Archive for the ‘עולם חדש’ Category

ההתנקשות באופצית המשא ומתן

June 18, 2006

ב 8.6.2006 בשעה 23:30 הטיל כלי טיס של חיל האויר מספר טילים על שטח בהתנחלות שליו(או ברפיח עצמה) ששימש לפעילות ועדות ההתנגדות העממיות. בפעולה נהרג ג'מאל אבו-סמהדנה מייסד ועדות ההתנגדות ושלושה חברי ועדות ההתנגדות נוספים.

אני מודע לכך כי חלק מכם יקראו לכתבה זו תיאורית קונספירציה הזויה, חלק ישלחו אותי לקחת את התרופות של בארי חמיש.(וחלק גם ישלחו אותי לקורסי תחביר,דיקדוק וכתיבה עיתונאית). את כל הטענות הללו אקבל בהבנה הואיל ולא נתקלתי עד כה במאמר המתנגד למדיניות החיסולים בשל ההשלכות הפוליטיות שלהן. המעטים שמתנגדים מתנגדים על בסיס התוקף המוסרי בלבד.

הדבר הראשון שהטריד אותי בחיסול זה היה כי בניגוד למקרים קודמים, בהם עוד טרם נחת הטיל, הודלף מצה"ל כי "בסיכול ממוקד נהרג המחבל הרצחני XXX מבכירי ארגון הטרור YYY" – טכניקה שנועדה להאדרת שמו ויכולתו של צה"ל, אשר דוברי אירגוני הטרור מברכים עליה הואיל וכך כל זב חוטם בן 20 הופף לבכיר והארגון נתפס בעיני הציבור הפלסתיני כאקטיויסטי וגדול יותר. הפעם הצבא שתק תקופה יחסית ארוכה של כשעתיים, ואח"כ אישר את קיום הפעולה, טען כי "הפעולה כוונה לבסיס אימונים בו תכננו המחבלים פיגוע איכותי נגד כוחותינו" וכן כי "לא היה בידינו מידע על המצאות אבו סמהדנה במקום אולם חיסולו של המבוקש מספר 2 מבורך"

הדיווח העיתונאי למחרת היה עשה מאמצים גדולים לשייך את אבו סמהדנה לחמאס. הגדילו לעשות ידיעות אחרונות ו MSN שכינו אותו איש החמאס סמהדנה.

מערכת התעמולה השב"כית אמ"נית נרתמה להצדקת החיסול במיוחד נחרט בזיכרוני מאמרו ההזוי של איתן בן אליהו (מקורבו של חלוץ) ב ynet הגוזר גזירה שווה הין חיסולו לחיסול אל-זרקאווי בעירק ומקדש את החיסולים.

לכל מי שמכיר את הזירה הפוליטית הפלסטינית נותר להרים גבה ולשאול את עצמו על מטרות מהלך זה של ממשלת ישראל. הן בהיבט הטקטי והן בהיבט האסטרטגי.

בהיבט הטקטי, ועדות ההתנגדות העממיות מצטיינות בלוחמת גרילה ופשע יותר מאשר טרור. סמהדנה עצמו, בוגר האקדמיה הצבאית המזרח גרמנית, חברים נוספים קיבלו סיוע באימונים של החיזבאללה – האירגון הנחשב לטוב ביותר בהיבטי גרילה. רוב חברי ותומכי האירגון הם תושבי דרום הרצועה, אזור רפיח ולכן אינם שותפים לירי הקסאמים. ורוב מוחלט של פיגועי האירגון היו פיגועים בחילי צה"ל ובמתנחלים. הכח העיקרי שלו הוא שליטתו על המעברים למצרים והמנהרות קשריו בשטח מצרים ויכולתו להבריח אמל"ח לרצועה. בהיבט זה, אמנם האירגון מסוכן אולם פגיעה בו ובמנהיגיו לא תעכב ירי קסאמים או ביצוע פיגועים בשטח ישראל. הסכנה העיקרית שהוא יכול להציב הוא פיגועי גדר או ביצוע פיגועים בשטח ישראל על ידי חדירה משטח מצרים.

במישור האסטרטגי פוליטי, הארגון הוא מעין תנועת מרי כמו התנזים אשר מאגד בתוכו פעילי חמאס, פתח, חזית עממית וחזית דמוקרטית תחת מנהיגותו הכריזמטית של סמהדנה.לאחרונה התפצלו ועדות ההתנגדות לכמה פלגים ובמיוחד צוחצד שייך חליל – שפרש מועדות ההתנגדות העממיות לג'יהאד האיסלמי

האירגון קשור בעבותות לחמולת סמהדנה, אשר לה קשרים גם עם הבדואים בנגב והמבריחים בסיני. אחיו של ג'מאל – סמי היה איש פתאח ידוע אשר תמך בהסכמי אוסלו. גם ג'מאל עצמו היה איש פתאח במשך שנים ארוכות. בחלוקה האידיאולוגית המרכזית בחברה הפלסתינית – החלוקה בין הווטני (הלאומי) לבין האיסלמיסטי, הרוב המכריע של ועדות ההתנגדות עומדות בצד הלאומי. אם אכן האסטרטגיה של ממשלת ישראל היא חיזוק אבו-מאזן והמחנה הלאומי, הרי יש בחיסול מהסוג הנ"ל מעין יריה לעצמה ברגל.

למחרת החיסול ביום שישי הפכו הלוויות להפגנות גדולות של כ 30000 אזרחים בניגוד לצפוי לפי התקשורת הישראלית (בכיר חמאס שנרצח) מרבית הדגלים בהפגנות היו דגלים אדומים וצהובים – דגלי הפתח והחזיתות – הדגלים השחורים והירוקים של הג'יהאד והחמאס היו במיעוט.

ההוראה של פרץ בליל החיסול
ההתקפה הלילה מגיעה רק כמה שעות אחרי ששר הביטחון עמיר פרץ הורה למערכת הביטחון להמשיך במדיניות פעולה התקפית וממוקדת נגד חוליות ירי הקסאם. פרץ הדגיש בפני ראשי מערכת הביטחון כי "לא לשום טרוריסט משום ארגון לא תהיה תעודת ביטוח "

בילבול או הסתרה

"בתקיפה, שבוצעה בעיר רפיח, נהרגו 4 פלסטינים נוספים. גורמים במערכת הבטחון מסרבים הבוקר לומר האם צה"ל ידע מראש על נוכחותו של סמהדנה במקום".
"גורם צבאי מסר כי מדובר במחבלים שהתאמנו לקראת פיגוע בשטח ישראל. גורמי צבא בפיקוד דרום מסרו כי היעד לתקיפה היה מחנה אימונים, ולאו דווקא אבו-סמהדנה"

קשה למצוא סיבה מדוע מידע כה אמורפי (4 מחבלים שמתאמנים על פיגוע)יהיה עילה לסיכול ממוקד. ברור שלפחות בדרגי השטח בשב"כ היה ידוע כי סמהדנה יהיה נוכח. אולם ייתכן כי דרגי השטח על מנת לקבל המלצת שר הביטחון ואישור ראש הממשלה הסתירו את נוכחותו של אבו-סמהדנה וטענו כי "הערכתנו כי החוליה בשלבים סופיים של אימון על מגה פיגוע איכותי ומהווים בכך פצצה מתקתקת"

ומכאן משך הזמן הארוך עד אישורה של העובדה כי אבו-סמהדנה חוסל

במקרה שחיסול אבו-סמהדנה היה מתוכנן

התגובות על המינוי של אבו סמהדנה לאחראי על המשטרה

ההתנגדות האמריקאית למינוי

דובר משרד החוץ בוושינגטון, שון מק'קורמק, אמר כי מינויו של אבו סמהדנה לתפקיד כה בכיר במנגנוני ביטחון הפנים של הרשות חושף את פניה האמיתיים של חמאס ואת שיטות הפעולה שלה

מה אבו מאזן חושב באמת

22 באפריל 2006, 0:00 מאת: ארנון רגולר וג'קי חורי, הארץ

גורמים פלסטינים בכירים מסרו בימים האחרונים ל"הארץ" כי למרות אווירת העימות בין פתח לחמאס ובניגוד לעמדת רוב ראשי פתח, הרי שאבו מאזן עצמו תומך במהלך של חמאס לשיפור ביטחון הפנים ברצועה ובמהלכיו של סיאם. מינוי אבו סמהדאנה מצטרף לסדרת מינויים נוספים של סיאם, ובהם מינוי של חאלד אבו הלאל לפני עשרה ימים לדובר משרד הפנים.

מה באמת חשבו גורמי מודיעין על אבו-סמהדנה לפני החיסול

חמאס שובר את הכלים (משה אלעד YNET) 21.04.06

אבו סמהדנה הוא מאפיונר וארכי-מחבל, הנוהג הפוך ממוסלמי אדוק. מינויו מעיד כי הרשות מבינה שכבר אין לה מה להפסיד

דיכטר על אבו סמהדנה-(לפני החיסול) 22.04.06

"משפחת אבו סמהדנה היא משפחת פשע ידועה מרפיח. אחיו סמי היה מוכר בשעתו הרבה יותר מג'מאל. בני המשפחה עסקו בכל עבריינות פלילית אפשרית בתוך רצועת עזה ונודעו בעיקר בהיותם מבריחי גבול בין מצרים לרצועת עזה. לעיתים הם פעלו בשיתוף פעולה עם בדואים ועבריינים אחרים בנגב. כל מה שזז ואפשר לגנוב – הם גנבו. במקביל, הם בנו גם רגל אחת נוספת בתחומי הפעילות החבלנית העוינת, כאנשי תנזים-פתח".

"במסגרת הבלגן ברשות הפלסטינית עם פרוץ האינתיפאדה בספטמבר 2000, הם ניצלו את המצב להברחת אמצעי לחימה מסיני לרפיח ומכירתו בתוך רצועת עזה לכל המרבה במחיר. אז הם גם החלו לבצע פיגועים, תוך הקמת הגוף המכונה ועדות ההתנגדות העממיות. הגוף הזה היה מחובר תחילה לחיזבאללה הלבנוני ושמש כקבלן ביצוע פיגועים רצחניים בתמורה לתשלום. הם פעלו ברצועת עזה, כמו שגדודי חללי אל אקצה פעלו ביהודה ושומרון – קיבלו תשלום עבור כל רצח לאומני שביצעו".

. אני מניח שהמינוי שלו הוא משקל נגד למינוי של ראשיד אבו-שבאכ מהפתח על-ידי אבו-מאזן לראש מנגנוני הביטחון".

לדברי דיכטר, נקודה חשובה נוספת היא השיוך ההיסטורי של חמולת אבו סמהדנה לפתח, "זה טוב ליחסי הציבור של ממשלת החמאס החדשה, כדי להראות כאילו קונצנזוס בין הפלגים השונים. אבל כך או כך, ג'מאל אבו-סמהדנה היה ונותר רוצח להשכיר, שאיני יודע אם היום הוא עומד בקריטריונים לסיכול ממוקד, כי איני מחובר בימים אלה למקורות מודיעיניים. מה שבטוח הוא, שאם נוכל לשים עליו יד – צריך לשים אותו מאחורי סורג ובריח"

הסיבה האפשרית לחיסול – חיסול החשבונות של מוחמד דאחלן

מעמדו של מוחמד דאחלאן בציבוריות הפלסטינית דומה המידה רבה למעמדו של ביבי בציבור הישראלי. לצד קבוצה חזקה של תומכים מבית המתבטאת במחוז ההצבעה שלו חאן יונס, הרואים בו ממנהיגי עזה בעתיד, וכן תמיכה חזקה ממנגונני הביטחון המסכל ובראשם – נאמניו האישיים, רשיד אבו שבאכ וטארק אבו רג'ב. לצד זאת, נסיונה של ישראל וארה"ב להפוך אותו לאיש החזק בעזה ועמדותיו החורגות מהקונצנזוס הפלסטיני (כגון הסכמה על גושי התנחלויות), סיגנון החיים הראוותני והמושחת שלו ושל בחירי המנגנון שלו וכן החשש כי הוא סוכן CIA גרמו לכך כי קבוצה גדולה בהרבה רואה בו בוגד ומשתף פעולה.

אנשיו עברו מספר נסיונות חיסול ורוב הסממנים מראים כי ועדות ההתמנגדות העממיות עמדו מאחוריהם. ביקורו בישראל בשבוע לפני ההתנקשות מחזק את הסברה שהוא היה הגורם הדוחף לביצועה

בחודש האחרון היו שני נסיונות רצח פנים פלסתינים רשיד אבו שבאכ וטארק אבו רג'ב אשר טביעת העצבא שלהם – מטענים גדולים וקשר פנימי עם מנגנוני הביטחון מצביעים לכיוון ועדות ההתנגדות העממיות.

"אל-קודס" (ירושלים), 22 במאי 2006

מאבטחים חשפו אתמול מטען חבלה במשקל 70 ק"ג שהוטמן בצד הדרך המובילה לבית ראש מנגנון בטחון פנים בעזה, רשיד אבו שבאכ. המטען נוטרל על-ידי חבלנים.

יום שבת, 20 במאי 2006, 14:14 מאת: ארנון רגולר, עמוס הראל, יובל אזולאי, הארץ

טארק אבו רג'ב, ראש מנגנון המודיעין הפלסטיני, הועבר לבי"ח איכילוב בת"א לאחר שנפצע בינוני-קשה כשהיה בדרכו למשרדו במטה המנגנון בעזה. שומר ראשו נהרג. תוקם ועדת חקירה לאירוע

האם החיסול תרם לחיזוק אבו מאזן?

התגובות על החיסול:

תגובת אבו מאזן

אבו מאזן פרסם הודעה רשמית מיוחדת בה הוא מבכה את "נפילתו חלל למען אללה" של ג'מאל אבו סמהדנה, ראש ועדות ההתנגדות העממית. אבו מאזן הגדיר את אבו סמהדנה כ"לוחם… אשר הכיבוש הישראלי המתועב חיסל", וכן ביקש מאללה שישפיע עליו רחמים ומחילה. עוד הוסיף אבו מאזן בהודעתו: "נפשו הזכה [של אבו סמהדנה] עולה לתהילה הנשגבת שלווה לאחר שהקריב חייו במאבק הנמשך הנועד להגן על אדמתה הטהורה של פלשתין".

תגובת אולמרט

ראש הממשלה מתח ביקורת על יושב ראש הרשות, אבו-מאזן, ששיבח בסוף השבוע את בכיר ועדות ההתנגדות העממית ג'מאל אבו סמהדנה, שחוסל ביום ה' בידי ישראל.

עמי אילון: רב מרצחים ש"צריך היה להיעלם"

 

מערכת הבטחון הגדירה בעבר את אבו-סמהדנה כ"ארכי-טרוריסט". הבוקר בירך חבר הכנסת עמי איילון, לשעבר ראש השב"כ, על חיסולו ואמר כי "אין ספק שהאיש הזה צריך היה להיעלם"

אז אם באמת חוסל אבו סמהדנה במכוון – איזה מטרות נועד הדבר לשרת?

אינני רוצה להיות ציני לגמרי ולהאמין כי המטרה העיקרית היתה לחזק באופן מוחלט את החמאס. במובן זה אני מאמין לפחות לפרץ שמטרתו העיקרית היא אכן חיזוק אבו מאזן. אולם הוא נקלע לבעייה כאשר גורם הניתוח עליו הוא צריך להסתמך הוא האלוף עמוס גלעד – ראש האגף המדיני ביטחוני במשרד הביטחון. ניתן להניח כי לא היה מודע להשלכות המדיניות החמורות של צעד כזה.לעמוס גילעד תפיסה מובהקת של השארת מצב ה"אין םרטנר" כפי שהתבטאה בהדלפות על מתן נשק לאבו-מאזן

גורם נוסף שיכל להשםיע היא תפיסת הקונספציה הלבנונית, אשר כלי הביטוי האוטנטי שלה היה אבי דיכטר אשר בישיבת הממשלה ב 4.6.2006 האמירה כי יש להפוך את בית להיה לעיר רפאים צברה מומנטום תיקשורתי אולם בנוסף טען דיכטר באותה ישיבת ממשלה כי יש ליישם את ההצלחה שהיתה ביום הקרב בלבנון. תורת הפעולה אז היתה – חיסול של פעיל ג'יהאד שגם עליו צה"ל לא נטל אחריות

ועל ידי פעולה זו למשוף את החיזבאללה להגיב הישר לתוך מארב אש מתוכנן הכולל תגובה אגרסיבית שתחסל את תשתית המוצבים שלו. פרץ טען באותה ישיבה כי אין לגזור גזירה שווה בין הגזרות אולם הדמיון בין אופן הפעולה בעזה ובין הזירה הלבנונית נוטים לבסס את החשד כי או שפרץ שינה עמדתו בשלושת הימים הללו או שנגרר אחר הקונספציה של המטכ"ל.

האופציה השלישית לרצון בהסלמה קשורה בעבותות לזמן בה בוצעה ההסלמה. הפעולה בוצעה בזמן מאד קריטי אשר בו לישראל היה צורך קריטי בהשגים מדיניים חשובים. מטרתה היתה לנסות לטרפד את מסמך האסירים, לנסות לקבע את התפיסה –"הנייה לא רוצה ואבו מאזן לא יכול". ולהגביר את האנדרלמוסיה בשטחים

המטרה האמיתית : ספינים על "הממשלה העולמית"?

בין התאריכים 8-11.6 נפגשה קבוצת בילדרברג באחוזת ברוקסטריט בליבו של עמק הסיליקון הצפוני-אוטווה, קנדה. קבוצת בילדרבג היא אגודה הקיימת כחמישים שנה ומטרתה לקדם את שיתוף הפעולה בין ארה"ב למערב אירופה בנושאים שונים. קיימות תאירויות קונספירציה רבות הקשורות לקבוצה זאת, הקשורות (למשל בביקורם של ביל קלינטון וטוני בלייר בפאנל הקבוצה בטרם נבחרו בארצם, וכן מנהיגים רבים נוספים) ומכאן התחושה כי היא מהווה "ממשלה עולמית". הטענות הללו מגיעות מימין ומשמאל, בשנות ה 70 הימין הדתי-השמרני בארה"ב טען להשפעת היתר של הקבוצה ובפרט להשפעת עמדות אירופיות על מדיניות ארה"ב, וכיום מתנגדי הגלובליזציה טוענים להשפעות אלו בכיוון ההפוך – השפעת מדיניות אמריקאית על המדיניות האירופית. בישראל התאוריות קיבלו דה-לגיטימציה גורפת הואיל והגורם היחיד שפירסם משהו עליהם היה הקונספירטור ההזוי בארי חמיש אשר כמובן קשר במזימה הנ"ל את חזון שמעון פרס על מזרח תיכון חדש ורצח רבין.

נשאיר את הקונספירציה בצד, כל מי שחושב שמפגש בדלתות סגורות של אנשי אצולה כמלכת הולנד, נציבים בהווה ובעבר של האיחוד האירופאי, פוליטיקאים בכירים בוושינגטון(בהווה ובעבר), שדרות הניהול של הבנק העולמי הבנקים המרכזיים – FED ו ECB וקרן המטבע לדורותיה, מפקדי נאטו, ובכירים בחברות כמו בריטיש פטרוליום, נוקיה, דיימלר קרייזלר, דוייטשה בנק, נוקיה, מיקרוסופט,ו ABB, וכן איילי המידיה והעיתונאים הבולטים ביותר, לכל מטרה, החל משיתוף פעולה בינהם וכלה בהחלפת רעיונות אינו בעל השפעה ומשמעות על סדר היום העולמי לדעתי שוגה באשליות.

מניתוח המשתתפים בועידה השנה בהשוואה לשנה שעברה, נוצר רושם כי גדל כוחם של הדמוקרטים האמריקאים ואנשי אירופה בהשוואה לשנה שעברה כחלק מתהליך ההתפקחות ממלחמת עיראק(החל מ 2003 הועידה ניקרעה בין מצדדי המלחמה ובין מתנגדיה).

אין ביכולתי לציין את כל המשתתפים ולכן אפנה לאתר הוויקי המעניין גלובל עילית אשר מנסה לעשות סדר וכולל את שמות המשתתפים, ומקשר גם לפעילותיהם הקודמות.

אטרח לציין רק מקצתם ובעיקר את הפוליטיקאים המובהקים:

ורנון ג'ורדן – פטרונו הפוליטי של קלינטון

מלכת הולנד ביאטריס

ג'ימס וולפנזון – עד לא מזמן שליח הקוורטט לעזה

הנרי קיסינג'ר

דניס רוס – השליח המיוחד למזרח התיכון של ממשל קלינטון

והניאו-קונסרווטיב הגדול מכולם ריצ'רד פרל המכונה "הסוס השחור של דונלד רמפספלד" ואחד מבעלי ג'רוזלם פוסט.

האגודה התכנסה בראשות אטיין דוינגטון – איש עסקים ופוליטיקאי בלגי שניסח את מדיניות החוץ האירופית

בנוסף לחברי האליטות הקבועים, ניתן לשער משמות המוזמנים מה היו הנושאים העיקריים על סדר היום:

משבר הנפט והגז ומחיריהם הגבוהים – יעידו על כך מספר גדול של מוזמנים בעלי עבר והווה בשוק האנרגיה

אסטרטגית היציאה מעיראק – יעיד על כך זימונם של אחמד חלבי(שמיוחס לו חירחור המלחמה ממניעים אישיים) ופואד עג'מי – מומחה לעינייני עיראק והמפרץ

משבר הגרעין האיראני – ולראייה הוזמן מחמוד סריולחלאם –פרופסור של האוניברסיטה הלאומית של איראן בטהרן

הקונפליקט הישראלי פלסתיני

הייצוג הישראלי -הייצוג הישראלי היה הפעם קטן מבעבר. תא"ל עיבל גילעדי – הוגה ההתנתקות והיועץ האסטרטגי של שרון ואולמרט היה על מנת ליצג את תוכנית ההתכנסות ואת עמדות ישראל בסוגיות השונות. בניגוד לשנה שעברה – ירד קרנו של "מר דמוקרטיזציה" נתן שרנסקי והוא לא הוזמן. ההנחה המקובלת היא כי גלעדי הציג את התפיסה הישראלית למימוש ההתנתקות – אין פרטנר כי הניה לא רוצה ואבו מאזן לא יכול, וכי לא ניתן להגיע להסדר במשא ומתן היות והרשות סובלת מחוסר יציבות שילטוני

הייצוג הפלסטיני – חבר הפרלמנט הפלסטיני ד"ר זיאד אבו עמרו. חוקר איסלם שהשתלם בין היתר באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב. זיאד כיהן בעבר כשר התרבות מטעם ממשלת אבו-מאזן, תקף בחריפות את השחיתות השילטונית ולבסוף נבחר לפרלמנט כמועמד עצמאי של מחוז עזה המקורב לחמאס ולאיסמאיל הניה. הוא בין ההוגים הגדולים של תאורית "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" ביחס לחמאס. התיאוריה הגורסת כי קבלת רסן השילטון על ידי החמאס תרכך את עמדותיו ביחס לישראל, ומהמתנגדים החריפים למצור הכלכלי הבינלאומי על הרשות החמאסית בטענה כי מצור זה רק ילכד את העם הפלסטינאי סביב אנטי ישראליות ואנטי אמריקניזם.

ספינים רבותי ספינים?

יתכן ושני הצדדים הפלסתיני והישראלי הכינו ספינים על מנת ליצור תמיכה לדרכם:

הצד הישראלי – חיסול אבו סמהדנה שהיה צפוי לגרום הן לאנרכיה בעזה והן להתגברות מטחי הקסאם ולהחלשת התמיכה במשאל העם של אבו-מאזן

הצד הפלסתיני – מסיבת העיתונאים שקיים אבו מאזן ובה הוצאת הצו הנשיאותי לקיום משאל העם שתוכננה ל 9.6.2006 ובוצעה במועדה.

התמונות מההפגזות על החוף בעזה לא תרמו לחיזוק עמדתה של ישראל.

מי ניצח במאבק על ליבן של האליטות?

איני יודע איזו עמדה זכתה ליותר תמיכה, יש שיאמרו כי התעקשות מדינות אירופה על משא ומתן היא הוכחה לנטיית משתתפי הועידה לתמוך בעמדה הפלסתינית, מאידך יתכן כי הכרזתו של אולמרט "ההתכנסות היא בלתי נמנעת" נובעת מהמידע שהוא קיבל מהועידה. בכל מקרה, טענות הקונספירציה בדבר "ממשלה עולמית" קיבלומשנה תוקף אם אכן הילארי קלינטון הגיעה ליום האחרון של הדיונים.

תקיף,מתרפס,יעיל,ניאו-ליברלי,”ירוק”,ופרובינציאלי

May 25, 2006

נאומו של אולמרט בקונגרס האמריקאי היה נאום מדיני תקיף, מתרפס ויעיל אולם יש לו גם פנים נוספות

אולמרט הניאו-ליברל – מקדש גם את הכלכלה האמריקנית לא בטוח שלזה בן גוריון פילל

קווי הדמיון בזהותנו הכלכלית, חברתית ותרבותית הם ברורים, אולם ישנו משהו עמוק יותר ונצחי. הקשרים הבלתי מעורערים בין שתי מדינותינו מבוססים על הרבה יותר מאינטרסים משותפים. הם מבוססים על יעדים וערכים משותפים הנובעים מעצם מהות יסודות התקומה שלנו.

אולמרט מנסה להיות "ירוק" – לאחרונה זה נושא חם בעולם. אפילו בוש הכניס את הנושא לסטייט אוף יוניון השנה – אבל מה אם המציאות?

ישראל, ארץ בעלת משאבים טבעיים מוגבלים, הלהוטה לקדם שיתוף פעולה עם ארה"ב, מקדישה את מדעניה המבריקים והמבטיחים ביותר למחקר ופיתוח למען דורות חדשים של מקורות אנרגיה אמינים, יעילים וידידותיים לסביבה. שתי מדינותינו שותפות לחתירה אחר ביטחון בתחום האנרגיה ומניעת התחממות כדה"א. על כן, באמצעות חוק שיתוף הפעולה ישראל-ארה"ב בתחום האנרגיה ומסגרות משותפות אחרות, בשיתוף עם עמיתינו האמריקנים, ישראל תגדיל את מאמציה למצוא פתרונות מדעיים וטכנולוגיים מתקדמים, שנועדו לפיתוח מקורות אנרגיה חדשים ולעידוד שימור אנרגיה.

אולמרט הפרובינציאלי – למה בנאום "היסטורי" בקונגרס הוא חייב להכניס את ישקר? או את תיק ההשקעות שלו?

דוגמה אחת להישגיה יוצאי-הדופן של ישראל היא הרכישה האחרונה ע"ס 4 מיליארד דולר של ענק התעשייה הישראלי "ישקר" ע"י חברה אמריקנית. זוהי תמיכה חשובה בכלכלה הישראלית, לה יותר חברות הרשומות בנסד"ק מכל מדינה אחרת, למעט ארה"ב וקנדה. זוהי גם הבעת אמון ביוזמה האסטרטגית הישראלית לחזק את הפיתוח הכלכלי והחברתי של אזורי הנגב והגליל.

 

על החופש ,הפאראנויה(?) ,מיתוסים ושלדים בארון

May 18, 2006

נלחמים למען הדמוקרטיה

מפתיע אתכם שזה מה שחושבים אזרחי המדינה שלוחמת למען הדמוקרטיה

פייר, אותי זה מפתיע, לא האמנתי שתחושת אובדן החופש בעקבות מעללי השלטון וחוק הפטריוטיות כל כך עמוקה

WASHINGTON (CNN) — One in four Americans believe that the government has wiretapped their phone calls, according to a CNN poll released Thursday.

וזה לא נגמר כאן

Nearly two-thirds of those polled think it is likely that the government has been listening to conversations of U.S. citizens not suspected of terrorism without first getting a court order allowing that

eavesdropping.

אני בטוח שבישראל שחייה תחת חוקים דרקוניים יותר לעולם לא נגיע לתוצאות כאלו בדעת הקהל, בישראל פעילות הזרועות הביטחוניות היא טאבו – והישראלים גם כנראה קצת פחות פראנואידים מאחייהם האמריקנים.

רוחות חדשות מאיטליה

רומנו פרודי מדבר עלהמלחמה בעיראק – וקורא לה טעות טראגית

שר החוץ שהוא מינה, (ראש ממשלת איטליה לשעבר) מאסימו ד'אלמה, שובר כמה מיתוסים הרווחים במקומותיניו. הוא לא גמר אוניברסיטה,לא היה שר לפני מינויו לראש הממשלה לראשונה,והוא מבוגרי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית רחמנא ליצלן.

אם הממשלה באיטליה תהיה חזקה היא תהיה גורם חשוב ביצירת מדיניות חוץ אירופאית עצמאית.

מסתבר שגם בסיכסוך הפלסתיני – הוא ממקבלי עיטור כבוד מהרשות,וגם בהקשר האיראני הוא פרץ דרך ביחסה של אירופה לחתאמי בזמנו.

והדובדבן שבקצפת,הוא החליף את ג'יאנפרנקו פיני – הפאשיסט שממשלת שרון נתנה לו לגיטימציה

ככלל – נראית בחירה מוצלחת. למרות שהאיש לא נחשב לאחד מל"ו צדיקים בנושא השחיתות. למען האמת הוא לא זכה להיות נשיא בגלל טענות שיש לו "שלדים בארון" – בעיקר בהקשר של קשרים מפוקפקים להון

 

H6S big.JPG

 

נאום הדמעות של פרס

May 9, 2006

ייתכן ושמעון פרס ניסה אמש להזכיר לנו כי לא מדובר באופורטיוניסט ניקלה העובר ממיפלגה למפלגה, אלא בלוחם דגול למען השלום.

ייתכן ושמעון פרס ניסה לנצל את מעמדו בקהילה הבינלאומית כלוחם דגול למען השלום וכשר החוץ בפועל של ישראל על מנת לרמוז רמזים למועצת הביטחון.

הכל היה ערוך, ומתוכנן.

מימינו דגל ישראל

משמאלו על האיצטבא מונחות ביוגרפיות של לינקולן, צ'רציל, וג'ון פיצ'גראלד קנדי – כולם מנהיגים שבעת משבר נטלו החלטות אמיצות של יציאה למלחמה או לעימות.

הנאום היה כתוב היטב, פרס ישב נינוח,הכל היה בסדר, עד הרגע שבו קפצו לפרס עינבי הזעם לראש. והוא החליט להודיע כי "גם את איראן ניתן להשמיד", לא חס וחלילה כתגובה או נקמנות- "עין תחת עין" אלא במהלך מתוכנן – "בשתי עיניים פקוחות"

 

במקום נאום "הדם, יזע ודמעות" שקיווה המדינאי פרס להפיק, נותר נאום הדמעות של החתרן הבלתי נלאה אשר יוצר סימטריה מסוימת בינו לבין אחמדיניג'ד..

ומי שחשב כי רק המפלגות הערביות מגדירות את הנאום כטעות אסטרטגית, אז מסתבר שגם עמוס גלעד – לא איש שמאל חתרני חושב כך

עלילות הגבורה של דיק הצייד בערבות ליטא

May 5, 2006

במסגרת מסעו במדינות הבלטיות ואח"כ בבלקן, תקף סגן הנשיא האמריקני דיק "הצייד" צ'ייני בחריפות את רוסיה בטענה כי "רוסיה סוחטת את אירופה בגלל האנרגיה" אפילו עם הערותיו נכונות הם חסרות טקט במיוחד כעת כאשר ארה"ב זקוקה לרוסיה לפתרון המשבר האיראני.

בארצות הברית כמובן טענו כי הצהרותיו מתישבות אם הצהרותיה של רייס ובוש אבל לא פוטין הקיצוני, אפילו גורבצ'וב – המתון ושוחר שלום באופיו טוען שההערות שלו לא במקום, ועושה רושם שהניצים בארה"ב וברוסיה מנסים להחיות את המלחמה הקרה.

אסור לשכוח גם למי יש אינטרסים אישיים בנושאי אנרגיה, צינורות הובלה, נפט וגם נשק

מזל שהוא לא בחר לתקוף את רוסיה על פגיעה בזכויות האזרח

סרט הביוגרפיה הלא רשמי שלו כפי שהופק על ידי סי.בי.סי – המקבילה הקנדית של הבי.בי.סי הוא מרתק- לצפיה בפורמט מדיה פלייר

כנראה שארה"ב מודאגת במיוחד בנושא האנרגיה במיוחד לאחר הפגישה בבוליביה, שנערכה בעקבות הלאמת חברות האנרגיה על ידי אבו מוראלס, בין ברזיל,ארגנטינה,בוליביה וונצואלה הסתימה בהצלחה ובהסכמות

 

אני מאמין שכפי שכתבתי בפוסט קודם – הגז,הנפט,הגרעין,והענקים המתעוררים גורמים לסיום עידן שכו הורגלנו בו של בלעדיות אמריקנית בעולם

החורים השחורים של האינטרנט

May 5, 2006

ביום רביעי ה 3.5 עבר עלינו בשתיקה יום חופש העיתונות ויצא דוח שנתי חדש של עיתונאים ללא גבולות

rsf.jpg

לא מצאתי התיחסות לכך בבלוגים (ב 70.000 הבלוגים באירן לא חיפשתי) אבל בישראל חיפשתי פה ושם למרות שהנושא השנתי היה עיתונות ככח לשינוי

להלן מפת החורים השחורים של האינטרנט

black.jpg

מהדו"ח

ואפשר גם לקרוא קצת באתרים ממדינות מערביות כמו אנגליה או האו"ם

והתנצלות מראש בפני העיתונאים האמיצים שבכל זאת כתבו משהו על כך אבל בבליל הכתבות על הזיכרון ,העצמאות, הנכבה – לא מצאתי את כתבתם.

 

הסבא היהודי הקשיש והאמיץ החליט להראות שיש לו ביצים מפלדה

May 3, 2006

שלא יספרו לכם אחרת.

פתאום קם יהודי קשיש ואמיץ והחליט שיש לו ביצים של פלדה

ומתייצב כנגד קונדוליסה רייס ונציבות האיחוד האירופי

האיש היחיד שמנסה להבטיח את שלומה וביטחונה של ישראל לעשורים הקרובים.

ולא,לא דיברתי על אריק שרון

James_D.jpg

גיימס וולפסון מתפטר ומודיע כי מפת הדרכים ריקה מתוכן והמצב בעזה לא יכול להימשך אם ברצוננו בהפסקת מרחץ הדמים ובפתרון של שלום לסיכסוך

(זכות היוצרים עבור הצילום של אתר ויקיפדיה באנגלית).

 

להפציץ את איראן וכמה שיותר מהר

April 30, 2006

המשפט הזה הזוכה לתמיכה נרחבת הישראל, נתקל בלא מעט הסתיגויות בעולם ביטויי ההסתייגות לא בהכרח נושאים גוון פוליטי מפלגתי בארה”ב, או אנטי -אמריקני בזירה העולמית
על מה מסכימים

מרבית הציבור בעולם רואה סכנה רבה ביצור נשק גרעיני על ידי איראן.

מרבית הציבור בעולם רואה סכנה חמורה בהתבטאויות האנטישמיות של נשיא איראן הקוראות להשמדת ישראל.

על מה לא מסכימים
על הזמן שנותר להתמודד מול האיום

על פתרון דיפלומטי מול פתרון צבאי

על קווי פשרה כמו הפשרה הרוסית של העשרת אורניום ברוסיה

על אופי הפתרון הצבאי – סיוע של אירגוני הביון בהפיכה פנימית באיראן לעומת הפצצה של מוקדי הפיתוח הגרעיני
למה מתנגדים בתקיפות
להמשך מדיניות מיליטריסטית קיצרת ראות כפי שנוהלה בעיראק – נסיון לכיבוש איראן

להפצצה בכלי נשק גרעיניים טקטיים. רבים רואים בצעד כזה חיסולה של הלגיטימציה של ה

NPT

עד כדי כך מגיע חוסר ההסכמה עד כי בכירים בפנטגון וגנרלים הודיעו לממשל כי יתפטרו אם תמשיך להישקל האופציה הגרעינית הזאת

It’s the leadership, stupid
ההנהגה של בוש מסתמנת כנחושה וכוחנית. רבים באירופה ייחלו להפסד שלו בבחירות הקודמות לנשיאות ארה”ב, רבים מייחלים שתעלה אחריו ממשלה דמוקרטית, או אפילו רפובליקנית אבל לא קיצונית

מזמין אותכם לצפות בקטע הוידאו הסאטירי של אדם קונטראס על רקע מנגינת הביץ’ בויס (אם הקישור הישר לא עובד מצאתי את האתר המקורי).שהגיע אלי בדוא”ל היום, שאולי מסכם זאת יותר מהכל.

איך שרים עוד לא אבדה תקוותנו בערבית

April 29, 2006

מישהו יודע איך באמת שרים "עוד לא אבדה תקוותנו" בערבית

מדי פעם, ביחוד במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל, בעת נגינת ההימנון מתמקדת המצלמה בפנים של שחקן ערבי, יהא זה וואליד באדיר או עבאס סואן – מתאמצת להראות לנו הצופים עד כמה הוא אינו פטריוט בכך שהוא אינו שר את ההמנון.

היום נתקלתי במאמר מעניין – בוש מתנגד להמנון האמריקני בספרדית

מסתבר שבגלל הביקורת הציבורית על הנפת דגלי מקסיקו בהפגנות נגד חוקי המהגרים בארה"ב החליטו מספר אמנים לתרגם את ההמנון האמריקני לספרדית, תוך שינוי קל בבית השני.

כיוון שעוד לא קיבלתי שום תשובה על השאלות ששאלתי בפוסט הזה

הרשו לי לשאול שאלה נוספת – איך שרים עוד לא אבדה תקוותנו בערבית

את מי ישראל לא רוצה כפרטנר

April 28, 2006

 

החלטתו של מני מזוז לא לשפוט את אחמד סעדאת על רצח זאבי מעלה הרבה תהיות. האם הדבר נובע מהחלטה משפטית או פוליטית.

ההחלטה היא פוליטית כי למערכת המשפט אין כל בעיות להסתיר ראיות כאשר היא מעונינת בכסות של חיסיון בטחוני. בנוסף לכך היה ניתן להאשים את סעדת באחריות שילוחית, כמו שמרוואן ברגותי הואשם על ידי ההתפתלות המילולית ש"הוא לא נתן הוראה להפסיק את הפיגועים ומכאן כי נתן אור ירוק לרצח"

אין ספק כי כיום סעדאת הוא האסיר הפלסתיני הבכיר ביותר בכלא בישראלי.מרוואן ברגותי שני לו. שניהם חברי פרלמנט של הרשות, ומנהיגי מפלגותיהם. שתי המפלגות שמובילות את הזרם החילוני הפלשתינאי אולם סעדאת בכובעו כמזכ"ל החזית העממית מיצג גם את כוחה של החזית במחנות הפליטים בירדן, לבנון וסוריה.

לחזית העממית היו בעבר קשרים חזקים עם השמאל הרדיקלי באירופה – הבריגדות האדומות האיטלקיות, הצבא האדום המהפכני הגרמני, אקסיון דירקט הצרפתי, והאי.אר.איי. גם כיום בשמאל הראדיקלי ביותר באירופה ניתן למצוא ביטויים להזדהות עם החזית העממית.

משפט של סעדת בבית משפט אזרחי היה הופך למשפט מתוקשר מאוד. והפעם בצורה בעייתית לישראל.
מאז עליית החמאס לישראל מספר טענות למלחמת החורמה שלה בטרור:

"אין אם מי לדבר" – אמנת החמאס

"מלחמת התרבויות" – האיסלם כנגד המערב

"ציר הרשע האיסלמי" – איראן – חיזבאללה – אלקעידה – חמאס. (רק חדי עין יבחינו כי הציר הזה מפולג – חיזבאללה ואירן השיעיות, ואל קעידה והחמאס הסוניות) ואשר לפחות בעיראק מנהל מלחמה פנימית בינו לביו עצמו.

לא תופס לגביו

סעדאת, כראש אירגון חילוני,קומוניסטי, שרבים מתומכיו נוצרים אינו מתאים להגדרות ציר הרשע. ויגרור הזדהות רבה יותר באירופה.

כמו שמשפטו של סדאם חוסיין תרם לתחיית התמועה הבעת'יסטית בעיראק, משפט כזה עלול לגרום להתחזקות החזית העממית בשטחים, בירדן, בלבנון, ובסוריה.

הלקח ממשפט ברגותי נלמד, ולכן משפט צבאי בדלתיים סגורות לא ייתן להפוך את המשפט להצגה פוליטית ויקל על ישראל בהצגת ראיות נגדו לפעילות חבלנית. מכאן ההחלטה לשפוט אותו ואת פואד שובכי במשפט צבאי.

האם לממשלת ישראל יש אומץ?

שהייתם של שני ראשי רשימות פלסטיניות בכלא משותף מעלה אופתינ מעניינת. בהקשר של האפשרות של הפלת ממשלת החמאס.בניית האופוזיציה החילונית הפלשתינית.

החזית העממית באופן מסורתי היתה נגד הסכמי אוסלו ותמכה במדינת כל אזרחיה. מעבר לכך היא תמכה בפאן ערביות, ובמהפכה קומוניסטית גם במונרכיות הערביות כמו מרוקו ובעיקר ירדן. – סיסמתה המסורתית היתה הדרך לפלסתין עוברת דרך ירדן.

דווקא אבו עלי מוסטפא – קודמו של סעדאת אשר חוסל על ידי ישראל גרר אותה לקו פחות קיצוני. היא הקימה מפלגת בת בירדן, והסכימה לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, הקיצוניות שלה מתבטאת כיום בתמיכה בטרור, אי וויתור על זכות השיבה, וחוסר פשרנות ביחס לגבולות 67.

במערכות הבחירות האחרונות זכתה החזית העממית לכ 5% מהקולות דבר הנחשב לכשלון עבורה. בגדה. כוחה גדול יותר מעזה והיא מחזיקה בעיריות בית לחם, ביר זית, ורמאללה ויש לה בסיס כח נוצרי גם בשכם וירושלים .בעזה כוחה קטן בעיקר באזור צפון הרצועה. בבחירות לראיס היא התייצבה מאחורי ד"ר מוסטפה ברגותי – דודו של מרוואן ומנהיג מפלגת פלסטין העצמאית ולשעבר איש המפלגה הקומוניסטית הפלסתינאית שזכה ב 19.5% מהקולות.והפסיד לאבו-מאזן שזכה ב 61% מהקולות.

גם אם נניח דפוס הצבעה זהה להצבעה בבחירות הנוכחיות, אופוזיציה חילונית פלסתינית בהנהגתו של מרוואן ברגותי יכולה לכלול את כל זרמי השמאל (כ 10%) את הפתח – כ 42% ואת "הדרך השלישית" 3%, הרי הרשות עוברת במקרה כזה משלטון חמאס לשילטון פתח. לאופוזיציה כזאת יהיה גם רוב במחנות הפליטים בסוריה,לבנון, וירדן. סביר להניח גם שאופוזיציה כזאת עם מעבר לשלטון הצעירים בפתח, יכולה להוריד את החמאס לגודלו הטיבעי כמפלגה דתית – 25% מהקולות.

לשים את שני המנהיגים סעדאת וברגותי ביחד,כדי שיגיעו לפלטפורמה משותפת, יכול להיות שיקול של ממשלה ישראלית אמיצה המחליטה לתת ריבונות לממשלה פלסטינית על כל השטחים הכבושים, בירה פלסטינית בירושלים, ופתרון בעיית הפליטים.לצערי אינני מאמין שזה השיקול של ממשלת ישראל. התנהלותה והצהרותיה מראות לעיתים כי נוח לה עם שלטון חמאס שקטנים סיכוייו לקבל לגיטימציה בינלאומית. .

על החד-צדדיות

כדאי לזכור שאת החד צדדיות וקביעת גבולות הקבע לא ישראל המציאה. ביולי 2000 יאסר ערפאת שקל להכריז על הקמת מדינת פלסטין בגבולות 67 שבירתה ירושלים. אהוד ברק איים עליו כי אם ערפאת יפעל בחד צדדיות ישראל תספח שטחים מהגדה. הסיכויים שערפאת בזמנו היה מקבל אישור בינלאומי להכרזת העצמאות שלו היו גדולים מהסיכוי שישראל תקבל אישור בינלאומי לגבולות הקבע שתקבע לפי התוכנית הנוכחית. חלון ההזדמנויות של ישראל לגבי פתרון חד צדדי היא כהונת בוש. כנשיא שהוא ברווז צולע, הוא יעשה מאמץ להכיר בתכנית הישראלית כםי שקלינטון התאמץ להביא מתווה לפני תום כהונתו.