאחר שהקריב חייו במאבק הנמשך הנועד להגן על אדמתה הטהורה של פלשתין".

תגובת אולמרט

ראש הממשלה מתח ביקורת על יושב ראש הרשות, אבו-מאזן, ששיבח בסוף השבוע את בכיר ועדות ההתנגדות העממית ג'מאל אבו סמהדנה, שחוסל ביום ה' בידי ישראל.

עמי אילון: רב מרצחים ש"צריך היה להיעלם"

 

מערכת הבטחון הגדירה בעבר את אבו-סמהדנה כ"ארכי-טרוריסט". הבוקר בירך חבר הכנסת עמי איילון, לשעבר ראש השב"כ, על חיסולו ואמר כי "אין ספק שהאיש הזה צריך היה להיעלם"

אז אם באמת חוסל אבו סמהדנה במכוון – איזה מטרות נועד הדבר לשרת?

אינני רוצה להיות ציני לגמרי ולהאמין כי המטרה העיקרית היתה לחזק באופן מוחלט את החמאס. במובן זה אני מאמין לפחות לפרץ שמטרתו העיקרית היא אכן חיזוק אבו מאזן. אולם הוא נקלע לבעייה כאשר גורם הניתוח עליו הוא צריך להסתמך הוא האלוף עמוס גלעד – ראש האגף המדיני ביטחוני במשרד הביטחון. ניתן להניח כי לא היה מודע להשלכות המדיניות החמורות של צעד כזה.לעמוס גילעד תפיסה מובהקת של השארת מצב ה"אין םרטנר" כפי שהתבטאה בהדלפות על מתן נשק לאבו-מאזן

גורם נוסף שיכל להשםיע היא תפיסת הקונספציה הלבנונית, אשר כלי הביטוי האוטנטי שלה היה אבי דיכטר אשר בישיבת הממשלה ב 4.6.2006 האמירה כי יש להפוך את בית להיה לעיר רפאים צברה מומנטום תיקשורתי אולם בנוסף טען דיכטר באותה ישיבת ממשלה כי יש ליישם את ההצלחה שהיתה ביום הקרב בלבנון. תורת הפעולה אז היתה – חיסול של פעיל ג'יהאד שגם עליו צה"ל לא נטל אחריות

ועל ידי פעולה זו למשוף את החיזבאללה להגיב הישר לתוך מארב אש מתוכנן הכולל תגובה אגרסיבית שתחסל את תשתית המוצבים שלו. פרץ טען באותה ישיבה כי אין לגזור גזירה שווה בין הגזרות אולם הדמיון בין אופן הפעולה בעזה ובין הזירה הלבנונית נוטים לבסס את החשד כי או שפרץ שינה עמדתו בשלושת הימים הללו או שנגרר אחר הקונספציה של המטכ"ל.

האופציה השלישית לרצון בהסלמה קשורה בעבותות לזמן בה בוצעה ההסלמה. הפעולה בוצעה בזמן מאד קריטי אשר בו לישראל היה צורך קריטי בהשגים מדיניים חשובים. מטרתה היתה לנסות לטרפד את מסמך האסירים, לנסות לקבע את התפיסה –"הנייה לא רוצה ואבו מאזן לא יכול". ולהגביר את האנדרלמוסיה בשטחים

המטרה האמיתית : ספינים על "הממשלה העולמית"?

בין התאריכים 8-11.6 נפגשה קבוצת בילדרברג באחוזת ברוקסטריט בליבו של עמק הסיליקון הצפוני-אוטווה, קנדה. קבוצת בילדרבג היא אגודה הקיימת כחמישים שנה ומטרתה לקדם את שיתוף הפעולה בין ארה"ב למערב אירופה בנושאים שונים. קיימות תאירויות קונספירציה רבות הקשורות לקבוצה זאת, הקשורות (למשל בביקורם של ביל קלינטון וטוני בלייר בפאנל הקבוצה בטרם נבחרו בארצם, וכן מנהיגים רבים נוספים) ומכאן התחושה כי היא מהווה "ממשלה עולמית". הטענות הללו מגיעות מימין ומשמאל, בשנות ה 70 הימין הדתי-השמרני בארה"ב טען להשפעת היתר של הקבוצה ובפרט להשפעת עמדות אירופיות על מדיניות ארה"ב, וכיום מתנגדי הגלובליזציה טוענים להשפעות אלו בכיוון ההפוך – השפעת מדיניות אמריקאית על המדיניות האירופית. בישראל התאוריות קיבלו דה-לגיטימציה גורפת הואיל והגורם היחיד שפירסם משהו עליהם היה הקונספירטור ההזוי בארי חמיש אשר כמובן קשר במזימה הנ"ל את חזון שמעון פרס על מזרח תיכון חדש ורצח רבין.

נשאיר את הקונספירציה בצד, כל מי שחושב שמפגש בדלתות סגורות של אנשי אצולה כמלכת הולנד, נציבים בהווה ובעבר של האיחוד האירופאי, פוליטיקאים בכירים בוושינגטון(בהווה ובעבר), שדרות הניהול של הבנק העולמי הבנקים המרכזיים – FED ו ECB וקרן המטבע לדורותיה, מפקדי נאטו, ובכירים בחברות כמו בריטיש פטרוליום, נוקיה, דיימלר קרייזלר, דוייטשה בנק, נוקיה, מיקרוסופט,ו ABB, וכן איילי המידיה והעיתונאים הבולטים ביותר, לכל מטרה, החל משיתוף פעולה בינהם וכלה בהחלפת רעיונות אינו בעל השפעה ומשמעות על סדר היום העולמי לדעתי שוגה באשליות.

מניתוח המשתתפים בועידה השנה בהשוואה לשנה שעברה, נוצר רושם כי גדל כוחם של הדמוקרטים האמריקאים ואנשי אירופה בהשוואה לשנה שעברה כחלק מתהליך ההתפקחות ממלחמת עיראק(החל מ 2003 הועידה ניקרעה בין מצדדי המלחמה ובין מתנגדיה).

אין ביכולתי לציין את כל המשתתפים ולכן אפנה לאתר הוויקי המעניין גלובל עילית אשר מנסה לעשות סדר וכולל את שמות המשתתפים, ומקשר גם לפעילותיהם הקודמות.

אטרח לציין רק מקצתם ובעיקר את הפוליטיקאים המובהקים:

ורנון ג'ורדן – פטרונו הפוליטי של קלינטון

מלכת הולנד ביאטריס

ג'ימס וולפנזון – עד לא מזמן שליח הקוורטט לעזה

הנרי קיסינג'ר

דניס רוס – השליח המיוחד למזרח התיכון של ממשל קלינטון

והניאו-קונסרווטיב הגדול מכולם ריצ'רד פרל המכונה "הסוס השחור של דונלד רמפספלד" ואחד מבעלי ג'רוזלם פוסט.

האגודה התכנסה בראשות אטיין דוינגטון – איש עסקים ופוליטיקאי בלגי שניסח את מדיניות החוץ האירופית

בנוסף לחברי האליטות הקבועים, ניתן לשער משמות המוזמנים מה היו הנושאים העיקריים על סדר היום:

משבר הנפט והגז ומחיריהם הגבוהים – יעידו על כך מספר גדול של מוזמנים בעלי עבר והווה בשוק האנרגיה

אסטרטגית היציאה מעיראק – יעיד על כך זימונם של אחמד חלבי(שמיוחס לו חירחור המלחמה ממניעים אישיים) ופואד עג'מי – מומחה לעינייני עיראק והמפרץ

משבר הגרעין האיראני – ולראייה הוזמן מחמוד סריולחלאם –פרופסור של האוניברסיטה הלאומית של איראן בטהרן

הקונפליקט הישראלי פלסתיני

הייצוג הישראלי -הייצוג הישראלי היה הפעם קטן מבעבר. תא"ל עיבל גילעדי – הוגה ההתנתקות והיועץ האסטרטגי של שרון ואולמרט היה על מנת ליצג את תוכנית ההתכנסות ואת עמדות ישראל בסוגיות השונות. בניגוד לשנה שעברה – ירד קרנו של "מר דמוקרטיזציה" נתן שרנסקי והוא לא הוזמן. ההנחה המקובלת היא כי גלעדי הציג את התפיסה הישראלית למימוש ההתנתקות – אין פרטנר כי הניה לא רוצה ואבו מאזן לא יכול, וכי לא ניתן להגיע להסדר במשא ומתן היות והרשות סובלת מחוסר יציבות שילטוני

הייצוג הפלסטיני – חבר הפרלמנט הפלסטיני ד"ר זיאד אבו עמרו. חוקר איסלם שהשתלם בין היתר באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב. זיאד כיהן בעבר כשר התרבות מטעם ממשלת אבו-מאזן, תקף בחריפות את השחיתות השילטונית ולבסוף נבחר לפרלמנט כמועמד עצמאי של מחוז עזה המקורב לחמאס ולאיסמאיל הניה. הוא בין ההוגים הגדולים של תאורית "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" ביחס לחמאס. התיאוריה הגורסת כי קבלת רסן השילטון על ידי החמאס תרכך את עמדותיו ביחס לישראל, ומהמתנגדים החריפים למצור הכלכלי הבינלאומי על הרשות החמאסית בטענה כי מצור זה רק ילכד את העם הפלסטינאי סביב אנטי ישראליות ואנטי אמריקניזם.

ספינים רבותי ספינים?

יתכן ושני הצדדים הפלסתיני והישראלי הכינו ספינים על מנת ליצור תמיכה לדרכם:

הצד הישראלי – חיסול אבו סמהדנה שהיה צפוי לגרום הן לאנרכיה בעזה והן להתגברות מטחי הקסאם ולהחלשת התמיכה במשאל העם של אבו-מאזן

הצד הפלסתיני – מסיבת העיתונאים שקיים אבו מאזן ובה הוצאת הצו הנשיאותי לקיום משאל העם שתוכננה ל 9.6.2006 ובוצעה במועדה.

התמונות מההפגזות על החוף בעזה לא תרמו לחיזוק עמדתה של ישראל.

מי ניצח במאבק על ליבן של האליטות?

איני יודע איזו עמדה זכתה ליותר תמיכה, יש שיאמרו כי התעקשות מדינות אירופה על משא ומתן היא הוכחה לנטיית משתתפי הועידה לתמוך בעמדה הפלסתינית, מאידך יתכן כי הכרזתו של אולמרט "ההתכנסות היא בלתי נמנעת" נובעת מהמידע שהוא קיבל מהועידה. בכל מקרה, טענות הקונספירציה בדבר "ממשלה עולמית" קיבלומשנה תוקף אם אכן הילארי קלינטון הגיעה ליום האחרון של הדיונים.

אפרוח בלי נוצות

May 16, 2006

אין ספק שמי שזכאי כיום לכינוי "אפרוח בלי נוצות" הוא אהוד אולמרט ולא אבו-מאזן. בעוד מאחורי אולמרט עומדת מפלגה בת 29 מנדטים, קואליציה שאין לה רוב לתוכנית ההתכנסות (אני לא רואה את מרצ, חד"ש בל"ד ורע"ם-תע"ל תומכות בתוכנית שבין מטרותיה המוצהרות הן חיזוק ההתנחלויות בגושי ההתנחלויות,ואולי אף מספר חברים בעבודה יתנגדו) מאידך הוא כבר פתר את ש"ס מהתוכנית בהסכמים הקואליציונים. מולו עומדת אופוזיציה חזקה ומיליטנטית של ליברמן, ליכוד, והאיחוד הלאומי, וכן כנופיות ברוך מרזל שמשקלם כמעט מנדט שלם. והוא תלוי בכוחו הנחלש של בוש לכפות את החד צדדיות על הקוורטט

אבו מאזן לעומתו זכה לחיזוק משמעותי ביותר.

המסמך של ברגותי הציב מאחורי אבו מאזן את אחד הכוחות החזקים ביותר בדעת הקהל הפלסטינית – האסירים הביטחונים. במעמדם של האסירים הביטחוניים, במיוחד הבכירים שבינהם בציבור הפלסתיני. המעמד שלהם במידה מסוימת דומה למעמד שזוכים לו אלופי צה"ל בציבור הישראלי. ידיהם נקיות משחיתות, לא ניתן להאשים אותם ב"שיתוף פעולה עם האויב הציוני" כמו את דאחלאן ורג'וב, וההערצה לסמליות המאבק שלהם היא כמו ההערצה לשאהידים

היוזמה נכתבה בכלא הדרים על סמך סיכום בין מרוואן ברגותי,עבד אל-חאלק נאטשה ראש החמאס בחברון, עבד אל-רחים מלוך סגן מזכ"ל החזית העממית (סגנו של סעדאת) ןבאסם אל סעדי מראשי התשתית של הג'יהאד האיסלאמי בג'נין. וכן אנשי החזית הדמוקרטית.ובכך מהווה קונצנזוס פלסטיני.

החמאס ניסה בתחילה להתנגד, התגובה הראשונית של דובר החמאס מושיר אל מסרי היתה כי החמאס לא יאמץ את המסמך וכי יש להמשיך לדון על מנת להגיע להסכמות. גם חאלד משעל הבין את החשיבות שעלולה להיות למסמך והוציא הודעה הקוראת לפתאח ולחמאס להתאחד במאבק נגד ישראל תחת אג'נדה אחרת

אבל הוא פשוט לא יכול. אין באפשרותו של החמאס לצאת כנגד האסירים ולכן גם מחמוד אזאהאר וגם איסמאיל הנייה מסכימים לקבל אותו.

לפי מעט האינפורמציה שאני ראיתי, המסמך מדבר על הנושאים הבאים:

קריאה להקמת מדינה פלסתינית בגבולות 1967

אישור לאבו-מאזן לקיים שיחות עם ישראל על בסיס "יוזמת השלום הערבית" (יוזמת ביירות מ 2002) הקוראת לשתי מדינות לשני עמים.

עמידה על זכות השיבה - ולו סימלית כפי שהתייחסו אליה גופי פת"ח בעבר.

הפסקת הטרור בתוך הקו הירוק אולם המשך לגיטימציה למאבק מזויין מחוץ לקו הירוק – בצבא, ובמתנחלים.

חיזוק אש"ף – הנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני הנשלט על ידי הכוחות החילוניים. והסוכריה לחמאס - הסכמה לשיתוף אנשי חמאס וג'יהאד איסלמי במנגנוניו.

זה ניראה רק עיניין של זמן עד שהאיחוד האירופי רוסיה והאו"ם יקבלו את המסמך כעונה על התנאים של הפסקת הטרור, הכרה בישראל, וחזרה למפת הדרכים