Archive for the ‘עולם דיגיטלי’ Category

ממי העיתונאים קיבלו הסמכה לנהל מלחמות

July 17, 2006

קריסת הבית בחיפה הוציאה הרבה טענות מהעיתונאים המסקרים את האירוע בערוצי השידור..

כולם כאחד פנו לפיקוד העורף בשאלות על “המחדל” בכך שהתושבים לא היו במקלטים, ו”הנס” שקרה כביכול מחוסר פגיעה באזרחים

כל מי שהסתכל בתמונות יכול היה לנחש כי הבנין הוא בן כ 40 שנה לפחות, אין בו חדר ממוגן, אין לו מקלט “של הבנין”, ואפילו פיקוד העורף היה נותן הוראה לרדת למקלטים, סביר להניח כי אף אחד לא הייה מקיים אותה, אותם עיתונאים עצמם הפנו את תשומת לב הציבור לפני יומיים לכך שהמצב במקלטים הציבוריים איננו טוב במיוחד ואינו מאפשר שהיה רצופה של שעות ארוכות.

אם במטחי הסקאדים ב 92 אשר הרש”ק שלהם הוא כ 600 ק”ג ההוראה היתה להיכנס למרחב המוגן ולא למקלט, אין שום סיבה שלטילים אשר הרש”ק שלהם 60 ק”ג, ויש להם מאפיין רחב של רסס, ההנחיה תהיה לשבת במקלטים.

לעיתונות יש כח רב וחשוב בלהעלות מחדלים. אולם יש לה גם כח פופוליסטי עצום. .קל יהיה למבקר להגיד “פיקוד העורף לא דואג מספיק לאזרחים ולא מכניס אותם למקלטים”. קשה לאיש פיקוד העורף לתמודד עם טענה ממין זה במיוחד לא בשידור חי מול תמונה של בניין קורס

כולי תקווה כי פיקוד העורף לא ייכנע לפופוליזם הזה.

בבקשה תסרסו את עגל הדינמיט

July 7, 2006

הכתב הצבאי אמיר בוחבוט כותב ב מעריב ידיעה בשם “אל תסרסו את צה”ל” ומתאר חלק משיטות הפעולה בעזה הנקרא אלמנה שחורה.

אין לי הרבה התנגדות לשיטת האלמנה השחורה שהוא מציג – בכל זאת מדובר בשיטת לש”ב עתיקה גם אם זכתה לשם חדש יש לי התנגדות רבה לציטוט הבא:

  יעטפו עצמם בילדים עבור כמה לירות
 
  אנחנו חייבים להתעקש על היצירתיות. על הדרג המדיני לא לסרס את צה”ל, לא לבנות אג’נדה פרגמטית על חשבונו. אף אחד לא מחרחר מלחמה, אבל אנחנו שם. אנחנו מתמודדים מול אויב אכזר, שאמנם בכלי התקשורת טוען למשבר הומניטרי ומחסור באוכל, אך בהסרת היריעות מהמשאיות שנכנסות לעזה, יימצאו לא מעט דובדבנים ודברי מתיקה. ‘משבר הומניטרי’ הוא מטבע לשון שנשאל ממקומות כרואנדה, סודן וסומאליה.זהו אויב שיעטוף את עצמו בחבורת ילדים תמורת כמה לירות עלובות, העיקר שישמשו עבורו מחסה פן יפגע על ידי חיילי צה”ל. צה”ל צריך לקבל גיבוי מלא וחופש פעולה, כי רק בתחבולות תעשה לך מלחמה.

המפקד שצוטט ניסה להוכיח את קיומה של מורשתו של איש השמאל הוותיק והיקר ד”ר (אל”מ) מאיר’קה פעיל ביחידות החיר של צה”ל


אל”מ במיל’ ד”ר מאיר פעיל, מי שהיה מפקד בה”ד 1 בשנות ה-70, נהג להקריא על מגרש המסדרים מספר פעמים את אותו נאום לקצינים הטריים. פעיל הדגיש כי ביכולתו של כל אחד מהם לזכור ולדעת את כל פרטי התורה הצבאית עם דגש על מנהיגות, טקטיקה, טכניקות, תרגולות ושיטות. “לכאורה זו תכלית הקורס”, אמר פעיל, “אך זה לא מספיק”.
לא אחת אמר לקצינים, כי עליהם “לעשות בחומר הנלמד שימוש יצירתי, שיביא אתכם לשפר, לפתח ולנצל את הידע וההרגלים אשר רכשתם אצלנו, כדי לקדם את הישגיכם”. זה היה המסר העיקרי של פעיל, זו היתה ברכת הדרך, רגע לפני שחזרו למחלקות השונות בחטיבות החי”ר.

אפילו לפי תיאורו של בוחבוט , אינני בטוח אם פעיל לא היה רואה ברשתות הנתלות כנגד המזל”טים יצירתיות קרב גדולה יותר.אולם נרפה מכך, כי מאיר’קה פעיל כתב עוד לפני זמן רב – עוד ב 2001 מה דעתו על שימוש בכל כוחו הצבאי של צה”ל בשטחים במאמרו עגל הדינמיט

 

עגל הדינמיט

יש שתי סיבות טובות להימנע מהמימוש של מלוא יכולתנו הצבאית בשטחים

מאיר פעיל, Ynet, 1.8.01
על אף שיש ביכולתה הצבאית הסדירה של ישראל לכבוש מחדש את הגדה המערבית ואת רצועת עזה, בדם ואש ותימרות עשן, תוך ימים מעטים, אסור לנו, בשום פנים ואופן, לעשות זאת. הכיבוש המחודש של הגדה והרצועה אמנם יאפשר לכוחות הביטחון הישראליים לצמצם מאוד, לפחות בשבועות הראשונים, את פעילות הטרור והגרילה של הפלסטינים באמצעות תקופות עוצר ממושכות מאוד, יחד עם פעילות ביעור, בדומה לעלילותינו בשבעת השבועות של “מלחמת המפרץ” בחורף 91′ – ובכל זאת יש להימנע ממנו. בגלל שתי סיבות.
ראשית, כיבוש מחודש, אפילו כיבוש משמעותי חלקי, יעמיד מיד נגדנו את כל העולם, ללא יוצא מן הכלל (כולל ארה”ב). לכן ניאלץ לפנות, די מהר, את כל מה שכבשנו, עם “הזנב בין הרגליים”. אלא אם כן, אנחנו עצמנו, מיד לאחר הכיבוש המחודש, מיד לאחר שנוכיח מחדש את נחת זרוענו היעילה, הן לערבים והן לעצמנו, נציע לפלסטינים לפתע (אבל, בעצם, בעקבות תכנון מחושב מראש) פינוי מלא של צה”ל ושל רוב ההתנחלויות העבריות משטחי הגדה, הרצועה ומזרח ירושלים, תמורת הסכם שלום חוזי מלא. ואם כבר מדברים על אפשרות כזאת, מדוע לא נציע אותה לרשות הפלסטינית – השבוע, היום – מבלי להשתמש בתרגיל שפיכות הדמים ההדדי של הכיבוש מחדש?
שנית, נניח לרגע שהעולם הגדול לא יתערב ויאפשר לנו לממש את החלום הלאומני של מדינת ישראל הציונית הפרוסה על כל שטחי ארץ ישראל המערבית, בין הים התיכון במערב ובין נהר הירדן במזרח. מה יהיה ההרכב הדמוגרפי של מדינת ישראל הזאת ב”ארץ ישראל השלמה”?
כבר היום, באמצע שנת 2001, יחיו במדינת ישראל זו 9 מיליוני בני אדם, 5 מיליוני יהודים ו-4 מיליוני ערבים פלסטינים. תהא זו אפוא, מלכתחילה, מדינת ריב ומדון דו-לאומית, אשר תהפוך תוך שנים מעטות לבוסניה של ארץ הקודש. יותר ויותר יהודים ופלסטינים יתחככו בה זה בזה, תוך יחסי איבה ושפיכות דמים הולכים ומעמיקים. כל זאת, בעוד העולם הערבי הגדול, המקיף את המדינה הדו-לאומית הזאת, מטפח יותר ויותר רגשי עוינות כלפי המחצית היהודית–עברית שלה, החותרת באורח נואש להמשיך לקיים, בכפייה, את אופייה הייחודי היהודי. במצב עניינים זה ייתכן אף שמצרים וירדן יבטלו את הסכמי השלום שלהן עם ישראל.
הגיע אפוא הרגע ההיסטורי שבו חייבת התנועה הציונית להבין כי חזון “ארץ ישראל השלמה” נגוז, מה גם שהיה מופרך עוד מראשיתו; וכי הדרך המדינית היחידה להמשיך במימוש המהפכה הציונית היא להסתפק בחלוקת ארץ ישראל, על בסיס הדדי הוגן, בינינו ובין הפלסטינים, אפילו להשלים עם חלוקה מסוימת של ירושלים.
מוטב שנשלים עם הרעיון היצירתי הזה, ועל ידי כך נהפוך את מדינת היהודים הקטנה בארץ ישראל למדינת מופת נבונה, יצירתית, יעילה, שוויונית, יציבה, מוסרית וחזקה – מדינה החותרת להגשים סגנון מהוגן של יחסי שלום וידידות עם שכניה בלי פראזיולוגיה וללא סגידה לעגל הדינמיט..

 

הסימפטום של הבלוגים הלא רלוונטיים הוא קשה ומפגין את חולשתה של החברה האזרחית הישראלית

June 22, 2006

קראתי את הפוסט של פיגו באנקדוטות והרגשתי כי במובנים רבים הוא מבטא את התחושה שלי בשבוע האחרון, למרות שבמובנים אחרים לא. אין ספק ששבוע של מאורעות קשים בעזה, ופניקה בשדרות לא הצליחו לחדור את בועת הבלוגוספריה והתוכן העצמאי ברשת שהיתה מרוכזת בטרגדיה הפרטית שלה ושל רפונדזל.

הסימפטום של הבלוגים הלא רלוונטיים הוא קשה מפגין את חולשתה של החברה האזרחית הישראלית. פוליטינט נפתח כהבטחה הגדולה של השיח הפוליטי ברשת הישראלית אולם ניתן לראות בברור כי מאז הבחירות יש ירידה דרמטית בכמות ואף בתוכנם ועומקם של המאמרים שם. חולשת החברה האזרחית מתבטאת בכך שהיא מעדיפה לחיות בדמוקטטורה, דמוקרטיה שבה רק הבחירות מעניינות אותה.

אשר לשאלות עליהן דיבר פיגו אותי מעניינות מספר שעולות ממאמרו של עמוס הראל בהארץ היום:

אני אכן מודה לו על שניסה לעשות סדר בנהלי הסיכול הממוקד העכשווים אולם השאלה הראשונה שמתבקשת היא מדוע עתה ולא כאשר התבצע השינוי בנהלים? האין זה מתפקידו של הכתב הצבאי לדווח לנו על עניינים כאלו?

עמוס הראל מונה שלוש סוגי פעולות:

הדיון הציבורי בפעילות האווירית מלווה בבלבול מושגים. בפועל, קיימים שלושה סוגים שונים של תקיפות: התנקשויות (בשמן המכובס "סיכול ממוקד"), הפצצות מן האוויר של יעדים הקשורים לטרור (כמו מחרטות לייצור אמצעי לחימה ובסיסי אימונים) ו"יירוט" חוליות טרור (לרוב, של משגרי רקטות "קסאם") בדרכן לפיגוע או מיד לאחריו

ומציין את שיטת האישור שלהם והמודיעין עליהם:

מבצעי ההתנקשויות מנוהלים במשותף מתל אביב, משני חמ"לים מקבילים: האחד של המטכ"ל וחיל אוויר, השני של השב"כ. בחודשים האחרונים חל שינוי בניהול שני סוגי התקיפות האחרים. בפיקוד הדרום הוקם חמ"ל, המרכז את רוב מבצעי הפגיעה בחוליות וחלק מתקיפות הבסיסים והמחרטות.

הפעולות המתוכננות זמן רב מראש (בעיקר מהסוג הראשון) מצריכות הליך אישורים מורכב ומוסדר, שמסתיים אצל ראש הממשלה ושר הביטחון. כדי לאשר יעד להתנקשות או לתקיפה, נעשית עבודה משותפת של השב"כ וצה"ל, המרכזים עליו מידע. לאחר קבלת האישור, עובר תהליך התכנון לפסים מעשיים יותר. לעומת זאת, החלטה על יירוט חוליה היא לרוב מיידית והאישור לה יכול להתקבל בידי דרג צבאי בלבד (למשל, על-ידי אלוף הפיקוד) בגלל הדחיפות הרבה המלווה אותה.

השאלות המידיות האולות הן: מאז נערך דיון בציבור הישראלי בסוגיית "מיהו בן מוות" הורחבו הקריטריונים, מדוע לא הובא הדבר לידיעת הציבור ונערךדיון ציבורי בנושא?

פעולות מהסוג השני, של תקיפת מחנה אימונים או מחרטות הם בעלות השלכות מדיניות נרחבות (איזה פלג תוקפים) מדוע האישור של פעולות אלו אינו מחויב אישור של הדרג המדיני?.

כאשר אני מתקין שידרוג לתוכנה במחשב ומגלה כי יציבותה של המערכת קרסה בין הדברים הראשונים שאעשה יהיה לעשות
rollback

למצב המקורי. מדוע לא מתבצעת חזרה למצב המקורי לפני הקמת החמ"ל בפיקוד דרום?

העלייה במספר הנפגעים, שבצה"ל מייחסים אותה כרגע בעיקר לצירוף מקרים, נובעת כנראה מהאצת קצב הפעולות ברצועה

מספר נפילות הקסמים עלה בדרמטיות לבערך 30 ביום לאחר חיסול אבו סמהדנה. מרגע המקרה בחוף דוגית עם משפחת רליה, במשך שתי יממות, ירד המספר לפחות מ 15לערך ללא כל ביצוע

סיכולים מצד צה"ל בעיקבות טקטיקת ההבלגה של פרץ. אם התחדשות הסיכולים לא המשיך המספר לרדת . הירידה הדרסטית הנוספת לרמה של לערך 5 קסמים ליממה הגיעה לאחר האיומים על מנהיגות החמס. מדיניות הסיכולים שהמשיכה לא תרמה לעוד ירידה נוספת. מדוע צה"ל באופן כה קטגורי טוען כי מדיניות הסיכולים מצליחה ומונעת קסאמים? האם לא יתכן שצימצום קצב הפעילות ישמור על אותה רמת הגנה וימנע את העלייה במספר הנפגעים?

 

כפי שאתם רואים רוב השאלות שלי הן טקטיות, אסטרטגיות, פוליטיות ומדינות. הן אינן שאלות מ וסריות וכאן אולי ההתנגדות הגדולה ביותר שלי לפיגו. שימוש בדיון המוסרי הוא הדיון הקל ביותר להדיפה ושלילה. האבסורד שאליו נקלעה המפלגה הדמוקרטית בארה"ב כשגילתה ב 2004 כי הצבעה מוסרית בעיני ההמון היא הצבעה עבור בוש מעיד על כך

גם בישראל חולשתו של הטיעון המוסרי תבליח במהירה מאנשים שיטענו כי המוסר היהודי דוגל בעין תחת עין, שופך דם האדם באדם דמו ישפך וישליכו משפטים כאלו על ההרג בעזה.או לחלופין יצביעו על עיראק ויטענו כי אנחנו הרבה יותר מוסריים מהאמריקאים. לא טרחתי להתעמק אבל הנה – כבר נציג המוסר היהודי התורן הרב מאלון שבות ישראל רוזן טוען כי זה אקט מוסרי .

.

גם לנושא השאלות בלבד כאמצעי להעלאת הדיון לסדר הציבורי איני מסכים עם פיגו. ההצלחה הגדולה של התחקיר של שלומי אלדר בהעלאת הדיון לסדר היום הציבורי היתה לא בשאלת שאלות סתמית אלא בהעלאת תסריט חלופי לכאורה בו צה"ל כן אחראי וכן מטייח עובדות. בכך הוא העביר את צה"ל למגננה אשר גרמה לו לחשוף מקסימום מידע על האירוע

אין זה כלל משנה עם התסריט ששלומי אלדר הציג כחלופי אמיתי או לא, עצם קיומו תרם להעשרת השיח הציבורי. דבר שמאוד דומה לפרשת אילנה דיין ווידוא ההריגה בילדה.

.

החורים השחורים של האינטרנט

May 5, 2006

ביום רביעי ה 3.5 עבר עלינו בשתיקה יום חופש העיתונות ויצא דוח שנתי חדש של עיתונאים ללא גבולות

rsf.jpg

לא מצאתי התיחסות לכך בבלוגים (ב 70.000 הבלוגים באירן לא חיפשתי) אבל בישראל חיפשתי פה ושם למרות שהנושא השנתי היה עיתונות ככח לשינוי

להלן מפת החורים השחורים של האינטרנט

black.jpg

מהדו"ח

ואפשר גם לקרוא קצת באתרים ממדינות מערביות כמו אנגליה או האו"ם

והתנצלות מראש בפני העיתונאים האמיצים שבכל זאת כתבו משהו על כך אבל בבליל הכתבות על הזיכרון ,העצמאות, הנכבה – לא מצאתי את כתבתם.

 

לא מספיק מימשל זמין – צריך גם ביקורת מימשל זמינה

April 23, 2006

התערערות הדמוקרטיה

ירידת אחוז ההצבעה בבחירות לכנסת ה 17 מציינת התדרדרות מסויימת במצב הדמוקרטיה בישראל. חוסר אמון של הציבור במערכת הפוליטית ובעיקר בכנסת בית המחוקקים.שלו. התקשורת נוטה לדיווח ציני ולא ערכי על עבודת המחוקקים, הממשלה, ומוטה פוליטית על בסיס נטיות מסוימות של אנשיה..

 

 והקריאה לאזרחים להצביע כמעט מכל המפלגות, לא עלו אחוזי  onevoice  למרות קמפיין שיווקי שעשתה אגודת ההצבעה.

 

האמון בעיתונות

בארצות הברית התפתחה תרבות ה citizen journalism המתבטאת בריבוי הבלוגים הפוליטיים. תופעה זו היא מבורכת אולם מוגבלת לקליקות וקהיליות. "קהילת בלוגרים שמאלנית" ואתריה, "קהילות בלוגרים ימניות" ואתריהם, ואתרי מאבק שונים.בעלי אג'נדה כזו או אחרת.

הפוליטיקה האישית והמיפלגתית

הצהרות כאלו ואחרות על "מות האידיאולוגיה" וחוסר האמונה במצעים, וההתבססות על "פוליטיקה אישית" הביאו אותי לבדיקה קצרה של התרבות הפוליטית ברשת. לשמחתי גיליתי כי יש כלים אפקטיביים ומעניינים בבריטניה אשר ביכולתם להציג לנו פרופיל פוליטי מאוזן יותר של המבקשים את קולנו לבית המחוקקים. כלים שנבנו על ידי שותפות בין כל הזרמים הפוליטיים בפרלמנט ובבית הלורדים,

הטענה כי הציבור אינו מעוניין במידע כזה מופרכת.כל עיקר. הציבור מעוניין לדעת מה חברי הכנסת שלו עושים ותעיד על כך העובדה כי הדף הפופולארי ביותר באתר הכנסת הוא דף "הוצאות הקשר לבוחר"

אמנם יתכן כי השיטות המוצעות מתאימות יותר לבחירות אזוריות מאשר לבחירות ברשימות אולם אני רואה להן ערך גם בפוליטיקה המפלגתית של ימינו.הכוללות פריימריס. מה עוד כי יש בישראל גורמים השואפים לשיטת מישטר הדומה יותר לשיטה הבריטית.

מידע על התנהלות הנבחר בפרלמט

האתר הראשון שרציתי להסב את תשומת הלב אליו הוא האתר "המצליף הציבורי". כמו מצליפי המפלגות (מונח שקצת רוקן מתוכן בישראל) הוא מהווה בקרה על כל אחד מחברי הפרלמט והצבעתם בנושאים שונים החשובים לציבור זה או אחר:

האתר מאפשר שלוש אפשרויות ראשיות:

1.מידע על ההצבעות של חבר פרלמנט ספציפי

2. מידע על ההצבעות של חברי פרלמנט עבור נושא מסוים

3. מידע על ההצבעות של חברי פרלמנט עבור מדיניות כוללת מסוימת

האתר נותן מידע הן על המדיניות הסיעתית והן על חברי פרלמנט ספציפיים – "מורדים" אשר הצביעו בניגוד לעמדה הרשמית של סיעתם.

הייתי ממליץ למכון הישראלי לדמוקרטיה וגופים דומים נוספים,ליצור אירגון על מפלגתי שיספק את המידע הנ"ל לציבור בהתבסס על "רשומות"(העיתון הממשלתי). יש לציין כי אתר המצליףהציבורי.קום זוכה גם לתמיכה כספית על ידי שר במשרד ראש הממשלה הבריטי

מידע על התבטאויות הנבחר

אתר בלתי מפלגתי שתפקידו למחזק את הקשר בין הציבור לנבחר ומעמדו של הפרלמנט הוא הם עובדים בשבילך.קום אתר המרכז את ההצהרות לתקשורת, תשובות לשאילתות, נאומי מליאה, ודיוני המליאה בהם השתתפו חברי הפרלמנט.האתר מאפשר חיפוש על פי נושא ועל פי חבר פרלמט

קשר בלתי אמצעי עם הנבחר

אתר נוסף המגביר את מעורבות האזרח בשלטון הוא כתוב להם.קום: אתר המאפשר למצוא את חבר הפרלמט הרלוונטי, ולשלוח לו פניה אישית. האתר כולל מדריך לסוג הפניות שאותו הוא אמור לשרת, ומזהיר מפני פניה לא אישית, פניות מתוזמנות של קבוצות לחץ ולובינג, וכולל הדרכה למי לפנות כדי להשיג את התשובות המבוקשות.

שילוב הקוד הפתוח

 

הפרוייקטים הבריטיים מבוססים על קוד פתוח בסיסי המפענח את מבנה ה"רשומות" למבנה
xml

ומהווה את הבסיס ל מצליףהציבורי.קום ול הם עובדים בשבילך.קום

ועל קוד פתוח שעליו בנוי הממשק של המצליףהציבורי.קום

השתן עלה לו לראש

April 23, 2006

בחודש האחרון כולנו קראנו כותרות על "הבריון הפוליטי" אשר "נעלב כמו דוד לוי","מתנהל בטימטום", "האגו שלו ענק","מתפוצץ מרוב אגו",והחמור מכל "השתן עלה לו לראש".הסתכלתי היום בכותרות העיתונים והחדשות האלקטרוניות, ולא נמצא זכר לכותרות כאלו. מדוע הם מתאימות לעמיר פרץ יותר מלאוריאל רייכמן שאלתי את עצמי?

אוריאל רייכמן הוא אדם מהוגן, פרופסור משכיל שהקים במו ידיו רשת חינוך אליטיסטית. ייסד במו ידיו את "כנס הרצליה" – המקום בו נואמים את הנאומים המשמעותיים ביותר על עתיד עם ישראל בשנים האחרונות (לא חס וחלילה על בימת הכנסת או במסגרת הדיון הפנים מפלגתי במרכזי המפלגות)

אדם שכיכב בתשדירי הבחירות של מפלגת קדימה, יחד עם ציפי ליבני ,שמעון פרס, אולמרט, ומספר אנשי מרכז נוספים כמו צ'יץ איתן בן אליהו ועוד.

 

הוא היה בפוליטיקה במשך שנים, מיוזמי חוקה לישראל, שינוי שיטת הבחירות ,הקמת מפלגת שינוי.

הוא היה באופוזיציה ללפיד במועצת שינוי, תמיד על רקע נקיון הכפיים, אצלו אף פעם שום דבר לא אישי כמו אצל רון לוונטל "הפישפש שעלה למעלה"

עד שקיבל הבטחה אישית מאריאל שרון – קום עשה מעשה, הצטרף אלי למפלגת קדימה ויישם את דו"ח דוברת. לימור לא מסוגלת לעשות זאת כי תמיד יזלזלו ברקע האקדמי והחינוכי שלה,

אינך צריך להתמודד, אתה נבחר לכנסת לתפקיד ביצועי של "שר החינוך" אין זה מעינינך לשרת בתפקיד הבזוי של מחוקק בישראל.

אחרי השבץ של שרון, במסגרת "ניבחרת ישראל של הפוליטיקה" שהכריז יורשו אולמרט על מפלגת קדימה, יועד לו מקום בסגל הפותח, אחד החלוצים או שחקני ההתקפה הפנטזיסטים, והובטח לו מחדש תפקיד שר החינוך.

במסגרת ההבנה שרוב אישי החינוך בישראל לא מקבלים את דו"ח דוברת, זנח רייכמן את תמיכתו בדו"ח – כמובן מסיבות אידיאולוגיות וחשיבה מעמיקה על אופי הרפורמה שצריך ליישם, והציג משנה חינוכית חדשה – רפורמת רייכמן ניקרא לה, שהינה בעיקרה יישום דו"ח דוברת בלי לקרוא לו דו"ח דוברת, והרבה דיבורים על שיתוף פעולה עם ההורים, המורים ואנשי עסקים החפצים ביוקרתו של החינוך הישראלי. ממש "מלחמה בבערות" קראו לזה מקורביו.

יצא הגורל, הבוחר גזר את גזרתו וחלוקת הכוחות הקואליציונית כנראה ולא תאפשר לרייכמן לכהן כשר חינוך.

בתחילה ניסה ללמד אותנו המחנך הדגול רייכמן מהי "מורשת שרון" – כנראה שרק בורות ומחסור בתארים אקדמאיים גרמו לנו לחשוב שהיא שונה מהפקדת תיק החינוך בידי רייכמן.

 

כעת, כהובהר באופן די ברור כי לא יזכה בתפקיד שר החינוך הנחשק הוא "עושה שריר לאולמרט " ולמרות שמופעלים עליו לחצים הוא מסרב לקבל את תיק המשפטים היוקרתי

כי הרי אצלו – שום דבר לא אישי – רק אידאיאולוגי.

רייכמן כמו דן בן-דוד (מספר 34 בקדימה שעבר מהתמודדות בפריימריס במפלגת העבודה, לנסיון לשריין לעצמו את מספר 2 בתפנית ועד לקבלת מספר 34 בקדימה) הם בדיוק מה שעושים את קדימה למפלגה כה מוצלחת. הם אנשים בעלי סטטוס ויוקרה אקדמית, לא היו מעולם במרכז העיניינים של הפוליטיקה המפלגתית ולכן נתפסים כפוליטיקאים ישרים שרק האינטגריטי מנחה אותם, יש להם קשרים רבים בעיתונות הכתובה והמשודרת(מי אמר מוזס,מרגלית, דנקנר,לפיד,לונדון, קירשנבוים,רפי גינת ולא קיבל)

על צעדיהם האחונים לא יכתבו כותרות כמו: ""השתן עלה לו לראש","איך הפישפש עלה מעלה", "מתנהל בטמטום", "נעלב כמו דוד לוי", "מתנהג כמו דיקטטור","ביריון פוליטי","מרמה את בוחריו שרצו לראות אותו בכנסת","רודף תיקים"

הרי לא יעלה על הדעת כי איש מהוגן שקול וממלכתי כזה הואיל בטובו לשרתנו באופן טכנוקרטי למהדרין ללא כל שיקול אישי וכאלה, התקשורת מחבקת..

 

כנראה שהבלוגים הם העתיד,אבל אף אחד חוץ מהתקשורת לא יודע מזה

April 21, 2006

 

 

 

 

לאחרונה התקיים באירופה מחקר על ידי חברת ג'ופיטר על מידת ההשפעה הציבורית של הבלוגים. המחקר קבע כי למרות שהבלוגרים הם בעלי משקל קטן באוכלוסיה, השפעתם גדולה כמובילי דעה. בווינט החליטו לציין את הגידול העצום בבלוגוספירה במאמר ובנוסף פירסמו נתונים מארה"ב (שוק שונה לחלוטין ובעל חדירת אינטרנט שונה) על הגידול במיספר הבלוגים של של טכנוראטי המעיד לדעת בעליו על הכפלת הבלוגוספירה כל חצי שנה.
דומיניק טימס בגרדיאן הלונדוני לעומתם מציג את העובדות בצורה שונה לחלוטין במאמר שכותרתו

צפיה בזיונים ברחוב מובילים על כתיבת בלוגים בדמיון הציבורי

(dogging beats blogging in public imagination)

הוא משתמש בסקר שנערך בבריטניה כדי לטעון כי יותר מכל הדיבור בתיקשורת על תופעת הבלוגים נובעת מההתלהבות של התקשורת מאספקטים חדשים שלה עצמה.כרגיל בגארדיאן הסקר נערך בקרב אנשים פשוטים, צווארון כחול טיפוסי.שמסתבר שאינם מודעים כל כך ל "מהפכת העיתונות האזרחית".

 

הסקר שבוחן את תופעת הבלוגים שאמורה לקעקע את יסודות העתונות הכתובה מגלה כי כשבעה מתוך עשרה אינם יודעים כלל מהו בלוג. יתר על כן , תופעת ה"שוד לאור המצלמה": happy slapping מנהגן של כנופיות צעירים בריטים לצלם במצלמות הפלאפון שלהם מעשי שוד וונדליזם, מוכרת להם הרבה יותר מתופעת הפודקאסטינג הסקר נערך בקרב מידגם בגודל 1000 איש, וקבוצות מיקוד שכללו: ספרים, נהגי מוניות, ועובדי פאבים. כאשר הוצג בפניהם המונח בלוגינג – מרביתם חשבו כי הכוונה למונח דוגינג.

הסקר מוכיח לטענת שרה קרטר ממכון די.די.בי. עורכת הסקר כי לא רק שלא קיים באזז סביב המונחים בלוג ופודקאסט בקרב הציבור הרחב, מרביתו אפילו לא מבין מה פשר המונחים הללו
ממצא מעניין נוסף הוא כי למרות השימוש הנרחב במושג "מטרוסקסואל" בתיקשורת, פחות מרבע מהנישאלים בסקר ידעו על מה מדובר. אפילו בקרב משתמשי מחשב המצב לא השתפר במידה ניכרת וכ 66% הודו כי אין להם מושג מה משמעות המונח בלוגינג. אצל צעירים, הנחשבים לידועים בחיבה לתרבות הדיגיטלית לא התקבלו תוצאות טובות יותר, 66% מהגברים ו 65% מהנשים הודו כי אין להם מושג מה זה בלוגינג

(כל הזכויות שמורות ל MediaGuardian.co.uk)
אז לא, אינני טוען כי תופעת העיתונות האזרחית היא תופעה שולית וזניחה, אינני יודע אם אכן היא תחליף בצורה זו או אחרת את העיתונות הכתובה, הדבר הכי צפוי בהתפתחויות טכנולוגיות הוא שקשה לצפות אותם מראש. אולם אני כן מעוניין לשפוך אור אחר, וקצת היתולי על ההתעסקות האובססיבית של קהילית הבלוגרים בחשיבותם ומשמעותם של הבלוגים.

 

פרסומות בשירות הפוליטיקאים? אולי להיפך

April 17, 2006

בשבועות האחרונים היינו עדים לתחושות גוברות והולכות על חוסר האובייקטיביות של העיתונות הכתובה והמשודרת.

שוקי גלילי בריכוז המאמרים על בחירות 2006 כלל רשימה של מאמרים בנושא תחת הכותרת תפקוד התקשורת במערכת הבחירות.

חנן כהן היה בוטה ודרש מגל מור להתנצל על שימוש בתמונה של עמיר פרץ הלקוחה מתעמולת הבחירות של קדימה.

ככלל – הופנתה האצבע המאשימה למספר גורמים:

מאמרים פובליציסטיים בעלי אג'נדה – אותם ניתן להבין – הרי ידוע כי אמנון אברמוביץ וחבריו תומכים ב"קדימה", ואברהם טל תומך בפורז

עיתונות הכתובה וערוכה בצורה שתשרת צד מסוים בויכוח הפוליטי, והשימוש המוגבר בבכירים ומקורבים.

העיתונות הכלכלית קיבלה ביקורת מועטה – אולי בשל העובדה כי הכלכלה נתפסת בעיני רבים בתור מדע ולא אידיאולוגיה, אך גם היא זכתה לביקורת של שוקי גלילי ולמאמר מרנין של יואב לוין בהעוקץ , וכן למספר מאמרים של דני גוטווין ב יסו"ד והדף הירוק. עפאס כמה שירצו לו יוכלו הללו להשתלב במאפיה הניאו-ליברלית של דה-מרקר וגלובס.

הסאטירה הפוליטית – כאן הבעיה מורכבת יותר, ראשית כי על פי הסקרים, הסטירה הפוליטית היא הגורם מספר אחד להכרותו של הדור הצעיר את הפוליטיקה, ושנית כי מרבית הסטיריקאים הם תומכי מרצ – שמבקרים את כולם. הביקורת על הסאטירה היתה מוגבלת בעיקר למאמרו של גדעון לוי (ששבר שתיקה לאחר שנים בהם לא כתב על פוליטיקה) ארץ נעדרת.

בעוד הפובליציסטיקה אמורה להציג עמדות ידועות מראש, הסטיריקה אמורה להקצין תכונות קיימות עד לכדי אבסורד, הדיווח והעריכה בתקשורת הכתובה ובעיתונות הכלכלית טומנים סכנת הטייה גדולה יותר אולם גם אלו, לאורך זמן המחקרים מוכיחים כי תמיכת התקשורת המדווחת היא על פי רוב לגישת השילטון יהא אשר יהא. הסיבה כי גם בסיטואציה הנ"ל מצאו רבים פגם מסוים(גם כאלו שלא מצו בו פגם בדרך כלל) טמונה בכך כי במערכת הבחירות הנוכחית לראשונה השילטון היה בידי מיעוט זעום של 17 ח"כים.

האלמנט הנוסף שניכנס לעיצוב דעת הקהל בבחירות אלו והוא אולי המפחיד ביותר הוא השתלבות של חברות עיסקיות, וגורמים עסקיים פרופר במערכת הבחירות. התערבות זו אינה כפופה לשום קוד אתי, היא חסרת מגבלות תקציביות, ויש ביכולתה להשפיע על תפיסת המפלגות והמועמדים בעיני הציבור. אינני משפטן אולם איני סבור שקיימת אפשרות למנוע צורה כזאת של התערבות באמצעים חוקיים ולכן בזה מתמצה החשש הגדול ביותר שלי.

אתחיל במתן שתי דוגמאות שצדו עיני במהלך מערכת הבחירות:

האירוע הראשון היה קמפיין של חברת AIG (אשמח אם מישהו המצוי בסוד העיניינים ויגלה לי מי משרד הפירסום).מיד אחר בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה. בקמפיין ניראתה אות A עם שפם, האוחזת במגפון, וצועקת בהגייה מזרחית ברורה "שמעון, תחסוך לי" הקמפיין היה בחשיפה גדולה, ולווה גם בקמפיין רדיופוני בקול ישראל שבו חזרה על עצמה הצעקה. אינני איש שיווק, אני מתאר לעצמי שהמניע מאחורי הקמפיין היתה להשיג בולטות על ידי שימוש בטרמינולוגיה מהבחירות אולם ללא ספק היא תרמה לחיזוק הסטריאוטיפים, ואולי גם בכוונה

הואיל וקמפיין הנ"ל ירד (אולי עקב העובדה שאין הצדקה לקמפיין כה גרוע כאשר הסקרים לא חוזים איום על השלטון מצד מפלגת העבודה) הוא כמעט ונשכח מליבי.

עד לשבוע הבחירות.

בשבוע לאחר הבחירות עלה קמפיין נוסף שצד את עיני והוא קמפין של חברת מטח 24 – חברה שמנהלת חדר עיסקאות למט"ח. (שוב, אשמח אם מישהו יאיר את עיני באשר למשרד הפירסום). הקמפיין היה של באנרים באינטרנט, בבאנר מוצג עמיר פרץ, ובמיטב המסורת הגבלסית, שפמו גדל וגדל עד שהוא מכסה את כל המסך. תוך כדי עולה הכתובית "כשעמיר פרץ עולה, הדולר עולה". נותר רק לשער כי אם חברת מטח 24 היתה עוסקת בסחר במניות הכיתוב היה "כשאמיר פרץ עולה הבורסה יורדת"

לאחרונה הבינו כנראה שהגזימו ושינו לקמפיין הכולל את ביבי, פרץ , ואולמרט בנדנדה ולסיסמאות נוספו כמה צפוי, "אולמרט יורד הדולר עולה", "ביבי עולה הדולר יורד"

אין ספק שלקמפיינים מהסוג הזה, יש מטרה אחת והיא למנוע ממפלגת העבודה את קבלת תיק האוצר על ידי דה-לגיטימציה שלה על ידי הקהילה הבורסאית. הרווח לחברת מטח 24 יבוא עם תצליח בניסיונה ליצר "נבואה שמגשימה את עצמה".ותגרור משקיעים ספקולנטיים להשקיע אצלה. לי, שאיני מאמין למומבו ג'מבו הניאו-ליברלי שהלעיטו אותנו מותר להיות ספקן ולהאמין שרק יציבות הממשלה והאופק המדיני הביאו את המשקיעים לישראל. אבל אלו שמאמינים שביבי הביא את הצמיחה אמורים להמשיך באמונתם כי הרפורמות המבניות בוצעו כבר, ובגלל שכל האינדיקטורים הכלכליים מעידים על צמיחה ברת קיימה במשק, לא ישנה מי יהיה בראש משרד האוצר.

אם אין כוונה לכפות על הדמוקרטיה הישראלית החלטות בלחץ הקהילה השיווקית והספקולנטים הבורסאיים, ואכן הם מאמינים כי שימוש בפוליטיקאים הוא מנוף לשיווק סחורות ושירותים (למרות שזו הפעם הראשונה לזכרוני שפוליטיקאי משמש כמכשיר בשוק הפירסום) הרשו לי להמליץ בנימה צינית משהו לחברת AXE להשתמש בקולו של ביבי הטוען כי הדיאודורנט שלה גורם לכך ש 24 שעות הוא לא מזיע. ולחברת ריי-מקס תיווך להשתמש בדמותו של אהוד אולמרט כדי לשכנע כי תיווך ריי-מקס הוא התיווך היחידי שיאפשר לך לקנות דירה במחיר הנמוך מעלות הבנייה של הקבלן.

 

הפוסל במומו פוסל

March 13, 2006

יום לאחר שאתר ווינט לעג לגוגל ניוז על האשמות השווא כלפי מועמדים בבחירות,

מסתבר שהעורך האנושי של ווינט לא יותר טוב מהעורך האוטומטי של גוגל

ועל כך נאמר, אומר לו טול קיסם מבין עיניך, אומר לו טול קורה מבין עיניך