Archive for the ‘עולם חדש’ Category

תוציאו את השור מהזירה

April 25, 2006

קונדוליסה רייס שוב יצאה לטייל באירופה והטיול שוב מעורר מהומות. הפעם ליעדים הם יוון טורקיה ובולגריה.

בפעם הקודמת שאני זוכר אותה מסיירת שם וגורמת מהומות, היא עמדה על כל במה אפשרית והבטיחה שה סי. אי. .אי לא חוטף אזרחים ארופאים, לא מטיס אותם ליעדים עלומים בפולין,רומניה, ואפגניסטן, ואין כל ספק שלא מענה אותם..

בסוף התברר שהשופטים השוויצרים לא מאמינים, למרות שכל החברות באיחוד האירופי והמועמדות אליו הודיעו ששום דבר כזה לא קרה בשיטחן.אבל בכל מדינה בה היא נחתה היו הפגנות נגד המדיניות האמריקאית .

גם הפעם התחיל המופע, הביקור ביוון התחיל בהפגנות שלום נגד המלחמה בעיראק שהדרדרו להחלפת גז מדמיע בבקבוקי מולוטוב בין המפגינים לשוטרים.

המצב הצפוי בטורקיה מחר – כפי שאני מכיר את הטורקים, מתחמם. אולי בבולגריה יש לה סיכוי לעבור את הביקור בשלום.

בכלל, מדיניות החוץ האמריקנית מזכירה קורידה(זירת שוורים). השור מתרוצץ בזירת השוורים הגדולה. כל פעם מטדור אחר שם אל מול פניו סדין אדום אחר, השור רץ בכל כוחו ונוגח באמוק באוויר (או בקיר) ובינתיים המטדור מצליח לזרוק עליו רומח קטן-שידמם קצת. כל הקהל מחכה בציפייה שיגיע המטדור הלוחם,זה שיתן מכת חרב אחת ישירות ללב, ירים את הכובע באויר – ויזרוק לקהל.

הבעיה היחידה היא שרוב המטדורים הלוחמים הם נוולים לא קטנים. הדבר היחיד שנראה נסבל הוא להחזיר את השור למכלאה ולבטל את הקרב.

 

 

עשרים שנה לאסון צ’רנוביל – האם למדנו משהו?

April 20, 2006

ב 26.4.1986 חל אחד האסונות הגרעיניים המשמעותיים ביותר בתולדות המאה ה 20. הראייה ההיסטורית נוטה להייטיב עם ארועים וליצור מעט סדר והיגיון בהם. כעת, 20 שנה אחרי האירוע ברצוני להעלות שאלות לגביו ולגבי השינויים שחולל.

הדרך לאסון
בשנים אלו מלבד הירוקים בגרמניה שאף הם התנגדו בעיקר לנוכחות טילים גרעיניים בליסטיים על אדמת גרמניה, נתפסה האנרגיה הגרעינית כמושיע של האנושות. סוף לעידן התלות בנפט שהתגלה במלוא כיעורו במשבר הנפט של שנות ה 70.
האסון הביא לתקופה מסוימת לשינוי תפיסתי בציבור לסכנות משימוש באנרגיה גרעינית. וגרם להתנגדות גדולה והולכת באירופה ובארצות הברית. אולם נדמה לי כי מלבד בגרמניה, לא ירד באופן משמעותי שיעור תפוקת האנרגיה הגרעינית.
בשנים האחרונות, עקב הגידול בפליטה התעשייתית בסין ובהודו (שאינן מסתמכות על אנרגיה גרעינית),וזיהוי השינוי האקלימי שיוצרת פליטה זו,האם יש קביעה חד משמעית ממה הפגיעה גדולה יותר, מאפקט החממה ושינוי האקלים או מהסיכוי לתרחיש צ’רנובילי נוסף?
חוסר המחקר בעיניין גןרם לכך שהולכים וגדלים הקולות הקוראים ל”אנרגיה גרעינית נקייה” – כלומר התבססות על אנרגיה גרעינית אולם בכורים ברמת סיכון נמוכה יותר. האם יש אמת בטענות כי הקונצנזוס האנטי-גרעיני גרם לבריחת אנשים מהמקצוע וכתוצאה מכך להקטנת המחקר גם ביצירת אנרגיה מבוססת היתוך שהיא בעלת פוטנציאל אנרגטי גבוהה יותר ופוטנציאל זיהומי אפסי?
ממדי האסון
האם יש אמת בטענות כמו טענות ביילרוס כי ארצם איבדה 54 שנות תל”ג כתוצאה מהאסון? האם קיימת מדידה אובייקטיבית של הנזקים שנגרמו מהאסון לאחר 20 שנה? האם יש אמת בטענות גורמים רוסיים כי האסון גדול כשהיה נופח תיקשורתית במסגרת המלחמה הקרה?
התגובה לאסון
האם שיתפה הקהילה הבינלאומית פעולה עם בריה”מ ואוקראינה בטיפול באסון או שמע שימשה כקיביצצער המתלונן על כל צורת הטיפול הרוסיות אך אינו מושיט יד ומסייע ? האם בריה”מ איפשרה סיוע כזה? נוכח אסונות הטבע שהתרחשו בשנים האחרונות האם באמת התגבשה קואליציה של עזרה הומניטרית בין מדינות? או לחלופין העזרה הנ”ל עדיין מותנית באינטרסים פוליטיים גלובליים כפי שהוכח בסירובה של ארה”ב לקבל עזרה בפגיעת קטרינה וריטה?
הלקחים מהאסון
האם לאזרח ישראל ישראלי מבאר שבע יש מושג כיצד לנהוג במקרה אסון גרעיני בדימונה?
האם למפקד פיקוד העורף יש מושג כיצד לנהוג במקרה אסון גרעיני בשורק?
האם נחקרה שניה אחר שניה כל הההתנהלות שגרמה לאסון? על מנת שלא ישנה לעולם
האם נחקרה שניה אחר שניה ההתנהלות לצימצום נזקים לאחר האסון? על מנת שלא ישנה לעולם
האם קיבל הציבור חוות דעת אובייקטיבית ומפורטת על חמשת המחדלים הגדולים שקרו באסון ועל הצעדים שנינקטו לתיקונם בכל מדינה השייכת למועדון הגרעין?
האם נוצר מודל בינלאומי לטיפול משותף של כל מדינות העולם באסון דומה?
אפילוג מהול בצער
הרושם שנוצר הוא כי האינטרסים של רוסיה ושל העולם המערבי גרמו לכך שאיננו מבינים מספיק מה קרה ולכן קופצים למסקנות שייתכן שהינן מוטעות. אסון הומנטירי גדול עלול לקרות שוב, באותו קנה מידה אם לא יותר גדול, ולעיני האזרח המתבונן מהצד, לא הופקו לקחים מצ’רנוביל.
התפיסה השושואיסטית הישראלית הגורסת כי “מי שצריך לדעת יודע” ו “אל תדאגו – הכל תחת שליטה” אולי מקובלת על גורמים רחבים בתקשורת הישראלית והעולמית, אולם לדעתי, גם בלי להסגיר סודות מדינה ובטחון נשגבים מגיע לאזרח טיפה יותר מידע.אפילו בארה”ב משננים לילדי בית ספר יסודי היכן המקלט הגרעיני אליו יוכל לברוח במקרה של קטסטרופה גרעינית.

להיכן נעלם המנדט הרוסי של חד”ש

April 16, 2006

אחת האניגמות המלוות את מערכות הבחירות בישראל ב 15 השנים האחרונות הוא שמפלגת חד"ש, מק"י לא מקבלת כמעט קולות מהישראלים דוברי רוסית.

העובדות הן פשוטות:

1. כמעט בכל אחת מארצות הגוש הקומוניסטי לשעבר מקבלת המפלגה שהיא ממשיכת דרכה של המפלגה הקומוניסטית אחוזי תמיכה בשיעור של 5% ויותר

2. למק"י יש קאדר יחסית גדול שהתחנך בארצות מזרח אירופה ודובר רוסית, בשל המלגות שהוקצו לבנק"י ללימודים אקדמיים ברוסיה על ידי הקומינטרן

3. בדומה לציבור דובר הרוסית גם הציבור של חד"ש ממודר מהאיליטות, ממוקדי קבלת ההחלטות ומהחשיפה התיקשורתית, ומקיים על ערוצים תקשורתים ואלטרנטיביים.

החשיפה של הציבור הערבי והרוסי היא לרוב בתור:

א. חוטבי העצים ושואבי המים של החברה (הקופאית הרוסיה ועובד הבניין הערבי)

ב. שולי החברה – הגנבים הערבים, הנרקומנים, הזונות והמאפיונרים הרוסים

על פניהם הנימוקים לכישלון נראים הגיוניים:

1. האורינטציה הימנית הקיצונית של העיתונות ברוסית

2. הכמיהה ל"מנהיג חזק" שנובעת מהמערכת הפוליטית האוטוריטרית אליה הורגלו

3. "הניסיון הקומוניסטי הכושל בבריה"מ" דוחף את העליה לקפיטליזם קיצוני

4. הקסנופוביה והשנאה לתרבות המזרחית המושרשת בנרטיב הסלאבי

לכאורה טענות הגיוניות אולם עם נפרטם אחת לאחת ניראה כי הסיבה העיקרית היא מחדל גדול של השמאל בישראל.מול עיתונות הימין הקיצוני ברוסית ניתן היה לנהל מאבק ציבורי רחב בשני מישורים: מישור אחד הוא הקמת עיתונות סוציאליסטית\סוציאל דמוקרטית מתחרה. בתפוצה רחבה. ישנם מספיק גורמים שהיו מוכנים לממן עיתונות כזו. ניתן היה גם לנהל מאבק ציבורי על חופש הביטוי בעיתונות הרוסית הקיימת, על ידי הצפת העיתונות הזאת במאמרים אם יתקבלו – דיינו , עם לא יתקבלו הם יצבעו את ווסטי, נובוסטי, וערוץ 9 בציבור הרוסי כ פראוודה וטאס

נושא הכמיהה ל"מנהיג חזק" הוא לדעתי עלילה שהטיחו בציבור דוברי הרוסית. שרנסקי היה רחוק מלהיות אישיות כריזמטית וגרף קולות רבים, כנ"ל גם סולודקין. יותר מכל ציבור דוברי הרוסית אוהב שמציגים בפניו פרוגראמה מפורטת, ועמידה עקבית מאחורי הפרוגראמה הנ"ל.

האגדות אודות הנסיון הקומוניסטי הכושל לא עומדות במבחן המציאות, כפי שנאמר – כ 5% לפחות במדינות קומוניסטיות לשעבר תומכים במפלגות קומוניסטיות, יש לי תחושה שאישיות כמו מאיר וילנר היתה מגיעה להישג דומה גם בישראל.

מה שכן אני מתקשה לסתור הוא קיומה של הקסנופוביה, היא קיימת בעיקר בקהילות מוסקבאיות וסנט פיטרסבורגיות. אבל גם מועמדים מובילים כמו שאגאל – אזרי מבאקו ואחד הפופולארים ממנהיגי ישראל בעליה היה אמור לסבול כמעט באותה מידה.

אם נסכם את הנתונים, כ 5% מקולם של הישראלים דוברי רוסית מתמצה כמעט במנדט שלם, ספק אם חד"ש זכתה לשיעור כזה בקרב כלל האוכלוסיה היהודית, נותר לשאול – להיכן נעלם המנדט הרוסי של חד"ש?

ניצחונו הדחוק של השמאל באיטליה – מודל לאירגוני השמאל בעולם

April 12, 2006

ניצחון השמאל באיטליה והדחתו של רודן התיקשורת המושחת ברלוסקוני, מפלגת הבועה הימנית שלו שותפיהם הניאו פשיסטיים (זירי ומוסוליני) והגזענים שונאי המהגרים כמו הברית הצפונית הוא הישג היסטורי שאין להקל בו ובחשיבותו ראש.

מעבר לשינוי החברתי והכלכלי הצפוי באיטליה, שינוי חשוב נוסף הוא ביחס למדיניות החוץ ההרסנית של ממשל בוש בעולם וכניעת אירופה למדיניות זו.

מאז ניצחונו של זאפאטרו בספרד, אירופה פונה שמאלה. בעוד זאפטרו מחזק את הקשר עם מדינות דרום אמריקה שכבר נכבשה באדום – החל מארגנטינה, צילה וברזיל של לולה וכלה בבוליביה של מורלס וונצואלה של צ'אבס, בבחירות בבריטניה הלייבור רשם הישג של זכיה בכהונה שלישית, בבחירות בהונגריה רשמה המפלגה הסוציאליסטית הישג של כהונה שניה ברציפות. ובצרפת לראשונה מזה שנים מובילה מועמדת סוציאליסטית ברוב זעום אמנם בסקרי דעת הקהל על נשיאות 2007 למרות הקרע שנקרע במפלגה הסוציאליסטית והסכנה של פשיסט כמו ניקולא סרקוזי ליטול את השילטון. ההישג היחיד לימין האירופאי היה עלייתה של אנגלה מרקל כקנצלרית גרמניה בראש ממשלת אחדות לאומית. אין מוטעה מהנטיה לפרש הישג זה כהישג של הימין בגרמניה. ההישג נובע מרדיקלייזציה של השמאל – מעברו של לפונטיין (שר האוצר של שרדר לשעבר) ואישים בכירים נוספים מה SPD והקמתה של מפלגת השמאל החדש – Die Linke בגרמניה. בעוד גוש הימין הפסיד 8 צירים – הפסד של 22 צירים על ידי מפלגתה של מרקל שקוזז על ידי עליה ב 14 צירים על ידי מפלגת הימין הליברלי, השמאל הגרמני זכה בתוספת של 18 צירים – תוספת של 51 צירים של השמאל החדש והפסד של 29 ו 4 צירים על ידי ה SPD והירוקים בהתאמה. רק הסירוב של השמאל החדש להצטרף לקואליציית אדום-אדום-ירוק או לשמש כרשת ביטחון לקואליציה אדומה-ירוקה גרמו לעליית הקאנצלרית לשילטון. במישור המקומי אולי הנזקים הם קטנים אולם במישור הבינלאומי, אנגלה מרקל מנהלת מדיניות פרו אמריקאית מובהקת.

על כל מפלגות השמאל ללמוד מהמודל האיטלקי שגרס שיתוף פעולה בשמאל בכל מחיר. הקואליציה של פרודי מכילה טרוצקיסטים קיצוניים – על גבול האנרכיה, מתנגדי גלובליזציה, לצד מפלגות סוציאל דמוקרטיות ואפילו מפלגות נוצריות-חברתיות – בסגנון ש"ס. כיום ברור כי מספיק ומפלגה אחת היתה מפגינה מדיניות עצמאית, השילטון היה נותר בידי הימין הפשיסטי שהתגייס באחוזים גבוהים תוך שיתוף פעולה בין הותיקן, הפשיסטים, אילי ההון,המאפיה, התקשורת המסחרית, הבדלנים הצפוניים ושונאי המהגרים. לאיטליה יהיו בעיות לממש את המדיניות הכלכלית חברתית השונה בין כל הגורמים הללו – הם יאלצו להתפשר, אבל הניצחון העיקרי הוא בדחיקת רגלו של אחד מסוכניו הנלהבים של בוש באירופה, והצלת הדמוקרטיה באיטליה ולו באופן זמני. בריצתו הקודמת של ברלוסקוני ב 2001 סירב השמאל להתאחד. הפלגים המרקסיסטיים העלו את הטענה כי ברלוסקוני הוא כמו וירוס, לאחר שישתלט על הגוף(איטליה) תפתח המדינה אנטידוט נגדו והשמאל ינצח בגדול. חמש השנים האחרונות ותוצאות הבחירות הוכיחו להם שוירוסים כמו איידס יכולים כמעט להכריע את המערכת החיסונית של הגוף.

כל מפלגות השמאל בעולם, במיוחד לקראת צרפת 2007 חייבות ללמוד את ההצלחה האיטלקית מול הכישלון הגרמני. כולי תקווה שה SPD תחליט להפיל את מרקל, ולמצוא מנהיג כריזמטי ברמתו של שרדר, שהשמאל החדש יתקן את טעותו כך שעד סוף 2007 אירופה תצבע באדום וורוד, ותנהל מדיניות עצמאית תוך שיתוף פעולה עם סין ורוסיה. תפנית כזאת תסייע בידי הלרי קלינטון, ג'ון קרי או אנתוני זיני, המועמדים לריצה במפלגה הדמוקרטית האמריקאית

וסוף סוף נוכל להפטר מכמעט עשור כואב מאוד של מדיניות אמריקאית כוחנית וחד צדדית , החיה בתחושת מצור ומגבילה את חרויות הפרט, זכויות העובדים, והכל במסווה של הקידמה הטכנולוגית (ההתפתחות הטכנולוגית הייתה מגיעה בכל מקרה, ממשל בוש רק תרם להאטה שלה על ידי קיציץ במשאבי המחקר המדעי הטהור על חשבון הטבות המס לעשירים) והלוחמה בציר הרשע והטרור העולמי

ובישראל – גם מר"צ גם חד"ש,גם בל"ד וגם מפלגת העבודה חייבות להבין את המלחמה המוטלת על דמותה של ישראל. אסור להם לשגות ברעיונות בדלניים, הגיע הזמן שמפלגות השמאל ינקטו גישה מאחדת ופרגמטית, יתאמצו להיכנס לממשלה, ולהשפיע על מדיניותה. להתארגן ביחד להעברת חוקים במליאה