Archive for the ‘אחוות עמים’ Category

נאום הדמעות של פרס

May 9, 2006

ייתכן ושמעון פרס ניסה אמש להזכיר לנו כי לא מדובר באופורטיוניסט ניקלה העובר ממיפלגה למפלגה, אלא בלוחם דגול למען השלום.

ייתכן ושמעון פרס ניסה לנצל את מעמדו בקהילה הבינלאומית כלוחם דגול למען השלום וכשר החוץ בפועל של ישראל על מנת לרמוז רמזים למועצת הביטחון.

הכל היה ערוך, ומתוכנן.

מימינו דגל ישראל

משמאלו על האיצטבא מונחות ביוגרפיות של לינקולן, צ'רציל, וג'ון פיצ'גראלד קנדי – כולם מנהיגים שבעת משבר נטלו החלטות אמיצות של יציאה למלחמה או לעימות.

הנאום היה כתוב היטב, פרס ישב נינוח,הכל היה בסדר, עד הרגע שבו קפצו לפרס עינבי הזעם לראש. והוא החליט להודיע כי "גם את איראן ניתן להשמיד", לא חס וחלילה כתגובה או נקמנות- "עין תחת עין" אלא במהלך מתוכנן – "בשתי עיניים פקוחות"

 

במקום נאום "הדם, יזע ודמעות" שקיווה המדינאי פרס להפיק, נותר נאום הדמעות של החתרן הבלתי נלאה אשר יוצר סימטריה מסוימת בינו לבין אחמדיניג'ד..

ומי שחשב כי רק המפלגות הערביות מגדירות את הנאום כטעות אסטרטגית, אז מסתבר שגם עמוס גלעד – לא איש שמאל חתרני חושב כך

השרים פרץ ותמיר, לטיפולכם

May 9, 2006

מי אשם בעליית התמיכה ברעיון הטרנספר

השמאל נוטה ליחס את הקפיצה המטאורית – ב 22% שהתרחשה בתקופת הבחירות (מ 40% ל 62%)בתמיכה הציבורית לעידוד הגירת ערבים מהארץ לליברמן,לחרות של קליינר ולברוך מרזל..

זהבה גלאון (מרצ-יחד) מאשימה דווקא את ליברמן, ולא את ההנהגה הערבית: "הנתונים מדאיגים מאוד. התלהמות של חברי-כנסת גזענים ופשיסטים כמו ליברמן נגד האוכלוסייה הערבית מחלחלות לציבור הרחב, וגורמות לכך שליברמן הגזעני מקבל 11 מנדטים. לצערי, הציבור מפנים את ההסתה והגזענות. יש לעשות פעולה דחופה בכל המישורים, לא ייתכן שראש הממשלה מקיים משאים ומתנים קואליציוניים ולא מזמן את הסיעות הערביות. לצערי, גם הוא חוטא בהתנהגותו".

ליברמן הפשיסט הוא אכן סכנה לדמוקרטיה והתבטאויותיו המסוכנות כמו "משפטי נירנברג" ראויות לכל גינוי אפשרי – ואולי גם לתביעה על הסתה לגזענות .

אבל ליברמן מוגבל בכוחו והשפעתו. את השינוי המהותי בתפיסת הישראלים עשו אהוד אולמרט וחיים רמון האחראי על הקמפיין של קדימה,ועליהם לתת את הדין על כך. בעלונים הרישמיים של קדימה שחולקו בתקופת הבחירות ניתן לדלות את הסיסמאות

"ניקח גורלנו ביידנו וניצור מצב של רוב יהודי מוצק בארץ ישראל"

"נחזק את גדר ביטחון ונשרטט את הגבולות-הם שם, אנחנו כאן"

"נגיע להסכמה יהודית רחבה בקשר לגבולות הקבע של ישראל"

גם הטיפול התיקשורתי בנושאי הבחירות שנתן דגש על קיומו או אי קיומו של "רוב יהודי להתנתקות" והפרשנות שהגדירה כטעות את הצהרתו של עמיר פרץ על "שר ערבי בממשלת ישראל" גורמים לדה-לגיטימציה של הציבור הערבי בישראל.

הגזענות היתה לפני הבחירות (68% לא ירצו לקבל שכן ערבי) ותמיד צריך להלחם בה.השינוי המרכזי הוא בביטוי הפוליטי שלה. לשינוי הזה אחראיות הלגיטימציה למהלך חד צדדי ביחס לפלסתינאים,שנותנת לגיטימציה גם לחד צדדיות בנושאים אחרים כמו "הטיפול בבעיות ערביי ישראל". מדינת ישראל חייבת להבין כי לא ניתן לטפל בכח בבעיות כאלו. רק כשתבין ישראל את מגבלות הכח שלה היא תוכל לטפל באמת בנושא הגזענות הפוליטית. את הטיפול בגזענות במישור החברתי והאישי חייבים למגר באמצעות המערכות החינוכיות,התקשורתיות והתרבותיות אין דרך קלה לכך.

 

עמיר פרץ לטיפולך

המקור לרבים מהערכים הגזעניים של מדינת ישראל היא מערכת הביטחון. היא משרה תפיסות פוליטיות הרסניות כמו תפיסת ה"אין פרטנר", תפיסת "ערביי ישראל כגייס חמישי" שהתפתחה מאז מהומות אוקטובר,"ערפאת תיכנן את אינטיפדת אל אקצה","ניצרוב להם את התודעה".

היא מגבה את עצמה על ידי נתונים המגיעים מהמשטרה,השב"כ,ואמ"ן המתגלים אחר כך כדיס-אינפורמציה, מספיק לציין את תכנון אינטיפדת אל אקצה שדיסקין הודה כי עראפאת לא היה מעורב בו, ואת הישגי תפישת "צריבת התודעה" שהתגלו כהפוכים מהתכנון.

אם גנרלים ואדמירלים בדימוס לא בהכרח נהיים פוליטיקאים טובים, אל אחת כמה וכמה שאסור שגנרלים בהווה יהיו כאלו. במיוחד על סמך האמון הגדול שהציבור רוכש לצה"ל.

בתור השר הממונה על משרד הבטחון, ביכולתך לשנות את יחס המערכת לתקשורת. לא עוד, כל גנרל החפץ בכך מתראיין בכל עיתוי ומביע את עמדותיו הבטחוניות וכדרך אגב גם הפוליטיות.לא כל גנרל צריך להביע את עמדותיו ואף רשמיו מפעילות זו או אחרת.

מסד את מוסד הדוברות במערכת הביטחונית-דברי כל קצין מתראיין יהיו נתונים לפיקוח על ידי דובר צה"ל, דאג שיהיו עיתונאים אזרחיים נשכניים כמו גדעון לוי או ארי שמאי שיבקרו את מוסד הדוברות הזה-מנה אחד מהם לאומבודסמן על דובר צה"ל.

עמיר, מכל שרי הממשלה, לך ולראש הממשלה את הכח הרב ביותר לטפל בבעיית הזענות, עשה משהו בנידון.

יולי תמיר לטיפולך

את הגזענות במישורהחברתי-אישי נוכל למגר רק על ידי מערכת החינוך. הציבי לך כיעד לטפל בנושא הזה כמו ולעקור את הלאומנות שלימור ליבנת הצליחה להחדיר למערכת

כל אחד הורג את הדבר שהוא אוהב

May 4, 2006

לכבוד יום העצמאות, יצאנו לסייר בבסיסי צה”ל (אני למשל בחיל הים), וגיליתי צבא עפאס – אולי קצת שונה, אולי אותו דבר, אבל כבר חסר כל בושה.צבא חדשני טכלוגי וממוחשב,הגי.פי.אס הגיע עד לאחרון הג’יפים הצבאיים, משקפות תרמיות מחולקות אפילו לרס”רים, וכוונת הלייזר הגיעו עד לחפ”ש בעמדת הש”ג. אבל כנראה שכסף כבר לא יכול לקנות חוסן מוסרי. כיום צה”ל הוא לא בדיוק “המוסרי ביותר בעולם” כפי שפעם קראו לו, הוא רחוק מההגדרה הזאת. לא עוד האדמירלים הם אנשי הדממה, ולא עוד הטובים לטייס.

נראה כי תיאור הולם יותר הוא אולי של צבא ברוטלי שאינו יודע למה הוא קיים,מהם הזירות שבהם עליו להלחם (רמז – התיקשורת היא לא אחת מהן) והכולל בתוכו פלאנגות ששכחו כבר מי אמור לתת להם פקודות ועל מה ולמה הם אמורים להגן. צבא המלא ב”מלח הארץ” גיבורי ישראל החדשים, שגם ההורים שלהם תומכים בפעילותם.

צבא המלא גם בחיילים שהחליפו “תורתם אומנותם” ב “אכזריותם אומנותם” – ואין ספק שכל הגוש החל ממרצ עד לשינוי ולליכוד צריך להכות על חטא – לא בשביל זה צריך לגייס חרדים לצבא

באוויר,עוד לא נרגעו הידיעות מהמפקדים בחיל העויר שמקימים סטרארט אפ בנקאי בחיל, הגיעו הידיעות החמורות על צוותי בסיס חיל האוויר.שבוודאי ילמדו ממפקדם ויסבירו את פשעיהם בכך שעבר להם “רעד קל בין הרגלים”. אז כבר נחפזו אחדים להגיד – ההורים אשמים,אחרים נימקו כולם מתנהגים ככה…בלה..בלה…בלה

תופעת העדר הזאת תמיד הייתה חזקה וקיימת במסגרת הצבאית.בישראל בעלת התרבות המיליטריסטית היא חזקה גם באזרחית. מאחל למשתתפים בה שירגישו ביחסיהם כמו בשיר הבא (נדמה לי במקור של ז’ק ברל)

Next

Gavin Friday & The Man Seezer

Naked as sin an army towel covers my body. Some of us blush, somehow knees turn to jelly – Next! Next! I was still just a kid there were a hundred others like me. I follow the naked body, the naked body follows me – Next! Next! I was still just a kid when my innocence was lost, in a mobile-army whore house, gift of the army, free of cost! Next! You’re next! Me? I really would have liked, just a little touch of tenderness, maybe a word or smile, some happiness, but oh! No! Next! Next! Well it wasn’t so tragic the high heavens didn’t fall, but most of that time I hated being there at all … Next! Next! I always recall those flying flags, the army tanks, those queer lieutenants who slapped our asses as if we were fags … Next! You’re next! I swear on the head of my first case of the pox! It’s that ugly voice that I forever hear …

Next! Next! The voice that stinks of corpses of whiskey and mud. It’s the voice of the nations, the thick, thick, voice of blood … Next! Next! And each time I’m with a woman and I take her to my bed, she whispers and laughs through my head … Next! … You’re next! All the naked and the dead should hold each others hands as I scream out loud each night in a dream no-one understands … Next! … Next! And when I’m not screaming in a voice cold, dry and hollow… I stand on endless, naked lines of the following and the followed … Next! Next! One day I’ll cut my legs off, I’ll burn myself alive, I’d do anything, anything, just to keep out of line, just to stay out of line and never to be next! No, never to be next! No! Na! Na! Na! Next!

e38864s4ow2.jpg

האלבום עצמו שנקרא “כל אחד הורג את הדבר שהוא אוהב” מרמז כנראה על כך שיתכן ומתישהו בשנים האחרונות, הרגנו את מדינת ישראל שכל כך אהבנו.

הסבא היהודי הקשיש והאמיץ החליט להראות שיש לו ביצים מפלדה

May 3, 2006

שלא יספרו לכם אחרת.

פתאום קם יהודי קשיש ואמיץ והחליט שיש לו ביצים של פלדה

ומתייצב כנגד קונדוליסה רייס ונציבות האיחוד האירופי

האיש היחיד שמנסה להבטיח את שלומה וביטחונה של ישראל לעשורים הקרובים.

ולא,לא דיברתי על אריק שרון

James_D.jpg

גיימס וולפסון מתפטר ומודיע כי מפת הדרכים ריקה מתוכן והמצב בעזה לא יכול להימשך אם ברצוננו בהפסקת מרחץ הדמים ובפתרון של שלום לסיכסוך

(זכות היוצרים עבור הצילום של אתר ויקיפדיה באנגלית).

 

איך שרים עוד לא אבדה תקוותנו בערבית

April 29, 2006

מישהו יודע איך באמת שרים "עוד לא אבדה תקוותנו" בערבית

מדי פעם, ביחוד במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל, בעת נגינת ההימנון מתמקדת המצלמה בפנים של שחקן ערבי, יהא זה וואליד באדיר או עבאס סואן – מתאמצת להראות לנו הצופים עד כמה הוא אינו פטריוט בכך שהוא אינו שר את ההמנון.

היום נתקלתי במאמר מעניין – בוש מתנגד להמנון האמריקני בספרדית

מסתבר שבגלל הביקורת הציבורית על הנפת דגלי מקסיקו בהפגנות נגד חוקי המהגרים בארה"ב החליטו מספר אמנים לתרגם את ההמנון האמריקני לספרדית, תוך שינוי קל בבית השני.

כיוון שעוד לא קיבלתי שום תשובה על השאלות ששאלתי בפוסט הזה

הרשו לי לשאול שאלה נוספת – איך שרים עוד לא אבדה תקוותנו בערבית

את מי ישראל לא רוצה כפרטנר

April 28, 2006

 

החלטתו של מני מזוז לא לשפוט את אחמד סעדאת על רצח זאבי מעלה הרבה תהיות. האם הדבר נובע מהחלטה משפטית או פוליטית.

ההחלטה היא פוליטית כי למערכת המשפט אין כל בעיות להסתיר ראיות כאשר היא מעונינת בכסות של חיסיון בטחוני. בנוסף לכך היה ניתן להאשים את סעדת באחריות שילוחית, כמו שמרוואן ברגותי הואשם על ידי ההתפתלות המילולית ש"הוא לא נתן הוראה להפסיק את הפיגועים ומכאן כי נתן אור ירוק לרצח"

אין ספק כי כיום סעדאת הוא האסיר הפלסתיני הבכיר ביותר בכלא בישראלי.מרוואן ברגותי שני לו. שניהם חברי פרלמנט של הרשות, ומנהיגי מפלגותיהם. שתי המפלגות שמובילות את הזרם החילוני הפלשתינאי אולם סעדאת בכובעו כמזכ"ל החזית העממית מיצג גם את כוחה של החזית במחנות הפליטים בירדן, לבנון וסוריה.

לחזית העממית היו בעבר קשרים חזקים עם השמאל הרדיקלי באירופה – הבריגדות האדומות האיטלקיות, הצבא האדום המהפכני הגרמני, אקסיון דירקט הצרפתי, והאי.אר.איי. גם כיום בשמאל הראדיקלי ביותר באירופה ניתן למצוא ביטויים להזדהות עם החזית העממית.

משפט של סעדת בבית משפט אזרחי היה הופך למשפט מתוקשר מאוד. והפעם בצורה בעייתית לישראל.
מאז עליית החמאס לישראל מספר טענות למלחמת החורמה שלה בטרור:

"אין אם מי לדבר" – אמנת החמאס

"מלחמת התרבויות" – האיסלם כנגד המערב

"ציר הרשע האיסלמי" – איראן – חיזבאללה – אלקעידה – חמאס. (רק חדי עין יבחינו כי הציר הזה מפולג – חיזבאללה ואירן השיעיות, ואל קעידה והחמאס הסוניות) ואשר לפחות בעיראק מנהל מלחמה פנימית בינו לביו עצמו.

לא תופס לגביו

סעדאת, כראש אירגון חילוני,קומוניסטי, שרבים מתומכיו נוצרים אינו מתאים להגדרות ציר הרשע. ויגרור הזדהות רבה יותר באירופה.

כמו שמשפטו של סדאם חוסיין תרם לתחיית התמועה הבעת'יסטית בעיראק, משפט כזה עלול לגרום להתחזקות החזית העממית בשטחים, בירדן, בלבנון, ובסוריה.

הלקח ממשפט ברגותי נלמד, ולכן משפט צבאי בדלתיים סגורות לא ייתן להפוך את המשפט להצגה פוליטית ויקל על ישראל בהצגת ראיות נגדו לפעילות חבלנית. מכאן ההחלטה לשפוט אותו ואת פואד שובכי במשפט צבאי.

האם לממשלת ישראל יש אומץ?

שהייתם של שני ראשי רשימות פלסטיניות בכלא משותף מעלה אופתינ מעניינת. בהקשר של האפשרות של הפלת ממשלת החמאס.בניית האופוזיציה החילונית הפלשתינית.

החזית העממית באופן מסורתי היתה נגד הסכמי אוסלו ותמכה במדינת כל אזרחיה. מעבר לכך היא תמכה בפאן ערביות, ובמהפכה קומוניסטית גם במונרכיות הערביות כמו מרוקו ובעיקר ירדן. – סיסמתה המסורתית היתה הדרך לפלסתין עוברת דרך ירדן.

דווקא אבו עלי מוסטפא – קודמו של סעדאת אשר חוסל על ידי ישראל גרר אותה לקו פחות קיצוני. היא הקימה מפלגת בת בירדן, והסכימה לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, הקיצוניות שלה מתבטאת כיום בתמיכה בטרור, אי וויתור על זכות השיבה, וחוסר פשרנות ביחס לגבולות 67.

במערכות הבחירות האחרונות זכתה החזית העממית לכ 5% מהקולות דבר הנחשב לכשלון עבורה. בגדה. כוחה גדול יותר מעזה והיא מחזיקה בעיריות בית לחם, ביר זית, ורמאללה ויש לה בסיס כח נוצרי גם בשכם וירושלים .בעזה כוחה קטן בעיקר באזור צפון הרצועה. בבחירות לראיס היא התייצבה מאחורי ד"ר מוסטפה ברגותי – דודו של מרוואן ומנהיג מפלגת פלסטין העצמאית ולשעבר איש המפלגה הקומוניסטית הפלסתינאית שזכה ב 19.5% מהקולות.והפסיד לאבו-מאזן שזכה ב 61% מהקולות.

גם אם נניח דפוס הצבעה זהה להצבעה בבחירות הנוכחיות, אופוזיציה חילונית פלסתינית בהנהגתו של מרוואן ברגותי יכולה לכלול את כל זרמי השמאל (כ 10%) את הפתח – כ 42% ואת "הדרך השלישית" 3%, הרי הרשות עוברת במקרה כזה משלטון חמאס לשילטון פתח. לאופוזיציה כזאת יהיה גם רוב במחנות הפליטים בסוריה,לבנון, וירדן. סביר להניח גם שאופוזיציה כזאת עם מעבר לשלטון הצעירים בפתח, יכולה להוריד את החמאס לגודלו הטיבעי כמפלגה דתית – 25% מהקולות.

לשים את שני המנהיגים סעדאת וברגותי ביחד,כדי שיגיעו לפלטפורמה משותפת, יכול להיות שיקול של ממשלה ישראלית אמיצה המחליטה לתת ריבונות לממשלה פלסטינית על כל השטחים הכבושים, בירה פלסטינית בירושלים, ופתרון בעיית הפליטים.לצערי אינני מאמין שזה השיקול של ממשלת ישראל. התנהלותה והצהרותיה מראות לעיתים כי נוח לה עם שלטון חמאס שקטנים סיכוייו לקבל לגיטימציה בינלאומית. .

על החד-צדדיות

כדאי לזכור שאת החד צדדיות וקביעת גבולות הקבע לא ישראל המציאה. ביולי 2000 יאסר ערפאת שקל להכריז על הקמת מדינת פלסטין בגבולות 67 שבירתה ירושלים. אהוד ברק איים עליו כי אם ערפאת יפעל בחד צדדיות ישראל תספח שטחים מהגדה. הסיכויים שערפאת בזמנו היה מקבל אישור בינלאומי להכרזת העצמאות שלו היו גדולים מהסיכוי שישראל תקבל אישור בינלאומי לגבולות הקבע שתקבע לפי התוכנית הנוכחית. חלון ההזדמנויות של ישראל לגבי פתרון חד צדדי היא כהונת בוש. כנשיא שהוא ברווז צולע, הוא יעשה מאמץ להכיר בתכנית הישראלית כםי שקלינטון התאמץ להביא מתווה לפני תום כהונתו.

את כל כך חסרה

April 24, 2006

חייקה גרוסמן את כל כך חסרה!
כל כך חסר לנו מישהו בדמותך,חסר לנו האומץ שלך, חסרה לנו התעוזה שלך, חסר לנו הראייה החברתית שלך. וחסר לנו כל מה שאת מסמלת.
איך היה עומד מולך אביגדור ליברמן בלי למצמץ כשהיית קוראת לו פאשיסט
(ואני בטוח שהיית קוראת לו כך), אחרי שלחמת בוילנה ,וביאליסטוק, בנאצים ועוזריהם הפשיסטים הפולנים? איך היו בני איילון, ואריה אלדד משתנקים בגרונם כאשר הם מנסים לקרוא לך גייס חמישי (כמו שהם עושים לכל שאר מפלגתך) כאשר את היית ממקימי המדינה

איך היה יכול בנימין נתניהו להביט לך בעיניים ולספר לך שהציל את כלכלת המדינה הרי היית מלגלת עליו ושולחת אותו לארצות הברית להציל שם את הכלכלה.

 

חייקה, מכל "לוחמי הגטאות"והפרטיזנים, רק אותך יצא לי לפגוש אישית. סיפרת לנו על החזית האנטי פאשיסטית שהקמתם עם "השומר הצעיר", עם ה"בונד" – שכמו שאמרת בסה"כ היו אנשים טובים, עם המחתרת הקומוניסטית הפולנית, שעזרה לך בהיתרי מעבר ואף במלחמה ביערות. הסתכלתי על האישה הקשישה – שניכר בה שהיתה אישה יפה בצעירותה, ובעיניה קרן קסם מיוחד, והרהרתי – את בסך הכל היית בגילי כשהיית כזאת גיבורה – מאיפה האומץ?

חייקה גרוסמן

 

 

גם זהבה גלאון, וגם שולמית אלוני טיפלו בעינייני דת ומדינה וזכויות נשים ואפילו בהצלחה גדולה יותר, אבל הדאגה הכנה למצוקות חברתיות כמו נוער במצוקה, שכונות עוני,שירותי רווחה, בעיות בריאות, נכים וזקנים שלך היו בין היחידות בכנסת ישראל.

 

כל כך טרגי שאשה שהעבירה את התקופה שנחשבת היפה בחייו של אדם כלוחמת, כעקורה, כנרדפת, ואף על פי כן הקימה משפחה, מדינה, וחברה אשר תרמת כה רבות לעיצובה כחברה צודקת, מצאה את מותה במסיבה אצל חבר אמיץ כחאג' מוסא מוכתר אבו ג'וש, במסיבה של מדליקי המשואות של מדינת ישראל.

אמנם זה נשמע כהספד, שלא בזמנו, אבל המחשבה על יום הזיכרון לשואה ולגבורה הזכירו לי את דמותך כפי שראיתי אותך ב 1991 – צעיר שלא כל כך יודע לבטא את עצמו בעברית

תוספת מאוחרת לפוסט

התרגשתי לראות את חסיה ביליצקי-בורנשטיין היום מדליקה משואה בגאון שומרי,עוד אחת מאותן נשים מופלאות שכאשר היה צריך – יצאו ליערות להלחם, אבל לא שכחו לעולם את המטרה: ליצור חברה אנושית וצודקת. .

 

 

ישראל ביתנו דא, משא ומתן דא, גזענות נייט

April 18, 2006

בכל מקום אני קורא קריאות לביילין, פרץ ואולמרט לפסול על הסף את ליברמן מהממשלה – גיוס כללי בשמאל הכולל הטחת האשמות של בגידה בבוחר בטרם נקבע דבר. הרשו לי להסביר את דעתי שלשמחתי דומה לעמדת עמותת סיכוי,ועל מרצ והעבודה לאמץ אותה.

ביילין שזכה לכל הסופרלטיבים האפשריים במפלגתו משולפי הסכינים על כתבת "בדשא עם אביגדור" כבר פסל את ליברמן לממשלה.

על עמיר פרץ מופעלים לחצים חזקים מהבית ומשמאלו להציב את השתתפות ליברמן בממשלה כקו אדום במיוחד לאור הבטחתו לבוחר.

הטיעון המרכזי של ההתנגדות הוא "הכשרת השרץ" – מוכן להשבע שהביטוי יצא מפיו של יוסי שריד. הפסילה האוטומטית של ליברמן היא יריה ברגל לשמאל הישראלי ששוב אינו קורא נכון את תוצאות הבחירות.

שלא תבינו אותי לא נכון, ליברמן אכן פשיסט ומסוכן לדמוקרטיה בישראל ורצוי מאוד שלא ישב בכנסת ישראל ובממשלה בפרט. אבל, וזהו אבל גדול. אחת המגמות בבחירות האחרונות היו התחזקותה של פוליטיקת הזהויות:

ש"ס – 12 מנדטים בזהות מזרחית

אגודה – 6 מנדטים בזהות אשכנזית חרדית

קדימה – לפחות 7 מתוך 29 מנדטים בזהות אשכנזית – תומכי פרס ועוד כ 8 בזהות אשכנזית תומכי שינוי

גמלאים – בהערכה בכי זהירה זכו ב 2 מתוך 7 מנדטים על בסיס הזהות האשכנזית.הפלמחניקית של רפי איתן על חשבון העבודה.

ליברמן – 8 מתוך 11 בזהות של ישראלים דוברי רוסית

בל"ד ותע"ל – 7 מנדטים בזהות ערבית ישראלית

המפלגות היחידות שניתן ליחס להן ניסיון כנה לפחות ליצור פוליטיקה של ערכים הם חד"ש,מרצ, העבודה, האיחוד הלאומי והליכוד. מתוכן, חד"ש, מרצ, והאיחוד הלאומי כנראה ולא נחלו הצלחה מסחררת.

ככלל – ניתן בברור לראות 49 ח"כ ניבחרו על בסיס פוליטיקת זהויות. כאשר ש"ס וליברמן רושמות את ההצלחה הגדולה ביותר.

רבים מציגים את רצונו של אולמרט בשיתוף ליברמן ברצון לסמן ימני בממשלתו. אין זה נכון. ש"ס הוכיחה בעבר כי היא סמן ימני לא פחות מליברמן. הרצון בשיתוף ליברמן מובע משתי סיבות: החישוב האריתמטי כי בקואליציה עם ש"ס וליברמן מאבדת העבודה את היכולת לפירוק הממשלה באופו בלעדי, והלקח שנלמד ממפלגת לה-פן (סליחה – לפיד) כאשר דוחקים מפלגה המבוססת על פוליטיקת זהויות לפינה בגלל הזהות שלה היא רק מתלכדת ומקשיחה את עמדותיה.

ישראל ביתנו היא מיצגת של ציבור הישראלים דוברי הרוסית בתחושת הזהות אולם לא בהכרח באידיאולוגיה שלה. מסקרים שנערכו על ידי יוזמת ז'נבה – כ 37% מהציבור הנ"ל תומך בעקרונות היוזמה, סקרים אחרים מעידים כי למעלה ממחצית הציבור הנ"ל תומך בגישה כלכלית סוציאל דמוקרטית על גווניה השונים.

פסילת ליברמן ומפלגתו תעשה שרות רועץ לשמאל הישראלי. ביילין ופרץ שכבר כעת אינן דמויות אהודות בציבור דוברי הרוסית יאבדו עוד קרדיט על בסיס תחושות הגזענות, הקיפוח והניכור שהאוכלוסיה הנ"ל חשה מצד הממסד בין עם מוצדקת ובין עם לאו,הדומה לתחושת הקיפוח של ש"ס ואפילו של המגזר הערבי (ותעיד על כך מסיבת העיתונאים של ארקדי גיידמק שטען כי המשטרה רודפת אותו בגלל שהוא רוסי, והפופולריות לה זכה גרגורי לרנר)

אסור להרים ידיים – כי יש פתרון

הגישות הרצויות לפסילת השתתפותה של ישראל ביתנו בקואליציה או להשתתפותה לאחר ויתור על האג'נדה הפשיסטית והגזענית:

1.הצבת קו היסוד הברור לממשלה: "בכל הסדר בעתיד, מדינת ישראל לא תשלול ולא תציע להסיר את האזרחות מאף אחד מאזרחי המדינה,ללא הבדל דת וגזע". כפי שדורשת עמותת סיכוי

2. הפעלת לחץ חיצוני על ידי אישים באיחוד האירופי המתייחסים למפלגה זו כגזענית וגורמים אמריקיים מתונים כמו דניס רוס, ג'ימי קרטר ואולי אף קלינטון להשמיע קולם על חוקיות מצע המפלגה ועל דרישתם לוותר על החלקים הגזעניים בו.

3. נסיון לשכנע אנשי ציבור בכירים הזוכים להערכה בציבור דוברי הרוסית להתנגד למצע המפלגה ולנסות להפעיל מתקפה תיקשורתית על מנת להוציא מתוכו את הגזענות. ליצור קואליציה אל מפלגתית בה ראש וראשון רומן ברונפמן ,אלה שאינסקיה(מרצ), ליאון ליטנצקי(עבודה),ורה ריידר, ד"ר מרק אמוסין, אלכסנדר אטרמן, ואליהם יתכן ויצטרפו יאשה קדמי, וויקטור בריילובסקי. בנוסף, דני יתום ושמעון פרס יוכלו לגייס את התורם שלהם ולדימיר גוסינסקי להתנגדות קלושה או לפחות לזמן שידור אצלו, ואם פרס יתאמץ מספיק הוא יוכל גם לגייס את מיכאיל גורבצ'וב.

וכן – כפי שרשמתי בפוסט קודם, גם לדוברי הרוסית בחד"ש יש תפקיד של שליחת מאמרים פובליציסטיים למערכות העיתונים ברוסית, על בסיס ישראל ביתנו דא, משא ומתן דא, גזענות נייט

מתוך חלום – שאלות חד”שות לחכ”ים חד”שים

April 14, 2006

הפוסט הזה נכתב באופן תיאורטי בלבד. אבל הייתי שמח עם אנשי חד"ש יתייחסו לו בכנות ולא בעוינות. היות שאיני מעורב בפוליטיקה הפנימית של חד"ש אינני יודע עם התקיים דיון בסוגיה הזאת לכן אשמח עם מי מהמגיבים יפנה אותי לדיון כזה.

 

אחת ההפתעות של הבחירות הללו היתה הצהרתו של עמיר פרץ על שאיפתו למנות שר ערבי במשרה ביצועית. ניתן אמנם לזלזל, לקרוא לכך ציניות פוליטית, נסיון "לגנוב" מצביעים מהמגזר הערבי. וניתן להתייחס לכך בתור אמירה של פוליטיקאי אמיץ שהחליט, גם בכורח הנסיבות לנסות לשבור את הטאבו של בן גוריון – בלי חרות ומק"י השאלות שלא נשאלו היו: מהם הקווים האדומים של חד"ש,רעם-תע"ל ובל"ד לכניסה לממשלה? איזה שר הם היו מעונינים למנות? מהם התוכניות הביצועיות שהוא היה מעוניין לקדם?

הייתי שמח אם דב וחבריו, יפנו אותי לדיון כזה שנערך אצלם או ינסו לענות לי ישירות. כמי שחש קרוב לשמאל הישראלי מפליא אותי כי אני יודע פחות או יותר את התשובות לגבי ש"ס,אגו"י, ישראל ביתנו, קדימה, וכל מי שבימינה של המפה הפוליטית, אבל לא ראיתי התיחסות רשמית מחד"ש

יש גבול לאלו שיורים ובוכים

April 14, 2006

בצעירותי – עם הקמתה של תנועת "יש גבול" הייתי חבר "השומר הצעיר". הויכוח סביב נושא הסרבנות הרקיע שחקים בתנועה בתקופה זו. הטיעון הרווח של חברי יש גבול היה: יש גבול – אין כיבוש נאור.ואם נפרוט לפרוטות,כאשר ההשתמטות האידיאולוגית משרות תעלה על רף מסויים תבין החברה הישראלית בלחץ מעטים כי אין לה יכולת להמשיך במסלול הכיבוש. טענת הזרם המרכזי היתה כי רק על ידי השתתפותם של אנשים ערכיים במערכת הצבאית ניתן יהיה להפוך אותה ליותר הומנית.  חתמתי על עוד אחת מאותן יוזמות של "מכתבי שמיניסטים" אולם התגייסתי אחת מחטיבות הרגלים.

את שירותי הצבאי העברתי ב"סרבנות פסיבית" – הודעתי למ"פ כי לא אשרת בשטחים הכבושים הודות להבנה ביננו, כל פעם שנשלחנו למשימה בשטחים הכבושים סופחתי ליחידה אחרת, אם זה בילוי תעסוקה מבצעית בגדוד אחר בגבול הלבנון למשך קו שלם, ואם בהסתפחות ליחידה עורפית יותר או יציאה לקורס בזמן אימון בשטחים.

 

במבחן התוצאה – אנשי יורים ובוכים נחלו כישלון חרוץ. צה"ל לא הפך בזכותם לצבא הומני, אנשים יקרים ניזוקו נפשית מתוך תחושת האשם שהטיל עליהם השרות בתוך אוכלוסיה אזרחית.

גם "יש גבול" ולאחר כך "אומץ לסרב" לא השיגו במלואה את מטרתם. למרות הגידול הן במספר והן בחשיבות הצבאית של אנשי התנועות, הן עדיין זכו ליחס מזלזל מצד הממסד הפוליטי והביטחוני. ונשלחו על פי רוב לצינוק.

אף על פי כן – אחת הסיבות העיקריות לנטישת חזון ארץ ישראל השלמה על ידי אולמרט ושרון מיוחס לאמונה כי נשברה תחושת צידקת הדרך בחברה הישראלית. חלה עליה משמעותית במספר הלא מתגייסים כ 40% מהאוכלוסיה החילונית. מרבית סיבותיהם הם סיבות הדוניסטיות, אך אין ספק כי הכיבוש סדק סדק בלאומיות הישראלית.

ולכן – בראי ההיסטוריה – לחברים שירו ובכו יש עוד סיבה לבכות. כיום אין ספק שמחאה בסיגנון "יש גבול" היתה נותנת תוצאות אפקטיביות והיתה מזרזת את סיום הכיבוש