Archive for the ‘מלחמה’ Category

הקאמבק של הוא לא רלוונטי

August 8, 2006

קדימה החליטה היום לנסות לחדש את נוסחת “המנהיג הערבי שאיתו אנחנו צריכים לדבר לא רלוונטי” אבל אם תשיך בדרכה זו, הדבר היידי שישאר לא רלוונטי במזרח התיכון זה מדינת ישראל.

 

ואין דרך טובה לעשות מנהיג ללא רלוונטי מאשר להתנשא עליו בשחצנות ארוגנטית

שר המשפטים חיים רמון עשה את זה בטלויזיה, בלעג לדמעותיו של סניורה

שרת החוץ ציפי ליבני עשתה זאת מעל בימת כנסת ישראל

שרת החוץ, ציפי לבני, קראה היום (ג’) בנאומה בכנסת לראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, “למחות את דמעותיו ולהתחיל לפעול על מנת ליצור עתיד טוב יותר לאזרחים שעליהם הוא בוכה”. בדיון מיוחד בהשתתפות הורי שלושת החיילים החטופים, התייחסה לבני לבכיו של סניורה בנאומו בפני שרי החוץ הערבים בביירות אתמול.

וגם יושבת ראש הכנסת דליה איציק השתתפה בחגיגת הלעג

בדומה ללבני גם איציק יצאה בקריאה לראש ממשלת לבנון ואמרה: “תפסיק לבכות ותתחיל לעשות. סלק מלבנון את אותו טפיל טרוריסטי, סרח עודף, שנקרא חיזבאללה ושני העמים יוכלו לשוב ולחייך”

רבים שנכחו בשיחות השלום של אהוד ברק טענו כי אם רק היה משתחרר מהארוגנטיות ומתיחס למשלחות מולו בצורה אנושית ובעלת כבוד, היה ביכולתו באמת להגיע להסכם. מחיים רמון אני לא מצפה לכלום, מדליה איציק , רק למעט. אולם מהאישה שנושאת בתפקיד הדיפלומטי הבכיר ביותר במדינת ישראל, הייתי מצפה לנהוג לפחות קצת בדיפלומטיה. גם עם מתנהלת כעת מערכה דיפלומטית על טיב ההסכם, ראוי לנהוג ביריבך למערכה בכבוד, כי בסופו של יום האינטרס של ישראל הוא כי ההסכם יחתם.

אינני יודע אם לסניורה הכח כעת לממש את יוזמתו, ואם דמעותיו אוטנטיות או נועדו לחלץ החלטה מועידת המדינות הערביות (הרושם האישי שלי היא כי הן כן אוטנטיות ופשוט מדובר באדם רגיש אשר נפגע עד עמקי נשמתו כאשר היה עליו לגונן על לבנון המערבית וההרוסה שלו מול החזות של “התנגדות ערבית ” שמציג נסראללה) אולם אין זה משנה, אין מקום לדיפלומטיה העלובה ולנסיונות להשפלתו על ידי שרת החוץ שלנו.

נסראללה vs. אמיל חביבי

August 7, 2006

ביתו” של הסופר החיפאי אמיל חביבי – ממייסדי מק”י הופגז אתמול על ידי נסראללה”.

chabibi_emil.jpg

זוכה פרס ישראל 1992, אשר וועדת הפרס קבעה עליו:

“סגנונו של אמיל חביבי חדשני ומתוחכם. הסופר השכיל לפתח ז’אנר ייחודי על-ידי מיזוג צורות ודרכי כתיבה ערביים קלאסיים (כגון המקאמה) עם מיטב מסורת הסאטירה האירופית יצירתו של אמיל חביבי התקבלה כחלק מהספרות הערבית של ימינו, ובה בעת התקבלה, במקורה הערבי ובתרגומה העברי, כתרומה של ממש לספרות הישראלית העכשווית”.

ב 1992 הוא חטף קיתונות רותחין מההנהגה הערבית על הסכמתו לקבל את פרס ישראל על עבודתו הספרותית

הוא נפטר ב 1996 , באופן סימבולי ב 2 במאי.

בשנת 2000 כתב אמנון לוי מכתב אישי בשם סליחה אמיל, המתנצל על שבשנת 1996 הוא התלהם עליו בתור נציג ערבי בתוכניתו “ערב חדש” על רקע הפיגועים בדיזנגוף.

אמיל היה איש יקר, שנגע בישראלים רבים בסיפרו האופסימיסט. ואולי יאה היה כי המשפט הפשוט שביקש שיחקק על מצבתו “נישארתי בחיפה” יהיה הסמל של המלחמה הזאת ולא הסיסמאות הנבובות כמו “ישראל חזקה” שמלעיטים אותנו העיתונים, כדאי גם שאלו הטוענים כי הם ממשיכי דרכו יעשו חושבים בקשר להצגת נסראללה כמשחרר לבנון הערבית מול כוחות הכיבוש הישראלי אמריקאי. חבל להכניס מגלמונן פאנאט שיעי לקטגוריה לא לו. מסתבר שהציבור של חיפה – בה חד”ש קיבלה כ 3% מהקולות ובל”ד קיבלה כ 3% מהקולות, חושב קצת אחרת – ומבין שההתקפה הנפשעת שלו על ישראל חייבת להיגמר. סירובו של נסראללה לקבל את הפסקת האש שמציע האו”ם רק מעיד על כוונותיו האמיתיות. למרות ההפגנות בכיכרות, והדברים החריפים על שר הביטחון וממשלת ישראל בכנסת, ואפילו דבריו של וליד חמיס, סגן ראש העיר היקר, אשר הפעם טועה. וכמו שאמיל חביבי היה אומר, הציבור יודע יותר טוב ממנהיגיו.

 

 

השמאל ההזוי

August 2, 2006

יוסי גורביץ כותב על פער האמינות המתרחב בעיקבות פעולת צה”ל בבעל בק

הרשה לי להרגיע אותך יוסי, הפעולה נועדה לנסות לחטוף את החוליה המקשרת בין חיזבאללה לאיראן – יזבק. מה לעשות שהמודיעין לא כל יכול והאיש תפס מחסה במקום כלשהו בבעל בק. בפעולות מהסוג הזה, ובתקופה כזו קשה לצבא להגיד נכשלנו כי החיזבאללה יעשה מזה צימעס, ובנוסף לכך ידע על איזה יעדים להגביר את השמירה. אז הרמטכ”ל בדרכו הגמלונית אומר ניצחנו עם הסבר גמלוני

גם כאשר ראש הממשלה אומר הוא לא מתכוון לכך, הוא מתכוון להגיד, לצרפתים הגיע הזמן לקפוץ למים הקרים ולאפי איתם, אל תתחיל לספור קטיושות אחרי המלחמה,

אשר לסיפור קורע הלב על האופוזיציה מהימין, אני ממליץ לכם לצרף את מיכאל פואה מהפייגלינים לקואליצית הבלוגרים נגד המלחמה. הוא הרי הודיע היום שבגלל שהמלחמה עלולה לקדם את ההתכנסות היא לא מלחמה על הבית וקרא לסרב, ממש כמו שבהפגנה בכיכר רבין קראו: חייל – הקשב ! חובה לסרב!

יוחאי עילם קרא לזה לדעתי בטעות – נגד המלחמה בצדק אבל בלי סטייל

kusit3g

כתבה: הדבר החשוב היחיד בהפגנות האלו הוא מספר האנשים שמגיעים. הסיסמאות תמיד פבלוביות, ותמיד אידיוטיות, הנאומים תמיד מתלהמים, ואף פעם אי אפשר למצוא בקונסטלציה כזאת שום דבר רציני – מבחינה מבנית. אגב, מכל צד (כמו ההתנייה הפבלובית של ה”שקט עכשיו נלחמים” וכל הסיסמאות בסגנון סובייטי כמו “חזק ואמץ” וכו’).

לא מקבל את שתי הגישות לגבי השניה: די לכיבוש, יש גבול כי אין כיבוש נאור, כסף לשכונות ולא להתנחלויות, כן לשלום, לא לאלימות הם לא סיסמאות פאבלוביות והן הוציאו מאות ואלפים לרחובות במשך 38 שנה כאשר אנשים הרגישו שיש כיבוש ושיש תהליך שלום ומולו אלימות וסחטנות מתנחלית

ההפגנות נגד המלחמה בלבנון לא מוכיחות כיבוש, ולא מציעות שום פתרון של שלום מלבד כניעה לנסאראללה, והמשך הסחטנות שלו גם בלבנון וגם אצלנו בצפון.

היום הזה הוכיח יותר מכל שתאורית “שחיקת הקונצנזוס” של דב חנין ובשארה היא מופרכת(כמו תאורית העכביש הגדול והעכביש הקטן של בשארה). אם הקונצנזוס ישבר היום הוא ישבר סביב השאלה של אפי איתם “למה ישבנו כל כך הרבה זמן במקלטים וצה”ל לא הגיע עוד לכביש ביירות-דמשק”

יש הרבה שאלות לא פתורות סביב המלחמה הזאת,בעיקר מי מכר ומי קנה את האשלייה שניתן להגיע ליעדים המדיניים בשימוש בחיל אויר בלבד. רצוי שייערפו גולגולות בצמרת, ויתכן מאוד שעמיר פרץ בין הגולגולות שצריכות להיערף. אבל לו היתי צריך לבחור עם מי להיות בין האנשים האלה:

crazysign.jpg

ובין עמיר פרץ “רוצח התינוקות” כפי שנקרא על ידי קואליצית בלוגרים כנגד המלחמה בלבנון , אני בוחר בפרץ בעיניים עצומות ואני לא צריך דוקטורט בפילוסופיה ומוסר כדי להבין זאת.

ואם מי שלא מצביע בל”ד, או תומך מצפן המאמין ב “מדינה אחת חילונית דמוקרטית” לא מבין מה זה עושה ללגיטימיות שלו שיחשוב שנית.

הייתי במחסומים עם מחסום ווטש,

הפגנתי עם 4 אמהות ועם יש גבול

היתי גם בבילעין

אבל תמיד עשיתי זאת מתוך אמונה שלי יש זכות קיום

אז בבקשה ממך בני ציפר – אל תלמד אותי מה זה שמאל

 

הקולות של הלילה

July 28, 2006

היום עליתי לחבר על הכרמל. ומהכרמל אין סודות. למטה בעיר שומעים רק את קולות הקטיושות הנוחתות על חיפה, הקריות, ולפעמים גם נהריה. אבל החל מ 19:30 בערב, לא היו אזעקות באף אחד מהאזורים הללו, בטלויזיה דיווחו רק על נפילות באצבע הגליל ובקרית שמונה.

הפיצוצים החלו ב 19:30 בערך ונמשכים לתוך הלילה. תכונה יפה לו ללילה שהוא מעצים את הקולות. אני מביט לעבר המפרץ, רואה את עכו, ממשיך ללוות בעיני את קו הים עד שמנצנץ המיגדלור של נהריה, אני מאמץ את עיני ורואה את המיגדלור של ראש הניקרה. מאחורי ראש הניקרה זה “השם” – האורות של נאקורה,ואחריה של צור.

צור ונאקורה חוטפות היום,וחוטפות חזק. אני שומע את זה. זה אמנם במרחק קילומטרים רבים אולם מהמקום בו שומעים נפץ של קטיושה בעלת ראש נפץ של  20 ק”ג (מקסימום 40 אם מדובר במודל הסורי) שומעים גם פצצות של למעלה מטון שנופלות על נאקורה לפחות (ואני משער גם צור) גם את גיחות המטוסים לשם  שומעים גל אחר גל.

 אינני אדם דתי, אבל ברגע כזה שאיני יכול לישון מהפיצוצים העמומים הרחוקים, אולם הכל כך מוחשיים ,כל שנותר לי  הוא להתפלל. להתפלל שעוצמת הפיצוצים לא מבשרת על קריסת בנינים רבי קומות בצור מאוכלסים באזרחים. להתפלל שמחר בבוקר כשאצפה ברשתות הטלויזיה הזרות לא אראה תמונות כמו מרובע הדאחיה בבירות, לא אשמע על עליה תלולה במספר ההרוגים בצור ולהתפלל שאם כבר מנצלים את כח ההרס הזה, שלפחות יבשרו מחר  בבוקר בגאווה בערוצי החדשות הישראלים(והזרים לשם האמינות) כי היו אלו פצצות חודרות בונקרים שהשמידו את מאגרי הטילים הנורים עלינו מצור,או את מפקדות החיזבאללה באזור שמתאמות את הירי. להתפלל  שכח ההרס הזה, שאפילו אני ממרומי הכרמל שומע אותו, ממרחק עשרות קילומטרים, אכן מנוצל כראוי, להגן על תושבי ישראל ולא להשמיד את נאקורה או צור.

לא נותר לי אלא להתפלל שהאנושיות תנצח את הנקם

חזרנו לכוכב הקופים

July 27, 2006

קרבות בבינת ג’בל, גנרלים עם הצהרות שרחוקות מהאמת ומתקרבות להאג, מאות אזרחים הרוגים בלבנון, עשרות הרוגים ב”עורף הישראלי”, מאות אלפים בורחים מדרום לבנון, מאות אלפים בורחים מהצפון, גלובליזציה מטורפת.

בוש החליף את רייגן בתפקיד הקאובוי, בגדד החליפה את קאבול, אבל המצב כל כך מבולבל שלא ניתן כבר לדעת כבר מיהו החכם, מיהו הטיפש,מיהו הגיבור ומיהו לעזאזל סופרמן שיציל אותנו.ככה זה בכוכב הקופים כאשר החול שוב אוזל בשעון.

כוכב הקופים – מילים רמי פורטיס לחן ברי סחרוף ביצוע- רמי פורטיס

פוליטיקאים משחקים בפלסטלינה
ורוצים להיות כמו הגדולים
קבצנים פושטים ידיים בשמחה
ודוגמנית שולחת נשיקה
איש עסקים מלוכסן עיניים
מוכר לכם עולם ללא כיסוי
ב בי.בי.סי הודיעו שהרגו שתי ילדות
והמלכה אוכלת ציפורניים בשעות קשות,
שעות קשות, שעות קשות
קאבול נראית קצת מטושטשת
בין מייקל ג’קסון לחברון
וסופרמן שכח את התחפושת בארון
מי יתקן את החור שבאוזון?
מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?
החקלאים החליטו לגדל פרות קדושות
מאדם פסקל וכלב פודל אוכלים ביחד עוגיות
אחמד וירדנה משחקים באבא אמא
הם שברו את הכלים
על המסך רואים את ריגן מחייך לו בחלון
הדולר מתכווץ ומתנפח כמו בלון
וכך החול אוזל שוב בשעון…
מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?
גבירותי ורבותי אנחנו שוב עוזבים
קשה קצת לנתק מגע מכוכב הקופים

.

רחוב הזית בלי עלה היונה

July 25, 2006

 

לפני מספר ימים בתגובה לפוסט של חנן כהן הגבתי

tguva.jpg

אז סליחה מראש על החריפות ביחס ל “שותי האספרסו”, אולי ההערה לא היתה במקומה, היא בעיקר קפצה בנלל מאמר מטופש בוינט שסיכומו היה (אני שמאלני גאה, אני שותה אספרסו, אני עושה מילואים) המאמר הזכיר לי שבמלחמת המפרץ 1991, חייתי באזור תל אביב. באחד מימי המלחמה נסענו אני וחברי לפאב מיתולוגי בלב תל אביב שהיה מפורסם באותה תקופה (עיקר המיתולוגיה שלו נבעה מהשמועות על עלילות המין של אסף אמדמורסקי בשרותים). הפאב היה סגור. למעשה, המקום היחיד שהיה פתוח היה פאב מיתולוגי אחר ברחוב ברנר 2 שבינתיים פשט את הרגל. ישבנו החבורה שלנו, לילה שלם, לבד בפאב, שמענו מוזיקה, שתינו, נהנינו, האורח היחיד שהגיע לפאב היה אביב גפן (הצעיר והלא מפורסם אז) אח.. נוסטלגיה

 

ההזמנה לשלוח לי אי-מייל (או סתם לבקר באופן פרטי כמו שחנן כהן עשה) עדיין פתוחה, הופתעתי ושמחתי שיוחאי עילם בחר עוד באותו יום לפנות אלי, לבקר, להרגיש, לצלם ואחר כך גם לכתוב פוסט מעניין מאוד לדעתי. כי שמאל, מעבר לפוליטיקה זה גם להרגיש את האנשים.

אני מוסיף סרטון קצר, שיוחאי צילם בזירת האירוע ברח’ הזית בקריית אליעזר. נתתי לו את השם, רחוב הזית בלי עלה היונה. הרי תמיד הבטיחו לנו יונים עם עלה של זית. הצילום נעשה פחות או יותר בזמן שתושבים מודאגים במקום צעקו בדאגה על אנשי מס רכוש, תוך כמה זמן הם יקבלו פיצויים, האם יקבלו פיצויים גם אלה שלא נפגעו מפגיעת הטיל עצמו אלא מהפגיעות של בלון הגז שהתפוצץ במקום, ועוד “זוטות” שרק מי שעומד מול ביתו שסביר להניח כי זה הנכס המשמעותי ביותר שהיה לו אי פעם בחייו נחרב מול עיניו יכול לדבר עליהם

אלפים הפגינו היום נגד השלום

July 22, 2006

הכותרת המטעה אלפים הפגינו היום נגד המלחמה היתה אמורה להתחלף בכותרת “אלפים הפגינו היום נגד השלום” (כן, שלום זה לא מילה גסה) חבל שהתגובה הפאבלובית של חלק מאירגוני השמאל רק מערערת את הלגיטימיות של השמאל בישראל.

נעבור שניה על תיאור דרישות המפגינים

המפגינים נשאו שלטים נגד המלחמה וקראו להשגת הפסקת אש בהקדם. לדבריהם, יש לערוך חילופי שבויים עם חיזבאללה להשבת שני החיילים שנחטפו ללבנון, ולקיים עסקה גם עם החמאס להחזרתו של רב”ט גלעד שליט.

אינני מהמתלהמים אני שמח שיש דעה אופוזיציונית למלחמה, אשר בחלקה, ללחימה בעזה אני מתנגד מכל וכל. אולם, אנסח זו בקרירות הכי נוראית שיש, המלחמה בצפון איננה על שיחרור החטופים, לא היתה, ולא תהיה. כמו בגזרת עזה החטופים משמשים רק אמצעי ביד ממשלת ישראל להשגת סולידריות בינלאומית. המלחמה בחזית הצפון היא על גבולה הריבוני של מדינת ישראל.

עצם שירבוב נושא החיילים שנחטפו בלבנון לנושא שחרור גלעד שליט מנוגד לדעתם של כל הגורמים המעורבים מלבד נסארללה (הקהילה הבינלאומית,מצרים, סעודיה,ירדן, אבו-מאזן, איסמאיל הנייה, ואולי אפילו חאלד משעל)-שאני בטוח שלפחות חלק מהפעילים נגד המלחמה (מלבד בשארה לדוגמא שכבר כינה את אבו-מאזן משת”פ) אכן רוצים ליצור הסכם איתם על בסיס אחדות לאומית פלסתינית נוסח מסמך האסירים והיוזמה הסעודית-יוזמת ביירות 2002.שהיא הרבה יותר מרחיקת לכת מיוזמת ז’נבה

ככלל ההצעה העומדת על הפרק בעזה היא “העיסקה המיצרית” הכוללת: שיחרור גלעד שליט תמורת אסירים פלסתינים, והפסקת ירי הקסמים תמורת הפסקת הפלישות הישראליות לעזה והחיסולים הממוקדים בה. כדאי לתומכים בהפגנה לקרוא קצת יותר לפני הצבת הדרישות שלהם

ביום רביעי נפגש יו”ר הרשות עם ראש ממשלת חמאס איסמעיל הנייה, באשר לחידוש המגעים בין הארגון למצרים על שחרור גלעד שליט וכן עם הצוות הביטחוני המצרי הפועל בעזה. אבו מאזן ביקש מהנייה לחדש את השיחות עם מצרים ובמקביל לא לאפשר לחיזבאללה לשלוט במו”מ על שחרור שליט. לדברי המקורות בלשכתו של אבו מאזן, הנהגת הפנים של החמאס מבינה כי עליה להימנע מליצור חזית משותפת עם חיזבאללה מול ישראל, לנוכח הביקורת הבינלאומית על הארגון הלבנוני. שלשום אף אמר דובר חמאס ברצועה, סמי אבו זוהרי הנחשב לאחד ממקורביו של ח’אלד משעל, כי חיזבאללה לא פנה אל חמאס בבקשה להציג חזית משותפת למו”מ מול ישראל על שחרור אסירים. “אין מה לדון ברעיון זה כרגע מאחר שלא הוצע לנו כלל”, אמר אבו זוהרי

נעבור לסיסמאות המפגינים:

וקראו: “חייל הקשב! חובה לסרב!”. בין הסיסמאות הנוספות שנשמעו: “הכיבוש הוא אסון, צאו מיד מלבנון”, “אולמרט סיכם עם בוש להמשיך את הכיבוש” ו”ילדים רוצים לחיות בביירות ובקריות

“..

חיל הקשב! חובה לסרב! – אני שסרבתי לשרת בכיבוש, אינני רואה בעשרת הימים האחרונים לא כיבוש, ולא נסיון לכיבוש של דרום לבנון. אני מקווה שלא אתבדה אולם גם אם אתבדה תמיד אוכל לסרב,  או אז אנסה גם בכל כוחי לשכנע אנשים נוספים לבחור בדרך זו. לא רק אני בסירה זו. ישנו ויכוח קשה בין האנשים שסירבו לשרת בשטחים ובלבנון בקשר לסירוב לשרת הפעם בלבנון ועד כמה שאני יודע עד עתה, ידם של המתנגדים לסרבנות על העליונה.

הכיבוש הוא אסון צאו מיד מלבנון – שוב תגובה פאבלובית, הכיבוש הוא אכן אסון ואסור לתת לו לקרות, אולם לבנון אינה כבושה כרגע, למיטב ידיעתי לא היה כח הגדול ממחלקה ששהה בלבנון למעלה מ 48 שעות (ואני מפריז) כלפי מעלה כמובן

אולמרט סיכם עם בוש להמשיך עם הכיבוש-למרות שלאולמרט סיכם אם בוש דברים מפוקפקים רבים כמו הכרה במכתב ההבנות לגבי גושי ההתיישבות בגדה, אין כיבוש בלבנון, ואם היה סיכום כלשהו, הרי שהוא  לגבי פעילות נגד החיזבאללה בלבנון. סיכום זה הוא על דעת מצרים, ירדן וסעודיה, ווליד ג’ונבלט אמין ג’ומייל וסעד חרירי שלא לדבר על איטליה, צרפת, האו”ם והאיחוד האירופי

ילדים רוצים לחיות בבירות ובקריות – מסכים ב 200% סוף סוף סיסמה ראויה

נעבור לנאומי המשתתפים ובמיוחד לשולמית אלוני.

שרת החינוך לשעבר, שולמית אלוני, נאמה בהפגנה ואמרה כי “הממשלה נתנה לכוחות ההרסניים של הצבא לסחוף אותנו להרג. אי אפשר שצבא ההגנה יהיה צבא כיבוש והרג. צריך להזמין כוחות בינלאומיים, להגיע למו”מ ולעשות שלום”.

אם כל הכבוד לשולמית אלוני שאני באמת מעריך (הצבעתי עבור מפלגתה וגם תמכתי במועמדותה לראשות מרצ בזמנו), היה רצוי כי תתאם עמדות בצורה כנה ואמיתית עם הפרטנר שלה. למשא ומתן. הרציונל מאחורי הכוחות הבינלאומיים (ולכן גם אולמרט מנסה לאחד חזיתות בין הרשות הפלשתינאית ובין דרום לבנון) הוא רציונל ההתנתקות החד צדדית. כלומר, פירוק הרשות הפלשתינאית מבחינה מעשית והטלת האחריות הביטחונית בעזה ובגדה על כח כובש של נאט”ו. אולי אותנו הכיבוש ל “ישחית” אבל לא יהיה בכוחות אלו מענה למדינה פלסתינאית עצמאית ולפתרון שתי מדינות לשני עמים, שרק הוא יוכל להביא שלום.

בגיזרה הצפונית נועדו לכאורה הכוחות הבינלאומים לעזרה לפואד סניורה לבסס את ריבונות הממשלה בלבנון על ידי כיבוש של דרומה, ומלחמה בחיזבאללה.

אני לא חושב שקיים מנהיג ערבי (ולצורך העניין גם מנהיג של כל מדינה ריבונית) שיכול להזמין כוחות בינלאומיים לשטחה הריבוני של מדינתו בלי להחשב על ידי מרבית האזרחים לבוגד (כולל תומכים מובהקים בקואליצית חרירי) על מנת להכניס כוחות כאלו בגלל המצב הפנימי במדינה יהיה צורך לכפות אותם על סניורה (ובהיקש דומה גם על אבו מאזן) אם זה הפיתרון של שולה לשלום, כדאי שתתעניין קצת בסוג השלום השוכן בעיראק, באפגניסטן, או באיסט טימור, ותחשוב האם זה באמת הפיתרון שהיא מאחלת לרשות הפלשתינאית וללבנון.

אני מסכים לביקורת על הצבא כי הוא גרר אותנו למלחמה הזאת, אבל הנתונים בשטח מעדים כי היתה זו חבית חומר נפץ ששיחרה לפיתחנו כמו שלא רצח השגריר ארגוב גרר אותנו למלחמה ההיא

אם השמאל באמת רוצה למחות נגד המלחמה שימחה נגד מוראותיה האמיתיים:

סיסמאות כמו (מצטער על הקופירייטינג החלש) יהיו הרבה יותר הגיוניות ויעילות

פיצוץ גשרים בלבנון לא מוליך לשום מקום

פליטים ממרג’ עיון ומנהריה רק עוזרים לחיזבאללה

פיצוץ בביירות של שדה תעופה לא מביא הגנה לחיפה

וכמובן הסיסמה בה השתמשו המארגנים: ילדים רוצים לחיות בבירות ובקריות

מתי בדיוק הפכתי ל”נותן חסות” והאם זה מוצדק

July 22, 2006

לפני מספר שנים, אני הייתי חייל, גרגורי שגר בדירה לידי היה בכלל באוקראינה, סמיר היה סניטר בבית חולים, ויאנק, הוא בכלל עוד טרם הגיע לגיל הפרישה וטרם התגלה אצלו הסרטן הממאיר, הוא סתם היה עובד במוסך “האחים אוזן”. כולנו היינו אזרחים

אבל מאז עברו שנים רבות.

אני השתחררתי והתחלתיי ללמוד, גרגורי הגיע עם אשתו קטיה מאוקראינה והחל לילמוד באולפן, סמיר יצא לבי”ס לאחיות לקבל תואר אח מוסמך, מוסך “האחים אוזן” פשט את הרגל ויאנק פרש בגיל 65 ללא פנסייה מסודרת, רק קצבת הבטחת הכנסה שלאחר מכן הפכה לקצבת זיקנה.אבל באותם זמנים כבר הפסקנו להיות אזרחים, באותו הזמן הפכנו ל”בלתי מעורבים” (חוץ מגרגורי שגויס בגיל 28 לצבא לתקופה קצרה כדי למלא את חובותיו למולדת)

עברו עוד שנים מספר, כל אחד מאיתנו המשיך בדרכו, מנסה לחיות את חייו. אתמול התבשרתי כי בלי שהרגשנו, הפכנו כולנו, יאנק, סמיר, גרגורי (וגם קטיה) ואני ל”נותני חסות” כבר לא שואלים על שם מי הבנין שבו אנחנו גרים רשום בטאבו,אבל לא רק אנחנו נותני חסות, גם תושבי רמת אביב נותני חסות בגלל הבניין המוזר שצמח להם בסביבת הקניון, גם תושבי שיכון ל’ ותל ברוך הינם נותני חסות בגלל בניינים מסויימים ששוכנים לידם, גם תושבי תל אביב הם נותני חסות בגלל אזור מסויים ליד קניון עזריאלי, גם תושבי ראשל”צ,נתניה, ורמלה הם נותני חסות, בגלל אתרים מסוימים הנמצאים בעירם, ואפילו תושבי צפת הם נותני חסות בגלל קרבתו של בסיס מסוים לביתם.

מה אני, כל אחד מהשכנים שלי, כל אחד מתושבי הישובים שציינתי צריכים לעשות כדי להפסיק להיות “נותני חסות”? אולי הפגנה נגד קיום הבסיסים בעירנו תהפוך אותנו בחזרה לאזרחים תמימים או מינימום ל “בלתי מעורבים”? אולם לפחות אצלנו בבניין, לא כל כך מפריע לנו קיומם של הבסיסים. יאנק למשל אפילו מאד גאה בהם, וגרגורי שנוהג להסתכל על החיילים היוצאים מהבסיס ולסנן, “באודסה היינו יותר טובים”, בתחושה של שועל קרבות מהצבא הסובייטי, גם הוא מסמפט אותם .

לדעתי עדיף היה, שצה”ל יפסיק, עד כמה שקשה הדבר, לכנות אנשים במצבנו “נותני חסות”. בין אם אנו לבנונים או ישראלים, בין עם האויב התוקף את הבתים הוא צה”ל או החיזבאללה, אין לאף אחד את הזכות להפקיע מאיתנו את הזכות להיות אזרחים תמימים. שלא מגיע לבתינו הפרטיים לחטוף טיל לא מהחיזבאללה ולא ממטוס של חיל האויר

אינני מבין גדול במוסר אך להבנתי, אחת מאבני הבוחן של תפיסה מוסרית היא היכולת שלה להיות צודקת גם בראי הסימטריה. אזרח תמים לא יכול להיקרא “נותן חסות” על ידי אף אחד מהצדדים אם הלבנוני מצור יקרא נותן חסות על ידי צה”ל על מנת לתת צידוק להחריב את ביתו במצפון נקי, אנחנו בבנין נקרא “נותני חסות” על ידי החיזבאללה ויהיה לו לכאורה צידוק מוסרי להחריב את הבניין שלנו.

 

כשהתותחים רועמים, גם חברי הכנסת והשרים מדברים

July 18, 2006

לכבוד חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחברי סיעת העבודה בכנסת

המכתב כתוב לשלי יחימוביץ אולם הוא נועד לכל אחד ואחד מכם, חברי הסיעה. כי גם היום כאשר הדגל הביטחוני מונף, אין שום סיבה שהדגל החברתי ישאר בתחתית התורן.
קראתי את מאמרך “כשהתותחים רועמים החד הוריות שותקות” ואני חייב לציין כי המסר שלך חשוב אך אינו מנוסח נכון.
מה משותף לקרית שמונה, מעלות, חצור הגלילית, שלומי, צפת, פקיעין, עפולה, מגדל העמק,כרמיאל, שכונת הדר בחיפה, העיר התחתית בחיפה,שכונת בת גלים בחיפה,עכו, מג’דל כרום, שיכון הבלוקונים בנהריה?
התשובה הראשונה שתעלה בימים אלה על שפתי כולנו היא כי אלו מקומות שספגו קטיושות. אולם זו אינה התשובה .הנכונה.היא כי זוהי הפריפריה החברתית של ישראל. אלו הם אותם מקומות שאנו פוגשים בדו”ח העוני, אלו אותם מקומות בהם גרים העולים, הקשישים, המיעוטים, חסרי העבודה, הסטודנטים, והעובדים בשכר דחוק
המלחמה הזאת מעלה מעלה אותם על המסך לראשונה מזה הרבה שנים לא כאנשים סטיראוטיפיים עם מקרר ריק, לא כממתינים בתור לחלוקת נדבות בבית תמחוי, אלא כאנשים אמיתיים.חלקם בוכים, חלקם חרדים לגורלם,חלקם אמיצים,חלקם גיבורים בעל כרחם . אל לך שלי יחימוביץ לגנוב להם את רגע התהילה שלהם.
אולם על מנת שכולם יראו את מה שכרגע רק חדי העין רואים, את, וכל חבר כנסת וממשלה שנבחר על הטיקט החברתי צריכים להיות שם להראות לציבור,ולהודיע בכל דרך אפשרית ש האנשים האלו, שבנימין נתניהו צעק להם בגרון ניחר – “לכו לעבוד” ,הם הגיבורים האמיתיים של המלחמה הזאת, לא פחות מיוני נתניהו במיבצע אנטבה, לא פחות!
שלי יחימוביץ שאני מכיר, זו הבקיאה ברזי התקשורת היתה מגיעה למוסך הרכבת, דקה אחרי ששאול מופז גילה את הגילוי החשוב שהטיל הוא סורי ולא איראני, ומגלה לציבור גילויים חשובים לא פחות במו מהו בערך שכרו של עובד מוסך ברכבת ומה היחס בינו לבין שכרו של מנכ”ל הרכבת? מה שכרם של הלולנים בצפון? מה שכרן של עובדי המתפרות בגליל המושבתות?
שלי יחימוביץ שאני מכיר, היתה עומדת על יד יונה יהב המסביר לעולה חדשה קשישה תושבת עירו הגרה עם זוג קשישים נוסף היכן המקלט הקרוב ביותר ,ואחר כך מדבר על כך שיש בעיר אנשים מנותקים, ושואלת כמה אנשים מנותקים יש, כיצד העירייה מטפלת בהם, ומסבירה מה צריך לעשות כדי שהתקציב החברתי הבא, יוכל להציל אותם מחיי הניתוק ולשלב אותם בחברה בדרך כלשהי.
שלי יחימוביץ שאני מכיר,היתה מגיעה לבית בבת גלים, או בצפת שהתרסק כולו מפגיעת טיל, מדברת עם האשה הקשישה הצועקת שם בחרדה את שם יקירה, ושואלת אותה האם היא חייה מקצבת זיקנה, וכיצד היא מסתדרת אתה. מעלה את התהייה האם בשכונה שהבתים שלה נראים מקולפים ובנוים מקרטון אולי ראוי לעשות פרוייקט שיקום שכונות,?
שלי יחימוביץ שאני מכיר,היתה מתקשרת לאולפן חדשות ערוץ 10 לאחר שעולה בו הבדיחה סרת הטעם של ינון מגל על צפת – “המצב קשה, אפילו סוחרי הסמים ברחו מהעיר” ומרחיבה על האספקט של הבעייה החברתית הזאת, שלמיטב ידיעתי עדיין אין בממשלתכם שר הממונה עליה
אלו התמונות שאנו רואים, אלו הגיבורים של המלחמה הזאת, שלי, זה העורף שכולם משבחים ומהללים, רק צריך שאת ועמיתיך, הן בעבר והן בהווה, תספרו זאת לציבור. תעלו את הבעיות שלהם בצורה מכובדת, הן בתיקשורת, והן בתקציב 2007.

העתק:
יו”ר העבודה שר הביטחון אמיר פרץ
חברי סיעת העבודה בכנסת ה 17
בלוג – עבודה שחורה

ממי העיתונאים קיבלו הסמכה לנהל מלחמות

July 17, 2006

קריסת הבית בחיפה הוציאה הרבה טענות מהעיתונאים המסקרים את האירוע בערוצי השידור..

כולם כאחד פנו לפיקוד העורף בשאלות על “המחדל” בכך שהתושבים לא היו במקלטים, ו”הנס” שקרה כביכול מחוסר פגיעה באזרחים

כל מי שהסתכל בתמונות יכול היה לנחש כי הבנין הוא בן כ 40 שנה לפחות, אין בו חדר ממוגן, אין לו מקלט “של הבנין”, ואפילו פיקוד העורף היה נותן הוראה לרדת למקלטים, סביר להניח כי אף אחד לא הייה מקיים אותה, אותם עיתונאים עצמם הפנו את תשומת לב הציבור לפני יומיים לכך שהמצב במקלטים הציבוריים איננו טוב במיוחד ואינו מאפשר שהיה רצופה של שעות ארוכות.

אם במטחי הסקאדים ב 92 אשר הרש”ק שלהם הוא כ 600 ק”ג ההוראה היתה להיכנס למרחב המוגן ולא למקלט, אין שום סיבה שלטילים אשר הרש”ק שלהם 60 ק”ג, ויש להם מאפיין רחב של רסס, ההנחיה תהיה לשבת במקלטים.

לעיתונות יש כח רב וחשוב בלהעלות מחדלים. אולם יש לה גם כח פופוליסטי עצום. .קל יהיה למבקר להגיד “פיקוד העורף לא דואג מספיק לאזרחים ולא מכניס אותם למקלטים”. קשה לאיש פיקוד העורף לתמודד עם טענה ממין זה במיוחד לא בשידור חי מול תמונה של בניין קורס

כולי תקווה כי פיקוד העורף לא ייכנע לפופוליזם הזה.