Archive for the ‘פוליטיקאי קטן שלי’ Category

מגן ולא יראה,אזניים ולא ישמע, פה ורק יפטפט

August 30, 2006

אם אולמרט לא היה במצב פוליטי רגיש כל כך היה עליו לפטר את ראש השב”כ יובל דיסקין

באוגוסט 2005 תקף גל שיטפונות את העולם. גשמי מונסון של 966 מ”מ ביממה במומבאי, הודו שגרמו ל 1000 הרוגים, ונזק לכ 300000 בתים.

 

באותו אוגוסט היו שטפונות גדולים גם בבולגריה ורומניה. על פי ההערכה ניזוקו ברומניה 10000 בתים, ונהרגו כ 40 איש, ישראל כמובן נרתמה לסייע, כשאר מדינות העולם.

האם שמענו את ראש האס.אר.איי הרומני (היורשת של הסקוריטטה) מביע את דעתו על התיפקוד האזרחי של הממשלה הרומנית בנושא?

ב 27.11.2005 היה גל של סופות קור באירופה רכבות ירדו מהפסים, טיסות בוטלו,עשרות בתים נותקו מהחשמל, אנשים נאלצו לשהות במקלטי חרום, עשרות קשישים באנגליה נפטרו מהעדר חימום.

האם התבטאו ראשי ה אם אי 5, או ראשי ה בי.אנ.די או ה ד-ס-ט בנושא? האם טענו כי המערכות האזרחיות בארצם התמוטטו והפקירו את תושביהן?

ב 19.1.2006 תקף גל קור את רוסיה והותיר אחריו עשרות חללים במוסקווה ובמיוחד בסיביר ובכפרים.

ב 23.08.2002 תקף גל שטפונות את אזור צפון הקווקז, וצ’צ’ניה ברוסיה,20000 איש נותרו ללא גישה לבתיהם, 55,000 איש פונו מבתיהם, לפחות 50 איש נהרגו ו 180 הוכרזו כנעדרים, השטפונות נגרמו בעקבות גשמים כבדים שירדו באזור אינגושטיה, דרום אוסטיה וצ’צ’ניה נציגי שירותי החירום מסרו שרוב מקרי המוות נגרמו מהתמוטטות מבנים, חשיפה לקור והתקפי לב
האם יצא ראש ה פ ס.ב. וטען כי פוטין הפקיר את תושבי מוסקווה או צפון הקווקז?

שנה להוריקן קטרינה, למעלה משנה לצונמי באסיה שאינני כולל אותם בשל גודלם הניכר.

אבל גם בסופת קטרינה קולם של ראשי ה אפ.בי.איי לא נשמע, לא כנגד השלטון המקומי הדמוקרטי, לא כנגד המושלת הדמוקרטית ולא כנגד הנשיא הרפובליקאי.

כמו כל אזרח במדינה דמוקרטית, זכותו של האזרח דיסקין לדעה משלו על תפקוד הממשלה, המשטרה, כוחות כיבוי האש, משרד הרווחה, השילטון המקומי ובעצם כל פן מחיינו הציבוריים.

ראש המשטרה החשאית הישראלית– מנגנון שירות הביטחון הכללי דיסקין מחוייב לכללי התנהגות אחרים היות ויש לו גישה למידע חשאי ומסווג ולמידע אישי.

לדוגמא היה באפשרותו לדעת על מכירת המניות של דן חלוץ, על הצהרת חלוץ אחרי הפצצת הטילים ארוכי הטווח “ניצחנו את המלחמה”. .למען האמת הוא מופקד על אמון אישי גדול הרבה יותר. ביכולתו לדעת איזה ח”כ או שר בוגד באישתו, האם שרים מסויימים מהמרים בבתי קזינו, וכן איזה שרים וחברי קבינט טווחו בביקוריהם ביסוד המעלה, צפת, נהריה ואפילו בחיפה או בעדה חיפה.

בקוראי את חוק שירות הביטחון הכללי, אינני רואה מנדט המאפשר לו לבקר את פעילותה האזרחית של הממשלה. במיוחד בצורה בה הוא ביקר אותה. אין זה מתפקידו לדבר על כך בכנס של פקודיו בשרות הבטחון הכללי או המשטרה החשאית הישראלית.

דיסקין הוכיח כבר בעבר כי שאיפותיו הפוליטיות גורמות לו להצהיר הצהרות בפורומים לא הולמים. לפני פחות ממחצית השנה הוא הוקלט מדבר במכינה הקדם צבאית בעלי, הפעם דבריו היו בתחום אחריותו. הוא הודה בכך שהאירגון בראשו הוא עומד מתנכל למגזר הערבי, הודה בטעות האסטרטגית האמריקאית בהפלת משטר סדאם חוסיין, והודה כי הארגון בראשו הוא עומד ייצר קונספציה שיקרית כאילו עראפאת תכנן את אינטיפדת אל אקצה, למרות שעראפת הופתע ממש כמוהו מפריצתה. ודיסקין עצמו נחשב לאחד הגורמים בשב”כ שהובילו למהלך של הפסקת שיתוף הפעולה עם המשטרה הפלסטינית, והגדרתה כאוייב. אך במה מיוחסים תלמידי המכינה הקדם-צבאית בעלי משאר תושבי המדינה? או שישמור דעותיו לפורומים המתאימים או שיפרסם אותן בעיתון.

בסקירה החצי שנתית שלו בועדת החוץ והביטחון, עסק שוב דיסקין בהפחדה שיטתית. הוא הזהיר את ממשלת ישראל כי עזה הופכת ללבנון בכמות האמל”ח הנמצא בה והאשים את תוכנית ההתנתקות.

הוא מנה את כמות הנק”ל שהוברח לרצועה בחצי השנה האחרונה למעלה מעשרת אלפים, את הכמות הגדולה של התחמושת (כדורים) כ 4 מליון, את כמות חומר הנפץ – כ 15 טון וכן טילי גראד – כ 24 טילים.

מה שדיסקין לא מזכיר, הוא כי כמות הנשק בלבנון ב 1994 כצה”ל שהה בלבנון היתה גדולה יותר בקנה מידה (למשל כ 2000 טילי גראד). גם אם נניח כי מ 15 טון חומר נפץ ניתן להכין כ 150 עד 300 קסאמים, עדיין דיסקין לא שומר על קני מידה ראויים.במיוחד לאור כך שהוא מכנה את האיום כאיום אסטרטגי.

בסקירה של דיסקין בפני ועדת חו”ב הטיות נוספות רבות. בפרק הזמן עליו מדבר דיסקין צה”ל שהה ברצועת עזה כמעט חודשיים בכח של לפחות שתי חטיבות ולעיתים אוגדה. אחת המטרות המוצהרות של צה”ל היתה מניעת הברחת גלעד שליט למצרים. לצורך כך היה עליו לפקח ולדעת במידה מסוימת את המועבר למצרים. ומן הסתם אם הייתה לו יכולת למנוע מעבר זה הוא יכל למנוע גם מעבר אמל”ח בכיוון ההפוך. יתרה מכך, אם אכן המספרים מדוייקים הם מעידים על יכולת מודיעינית גבוהה של הארגון עליו הוא אחראי, ומפליא הדבר כי אין ביכולתו להוביל את צה”ל לאותם ריכוזי תחמושת ולהשמידם. במקום למנוע חימוש של האירגונים צה”ל הרג בתקופת המבצעים האחרונים כ250 איש בעזה.

אם נתוניו של דיסקין מדוייקים ולא אומדנים,לכישלון בחיסול ארסנל הנשק יש אבות, אם זה רכז עזה בשב”כ, ואם זה יואב גלנט אלוף פיקוד דרום.

דיסקין גם מבכה את החלשותו של הפת”ח ברצועה, והקצנת החמאס. גם לכישלון הזה יש אב מאושר והוא דיסקין עצמו. שיטת החיסולים הממוקדים חיסלה כל יכולת של הפלסתינים לבנות הנהגה מאוחדת, היא השאירה מצב כאוטי בו כל בן 20 הוא בכיר באירגון כלשהו. שכבת ההנהגה של בני ה 30+ חוסלה והפכה ללא אפקטיבית. כאשר ישראל מסתמכת רק על מוחמד דחלאן בעזה.כאשר לדחלאן אוזל הכסף לממן את צבאו הפרטי, הכאוס גובר.

בעזה חוסלו, הורעבו, והושמו במצור מליוני אנשים כאשר אפילו בתקופה הקצרה המדוברת של מאז ההתנתקות, רוב החללים והפצועים מפיגועים הגיעו מפיגועי התאבדות בת”א שיצאו מהגדה, ופיגועי דקירה וירי ביו”ש ובמחסומים.

המתסכל ביותר הוא חוסר ההבנה של ראשי מערכת הביטחון כאשר הפתרון ניצב מול עינהם. הפיתרון הוא בשיחרור אסירים פלסתינים, כריזמטיים, אשר אחדות ההנהגה בראש מעיינהם. דם על הידיים אינו שיקול רלוונטי. באל-חיאט דווח מספר פעמים על דרישות החוטפים. לפחות מחצית מהבכירים שנדרשים לשחרור תמורת גלעד שליט, והפסקת הקסאמים והסיכולים הממוקדים הם מחותמי מסמך האסירים מכל הפלגים, פתח, חמאס, החזית העממית, ואפילו הג’יהאד האיסלמי. וישראל עדיין מטרפדת את העיסקה

ישראל אינה צריכה לקבל את תנאי מסמך האסירים כתנאים למשא ומתן אולם כן כתנאים להסרת המצור על הרשות. הנהגה פלסטינית התומכת בו, ובעלת יכולת להשפיע על הדור הצעיר (בעזה אחוזים גבוהים מתחת לגיל 18) יכולה ללכד את הפלסטינים סביב אג’נדה לאומית ולא ג’יהאדיסטית. תמיכה כספית אירופאית ויתכן גם צבאית ולוגיסטית, יכולה לנטרל את השפעת הגורם האירני.ולהוציא את תושבי עזה ש 70% מהם מתחת לקו העוני לדרך של בניין מדינה ולא של טרור.

הקאמבק של הוא לא רלוונטי

August 8, 2006

קדימה החליטה היום לנסות לחדש את נוסחת “המנהיג הערבי שאיתו אנחנו צריכים לדבר לא רלוונטי” אבל אם תשיך בדרכה זו, הדבר היידי שישאר לא רלוונטי במזרח התיכון זה מדינת ישראל.

 

ואין דרך טובה לעשות מנהיג ללא רלוונטי מאשר להתנשא עליו בשחצנות ארוגנטית

שר המשפטים חיים רמון עשה את זה בטלויזיה, בלעג לדמעותיו של סניורה

שרת החוץ ציפי ליבני עשתה זאת מעל בימת כנסת ישראל

שרת החוץ, ציפי לבני, קראה היום (ג’) בנאומה בכנסת לראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, “למחות את דמעותיו ולהתחיל לפעול על מנת ליצור עתיד טוב יותר לאזרחים שעליהם הוא בוכה”. בדיון מיוחד בהשתתפות הורי שלושת החיילים החטופים, התייחסה לבני לבכיו של סניורה בנאומו בפני שרי החוץ הערבים בביירות אתמול.

וגם יושבת ראש הכנסת דליה איציק השתתפה בחגיגת הלעג

בדומה ללבני גם איציק יצאה בקריאה לראש ממשלת לבנון ואמרה: “תפסיק לבכות ותתחיל לעשות. סלק מלבנון את אותו טפיל טרוריסטי, סרח עודף, שנקרא חיזבאללה ושני העמים יוכלו לשוב ולחייך”

רבים שנכחו בשיחות השלום של אהוד ברק טענו כי אם רק היה משתחרר מהארוגנטיות ומתיחס למשלחות מולו בצורה אנושית ובעלת כבוד, היה ביכולתו באמת להגיע להסכם. מחיים רמון אני לא מצפה לכלום, מדליה איציק , רק למעט. אולם מהאישה שנושאת בתפקיד הדיפלומטי הבכיר ביותר במדינת ישראל, הייתי מצפה לנהוג לפחות קצת בדיפלומטיה. גם עם מתנהלת כעת מערכה דיפלומטית על טיב ההסכם, ראוי לנהוג ביריבך למערכה בכבוד, כי בסופו של יום האינטרס של ישראל הוא כי ההסכם יחתם.

אינני יודע אם לסניורה הכח כעת לממש את יוזמתו, ואם דמעותיו אוטנטיות או נועדו לחלץ החלטה מועידת המדינות הערביות (הרושם האישי שלי היא כי הן כן אוטנטיות ופשוט מדובר באדם רגיש אשר נפגע עד עמקי נשמתו כאשר היה עליו לגונן על לבנון המערבית וההרוסה שלו מול החזות של “התנגדות ערבית ” שמציג נסראללה) אולם אין זה משנה, אין מקום לדיפלומטיה העלובה ולנסיונות להשפלתו על ידי שרת החוץ שלנו.

השמאל ההזוי

August 2, 2006

יוסי גורביץ כותב על פער האמינות המתרחב בעיקבות פעולת צה”ל בבעל בק

הרשה לי להרגיע אותך יוסי, הפעולה נועדה לנסות לחטוף את החוליה המקשרת בין חיזבאללה לאיראן – יזבק. מה לעשות שהמודיעין לא כל יכול והאיש תפס מחסה במקום כלשהו בבעל בק. בפעולות מהסוג הזה, ובתקופה כזו קשה לצבא להגיד נכשלנו כי החיזבאללה יעשה מזה צימעס, ובנוסף לכך ידע על איזה יעדים להגביר את השמירה. אז הרמטכ”ל בדרכו הגמלונית אומר ניצחנו עם הסבר גמלוני

גם כאשר ראש הממשלה אומר הוא לא מתכוון לכך, הוא מתכוון להגיד, לצרפתים הגיע הזמן לקפוץ למים הקרים ולאפי איתם, אל תתחיל לספור קטיושות אחרי המלחמה,

אשר לסיפור קורע הלב על האופוזיציה מהימין, אני ממליץ לכם לצרף את מיכאל פואה מהפייגלינים לקואליצית הבלוגרים נגד המלחמה. הוא הרי הודיע היום שבגלל שהמלחמה עלולה לקדם את ההתכנסות היא לא מלחמה על הבית וקרא לסרב, ממש כמו שבהפגנה בכיכר רבין קראו: חייל – הקשב ! חובה לסרב!

יוחאי עילם קרא לזה לדעתי בטעות – נגד המלחמה בצדק אבל בלי סטייל

kusit3g

כתבה: הדבר החשוב היחיד בהפגנות האלו הוא מספר האנשים שמגיעים. הסיסמאות תמיד פבלוביות, ותמיד אידיוטיות, הנאומים תמיד מתלהמים, ואף פעם אי אפשר למצוא בקונסטלציה כזאת שום דבר רציני – מבחינה מבנית. אגב, מכל צד (כמו ההתנייה הפבלובית של ה”שקט עכשיו נלחמים” וכל הסיסמאות בסגנון סובייטי כמו “חזק ואמץ” וכו’).

לא מקבל את שתי הגישות לגבי השניה: די לכיבוש, יש גבול כי אין כיבוש נאור, כסף לשכונות ולא להתנחלויות, כן לשלום, לא לאלימות הם לא סיסמאות פאבלוביות והן הוציאו מאות ואלפים לרחובות במשך 38 שנה כאשר אנשים הרגישו שיש כיבוש ושיש תהליך שלום ומולו אלימות וסחטנות מתנחלית

ההפגנות נגד המלחמה בלבנון לא מוכיחות כיבוש, ולא מציעות שום פתרון של שלום מלבד כניעה לנסאראללה, והמשך הסחטנות שלו גם בלבנון וגם אצלנו בצפון.

היום הזה הוכיח יותר מכל שתאורית “שחיקת הקונצנזוס” של דב חנין ובשארה היא מופרכת(כמו תאורית העכביש הגדול והעכביש הקטן של בשארה). אם הקונצנזוס ישבר היום הוא ישבר סביב השאלה של אפי איתם “למה ישבנו כל כך הרבה זמן במקלטים וצה”ל לא הגיע עוד לכביש ביירות-דמשק”

יש הרבה שאלות לא פתורות סביב המלחמה הזאת,בעיקר מי מכר ומי קנה את האשלייה שניתן להגיע ליעדים המדיניים בשימוש בחיל אויר בלבד. רצוי שייערפו גולגולות בצמרת, ויתכן מאוד שעמיר פרץ בין הגולגולות שצריכות להיערף. אבל לו היתי צריך לבחור עם מי להיות בין האנשים האלה:

crazysign.jpg

ובין עמיר פרץ “רוצח התינוקות” כפי שנקרא על ידי קואליצית בלוגרים כנגד המלחמה בלבנון , אני בוחר בפרץ בעיניים עצומות ואני לא צריך דוקטורט בפילוסופיה ומוסר כדי להבין זאת.

ואם מי שלא מצביע בל”ד, או תומך מצפן המאמין ב “מדינה אחת חילונית דמוקרטית” לא מבין מה זה עושה ללגיטימיות שלו שיחשוב שנית.

הייתי במחסומים עם מחסום ווטש,

הפגנתי עם 4 אמהות ועם יש גבול

היתי גם בבילעין

אבל תמיד עשיתי זאת מתוך אמונה שלי יש זכות קיום

אז בבקשה ממך בני ציפר – אל תלמד אותי מה זה שמאל

 

כשהתותחים רועמים, גם חברי הכנסת והשרים מדברים

July 18, 2006

לכבוד חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחברי סיעת העבודה בכנסת

המכתב כתוב לשלי יחימוביץ אולם הוא נועד לכל אחד ואחד מכם, חברי הסיעה. כי גם היום כאשר הדגל הביטחוני מונף, אין שום סיבה שהדגל החברתי ישאר בתחתית התורן.
קראתי את מאמרך “כשהתותחים רועמים החד הוריות שותקות” ואני חייב לציין כי המסר שלך חשוב אך אינו מנוסח נכון.
מה משותף לקרית שמונה, מעלות, חצור הגלילית, שלומי, צפת, פקיעין, עפולה, מגדל העמק,כרמיאל, שכונת הדר בחיפה, העיר התחתית בחיפה,שכונת בת גלים בחיפה,עכו, מג’דל כרום, שיכון הבלוקונים בנהריה?
התשובה הראשונה שתעלה בימים אלה על שפתי כולנו היא כי אלו מקומות שספגו קטיושות. אולם זו אינה התשובה .הנכונה.היא כי זוהי הפריפריה החברתית של ישראל. אלו הם אותם מקומות שאנו פוגשים בדו”ח העוני, אלו אותם מקומות בהם גרים העולים, הקשישים, המיעוטים, חסרי העבודה, הסטודנטים, והעובדים בשכר דחוק
המלחמה הזאת מעלה מעלה אותם על המסך לראשונה מזה הרבה שנים לא כאנשים סטיראוטיפיים עם מקרר ריק, לא כממתינים בתור לחלוקת נדבות בבית תמחוי, אלא כאנשים אמיתיים.חלקם בוכים, חלקם חרדים לגורלם,חלקם אמיצים,חלקם גיבורים בעל כרחם . אל לך שלי יחימוביץ לגנוב להם את רגע התהילה שלהם.
אולם על מנת שכולם יראו את מה שכרגע רק חדי העין רואים, את, וכל חבר כנסת וממשלה שנבחר על הטיקט החברתי צריכים להיות שם להראות לציבור,ולהודיע בכל דרך אפשרית ש האנשים האלו, שבנימין נתניהו צעק להם בגרון ניחר – “לכו לעבוד” ,הם הגיבורים האמיתיים של המלחמה הזאת, לא פחות מיוני נתניהו במיבצע אנטבה, לא פחות!
שלי יחימוביץ שאני מכיר, זו הבקיאה ברזי התקשורת היתה מגיעה למוסך הרכבת, דקה אחרי ששאול מופז גילה את הגילוי החשוב שהטיל הוא סורי ולא איראני, ומגלה לציבור גילויים חשובים לא פחות במו מהו בערך שכרו של עובד מוסך ברכבת ומה היחס בינו לבין שכרו של מנכ”ל הרכבת? מה שכרם של הלולנים בצפון? מה שכרן של עובדי המתפרות בגליל המושבתות?
שלי יחימוביץ שאני מכיר, היתה עומדת על יד יונה יהב המסביר לעולה חדשה קשישה תושבת עירו הגרה עם זוג קשישים נוסף היכן המקלט הקרוב ביותר ,ואחר כך מדבר על כך שיש בעיר אנשים מנותקים, ושואלת כמה אנשים מנותקים יש, כיצד העירייה מטפלת בהם, ומסבירה מה צריך לעשות כדי שהתקציב החברתי הבא, יוכל להציל אותם מחיי הניתוק ולשלב אותם בחברה בדרך כלשהי.
שלי יחימוביץ שאני מכיר,היתה מגיעה לבית בבת גלים, או בצפת שהתרסק כולו מפגיעת טיל, מדברת עם האשה הקשישה הצועקת שם בחרדה את שם יקירה, ושואלת אותה האם היא חייה מקצבת זיקנה, וכיצד היא מסתדרת אתה. מעלה את התהייה האם בשכונה שהבתים שלה נראים מקולפים ובנוים מקרטון אולי ראוי לעשות פרוייקט שיקום שכונות,?
שלי יחימוביץ שאני מכיר,היתה מתקשרת לאולפן חדשות ערוץ 10 לאחר שעולה בו הבדיחה סרת הטעם של ינון מגל על צפת – “המצב קשה, אפילו סוחרי הסמים ברחו מהעיר” ומרחיבה על האספקט של הבעייה החברתית הזאת, שלמיטב ידיעתי עדיין אין בממשלתכם שר הממונה עליה
אלו התמונות שאנו רואים, אלו הגיבורים של המלחמה הזאת, שלי, זה העורף שכולם משבחים ומהללים, רק צריך שאת ועמיתיך, הן בעבר והן בהווה, תספרו זאת לציבור. תעלו את הבעיות שלהם בצורה מכובדת, הן בתיקשורת, והן בתקציב 2007.

העתק:
יו”ר העבודה שר הביטחון אמיר פרץ
חברי סיעת העבודה בכנסת ה 17
בלוג – עבודה שחורה

רד,רד, מעל מסך הטלוויזיה שלי

July 14, 2006

השעה 8:06 (סתאם, אני לא זוכר את השעה המדויקת), אני צופה בסרט בטלויזיה.

מבעד לחלון נשמע פיצוץ אדיר והבזק אור כחלחל.

אני יוצא למרפסת, רואה את העשן

קבוצת אנשים מצטברת ליד המקלט המקומי, מפוחדים משהו, קולניים מודאגים.

אני מזפזפ בין הערוצים, כדאי לוודא שזה באמת קרה – זה לא היה עוד פיגוע.

10

22

11

10

22

לפתע ניבטים מולי פניו מדושני העונג של אהוד ברק.

מעולם לא כעסתי עליו יותר. הפרשן הניצחי, האיש האנליטי שיודע הכל בכל מצב, וטועה בניתוח כמעט תמיד(ממליץ לכולם להזכר בכל הפרשנויות הפוליטיות שלו טרם הבחירות שהופרכו אחת לאחת) . הייתי מעדיף לראות את ביבי מולי באותן דקות. רעדתי וכעסתי כמעט הקאתי מתוך אוורסיה.

תמכתי ביציאה מלבנון. אני עדיין בטוח שהמהלך היה “מהמוצדקים במהלכי ישראל” היתה חובה לצאת מהמלכודת של המוצבים החודרים שיעלותם בעצירת הקטיושות הייתה קטנה. משיירות המוות, מהטווסים והמארבים, ומהחיכוך אם האוכלוסיה המקומית. ומהמספר השנתי הקבוע של 20 הרוגי חינם. אם חס וחלילה יחליט איזה אוויל על “אזורי חיץ”- הגרסה המכובסת החדשה לרצועת הביטחון שבהם ישארו חיילי ישראל על אדמת לבנון אני מודיע מראש שאתייצב להפגין נגדו

אין לי גם הרבה טענות לגנרלים לשעבר המופיעים בטלויזיה ומשתפים את העולם בתובנות שלהם.

אני לא מסכים עם איציק מרדכי בהרבה דברים אבל אקשיב לתובנות שלו – למשל שאין להציב מחסומי משטרה בכבישי הצפון לצורך מניעת תנועה, ושלא כדאי להשבית את הרכבת. באותו יום היה דיון מרתק בין עמרם מיצנע, דני רוטשילד והשר איתן כבל. בתכניתו של רפי רשף. על המבצע שאני מקווה ששמו ישונה ל”שכר מינימום” – גם לטובתנו וגם על מנת .שפרץ יוכל לעמוד בהבטחותיו לבוחר.

 

אני לא מוכן אבל לראות לא את שאול מופז, לא את בוגי יעלון, לא את בן אליעזר ולא את אהוד ברק האנשים שקיבלו את ההזדמנות לפתור את בעיית החיזבאללה על הגבול, ולא בדיוק ביצעו אותה כהלכה. יואילו הללו להמתין לסוף המבצע ואז נשמע את פרשנותם באורח רוח.

 

אני מציע לכולם גם לא לכלול באותו סל את המבצע בעזה והמבצע בלבנון תהום מפרידה בינהם. מול ממשלת ישראל בלבנון עומדת ממשלה ריבונית, לרשות הפלשתינאית אין כמעט ריבונות על עזה, צה”ל הפציץ אותה כעיניין שבשגרה וגם חטף ממנה מבוקשים בכל יום מימי השבוע.בפוסטים קודמים כבר דרשתי מענה למטרות והתנהלות המבצע בעזה.

 

באשר ללבנון – ממשלת ישראל העמידה מטרה לגיטימית ומעשית – מניעת החיזבאללה מלחזור אל הגבול הבינלאומי ולשגר קטיושות.

זה אינו מבצע לשחרור חטופים, זה אינו מבצע ל”גביית מחיר” זה מבצע בעל יעד מוגדר, חשוב ובעל תוקף בינלאומי מוכר.

הרושם שמתקבל הוא כי עדיין, אם כל הכאוס של הפצצות התשתית (שחלקן מיותרות לטעמי) הדרג המדיני עדיין מכתיב לדרג הצבאי את התגובות. אמנם תחנת הכח על האוולי הופצצה אולם בבירות באופן כללי עדיין יש חשמל (נקודת המוצא של הימין תמיד היתה כצעד ראשון להחשיך את ביירות), כנראה שנעשה מאמץ להקטין את מספר הנפגעים וכן לפגוע בעיקר במטרות חיזבאללה ולא בממשלת לבנון. הדוגמא הקלאסית לאיך מנהל צה”ל מערכה בלי דרג מדיני שישמור עליו היו התגובות הראשוניות אחרי החטיפה.

מבחינה מדינית יש התרופפות מסויימת. ציפי ליבני צריכה לעבוד יותר קשה. אמנם הטרגדיה היא שמבצע מוצדק יותר כמו הפעולה בלבנון זוכה לתמיכה בינלאומית קטנה יותר (ושלא יהיהו אשליות, רק בגלל ממשלת סניורה לצרפת וארה”ב יש בעיות)

מבחינה הסברתית, המבצע אינו הצלחה אולם גם אינו כישלון – האדלרים רגילים לנבוח ממשלת החמאס ולא נערכו נכון להסברה. (למה לא מנסים להעלות תושבי מג’דל כרום באל ג’זירה) לספר על הקטיושה שפגעה בהם? מצד שני, בוז’י הרצוג עובר מסך לא רע בסי אן אן.אבי דיכטר יכול להפוך כוכב באל ג’זירה .

 

כולי תקווה כי הדרג המדיני ימשיך לספור עד 10 כל פעם, ולדרג הצבאי לא תקרה שוב תקלה מצערת שתסבך את המבצע, וגם שאנחנו, האזרחים, נדע להבין שלפעמים באמת צריך להקיז דם יזע ודמעות.

 

ולסיום צל”ש לסילוון שלום מנסראללה, כל פעם שמראיינים אותו הוא טורח להקדים במשפט

נכון שראש הממשלה לא חייל מנוסה, וגם שר הביטחון לא היה קצין בכיר

מתן וילנאי אולי גם אתה רוצה לקבל עיטור מנסאראללה?

שהזנב יפסיק לקשקש בכלב, כי הגיע הזמן

July 5, 2006

אחרי ימים קשים, ארוכים ומורטי עצבים, במצפה הילה, באיתמר, בשדרות וישיובי הנגב המערבי, בעזה וברמאללה הגיע הזמן שיתייצב מול האומה מנהיג שיסביר מהם מטרות המבצע המתנהל בעזה ויתן דין וחשבון על המהלכים שבוצעו במבצע זה בדרך להגשמת המטרות, וגם דיון מחודש בשיטות הפעולה של צה”ל. לא בסיסמאות נבובות, לא באיומים אלא ללא ככל וסרק הסברים. על פי רוב אינני מאמין בתחקירים כאלו בטרם סיום המערכה אולם ההצהרות של ראש השב”כ, הרמטכ”ל ראש הממשלה ושרים שונים על מבצע מתגלגל ועל שינוי המאזן האסטרטגי בשטחים מחייבות להעלות את הנושא כבר כעת. איננו יכולים לעמוד שנית בפני מצב כמו ב 82 שהציבור בארץ תומך בפעולה מוגבלת בטווח 40 קילומטר לתוך שטחי לבנון ובפועל, ראשי המערכת הביטחונית מיישמים כיבוש עד לציר ביירות דמשק, ואף נכנסים לביירות.

 

השאלות שעל מנהיג ישראלי לענות:

 

האם המבצע נועד להציל את חייו של גלעד שליט?

האם המבצע נועד למנוע את נפילת הקסמים על שדרות ועל ישובי הנגב המערבי?

האם המבצע נועד להפיל או להחליש את ממשלת החמס?

האם המבצע נועד לייצר אנרכיה שילטונית בשטחים הכבושים?

האם המבצע נועד “לחזק את ההרתעה הישראלית”?

האם המבצע נועד לייצר וואקום שילטוני בשטחים כדי לאפשר לכל מיני אמיל לחודים,באשיר ג’ומאיילים ומייגו’ור סעד חדדים לנסות ולמלא את הוואקום הזה?

 

כיצד הגענו עד הלום?

אפתח בתפיסתי את המאורעות שהוליכו לחטיפת החייל. לאחדים יהיה קשה לעכל זאת. לא ניראה לי כי מישהו יוכל לחלוק עלי בעובדות, אולי בפרשנות. עוד לפני החטיפה כתבתי פה בבלוג על “ההתנקשות באופצית המשא ומתן” כל הסטטיסטיקות מראות כי זה היה המאורע המכונן של העימות הנוכחי. היו שטענו כי אבו-סמהדנה תיכנן את הפעולה במוצב כרם שלום, ואני אף נוטה להסכים, עוד בכתבה ההיא בבלוג טענתי כי אכן זו המומחיות שלו. מכאן ועד ההצדקה לחיסולו והצביעות שלי כפי שאנשים ניסו להצביע עליה יש מרחק רב. הטוען להצדקה לחיסול מצדיק בעצם את חיסולה של כל צמרת צה”ל על ידי החיזבאללה. לא סוד הדבר כי לצה”ל יש תוכניות מגרה כנגד החיזבאללה, והם מגובות בכיתות כוננות ובבניית מוצבים, דבר המקביל לפעילות של מפכ”ל המשטרה הפלסטינית בתוכניות פעולה ובבנית מינהרות. עצם העובדה שהמנהרה היתה מנהרה מפוצלת מעידה יותר מכל כי התייחסות אליה היתה בתור אופצייה לפעולה – תוכנית מגרה פלסטינית.

בחיסול זה ישראל גרמה ישראל גם למשבר החמור בין הדרג הפוליטי לצבאי בחמאס. המטרה הפוליטית של סעיד סיאם – שר הפנים הפלסתיני בהציבו את סמהדנה כ”מפכ”ל המשטרה” היתה להכניס לתוך מעגל ה”רצון בשילטון” אנשים חברי הזרוע הצבאית ובכך לייצר שליטה עליהם. סביר להניח כי מוחמד רנג’ור (ראש הזרוע הצבעית בחמאס) היה נשמע לסמהדנה בתור ראש תנועת מאבק אוטנטית בעוד סמהדנה היה מחוייב לסעיד סיאם.הדבר הדומה ביותר למהלך זה הוא שילובו של מוקטדה א-סאדר בקואליציית השילטון בעיראק. א-סאדר, שזכה למעמד טרוריסטי לא פחות משל א-זרקאווי בתחילת הכיבוש האמריקני של עיראק, ומפעיל את “צבא המהדי” – כפי הנראה המיליציה הגדולה בעיראק זכה לריהביליטציה על ידי ארה”ב מתוך הבנה שתמיכה שלו תתן אפקטיביות לנסיון לבנות כח שיטור וצבא אמיתי בעיראק.

לאחרונה ראינו את השיבה לחיים של מוחמד דף. הרדיקליזציה של דף היא איסלמיסטית טהורה – בסגנון אל-קאידה ולא אתפלא אם הוא עומד מאחורי הגוף הנקרא “הצבא האיסלמי”. עוד לפני מספר חודשים היו ידיעות כי הוא עוזב את החמאס ומנסה להקים תא אל-קאידה. מוחמד דף אמנם דמות חשובה בחמאס אולם אין לי בכלל ספק כי אם המצב היה מגיע לעימות אישי בינהם, סמהדנה היה עושה לו ללא בעיות חיסול ממוקד עם 70 קילו חומר נפץ. מה שצה”ל לא מצליח לעשות כבר 12 שנה.

 

כשלונה של שיטת החיסולים הממוקדים

שטף הקסמים על ישובי הנגב ושדרות עמד בממוצע על 3-4 קסאמים ליום עד להתנקשות הנ”ל, וגם בתקופות של חוסר חיסולים אויריים, לא השתנתה הסטטיסטיקה הנ”ל. הרבה סתירות מתגלות בתיאור התקשורתי של שיגור הקסאמים. מחד הם משוגרים מ”מרחבי שיגור” מאידך החיסולים מתבצעים בלב ערים הומות. מצד אחד בית להיה ובית חנון כמו גם התוחמת הצפונית, דוגית וניסנית מהוות את מוקדי השיגור מאידך חיסולים ממוקדים מתבצעים גם בחאן יונס וברפיח, אשר המרחק הגיאוגרפי שלהם לא מאפשר שימוש אפקטיבי בקסאמים כנגד שדרות.

כישלון נוסף של שיטת החיסולים הממוקדים הנגלה לפנינו כעת הוא בהצערת ההנהגה להנהגה לא אחראית וחסרת אוטוריטה אצל חלק מהחוליות בשטח. אל לאף אחד לפקפק בכך כי שייך אחמד יאסין(כן, הזקן בעגלה שכל ישראל צהלה על חיסולו) היה מסוגל לעצור את הקסאמים ולהחזיר את החייל אם היה לו אינטרס בכך. אני נוטה להאמין כי יצחק שמיר – איש ימין בכל רמ”ח אבריו היה מתנגד לשיטה הזאת. לא בשל “אהבת ערבים” אלא משום נסיונו ההיסטורי שהוכיח, שחיסולו של “יאיר” בהנהגת הלח”י רק הגדיל את יכולת הפעולה של האירגון בהנהגת הטרויקה – שמיר, אלדד, ונתן ילין מור.

 

אינני שולל על הסף ירי טילים על מחבלים. אולם הסיטואציות היחידות שבהם יש תועלת והצדקה מוסרית הם סיטואציית “הפצצה המתקתקת” – חוליה בעיצומו של שיגור או מחבל בעת ביצוע פעולה,וסיטואציית השינוי האסטרטגי הכולל.שבגלל הסכנות הטמונות בו יש להשתמש בו לעיתים רחוקות – פעם במספר שנים.

על “הקשר הסורי”, ו”הקשר המשעלי”,”ממשלת החמאס” ושאר סיסמאות

מדינת ישראל מאינטרסים שלה מציגה תאורית קונספירציה כאילו חאלד משעל, ואף הסורים הם קובעי המדיניות. ומשלחת כלפיהם איומים. באיזשהו מקום יש כאן עלבון לאינטיליגנציה של האזרח הישראלי והעיתונאי המערבי. מופז היה יוצא בהצהרות על החיזבאללה ואירן בתור הדמון התורן. אין ספק כי לחאלד משעל השפעה לא קטנה במיוחד על הזרוע הצבאית בחמאס, ויתכן כי כדאי לחסל אותו. (חיסול כזה יהיה דומה מאוד לדוקטרינה הרבינית שהתבטאה בחיסול אבו ג’יהאד, אף פעם לא לפגוע בראש האירגון כי אם באנשי מפתח הגוררים אותו לכיוונים קיצוניים, וכמובן- אף פעם לא להגזים) אולם אין בכלל ספק כי מה שמשפיע יותר מכל על החוטפים היא ההכרה כי דעת הקהל בשטחים דורשת שיחרור אסירים. חוטפי ורוצחי אליהו אושרי לא קיבלו הנחייה מחאלד משעל הם אנשי פתח-תנזים ולא יורקים לכיוונו. קל לטפס על אסד, זה עושה צילצולים, הוא דמון אמריקאי וגם קיים חשש ממנו בעולם הערבי אבל על אנשי מערכת הביטחון והדרג המדיני להיות כנים עם עצמם ובמיוחד עם הציבור הישראלי שתמך בהם. הסיכון של חוליה זו או אחרת של אירגון טרור או מדינה עוינת בדמות סוריה פוגע בנו הרבה פחות מאשר חוסר אמון בסיסי של הציבור בממשלה ובצבא.

 

הצלת חייו של גילעד שליט

הצלת חייו של גילעד שליט היא מטרה חשובה מאין כמוהה, ובעיני לפחות המטרה החשובה ביותר. במישור הצבאי יחידות בצה”ל התנסו במשימות דומות בעבר הדומה ביותר שפורסמה היא כנראה “אביב נעורים”. תמוהה בעיני קצת העובדה כי גורמי הביטחון טוענים כי אין להם מספיק מידע מודיעיני לביצועה.במיוחד עקב המידע המדוייק שהיו אותם גורמים מביאים בעת תקופת החיסולים.

גם בהעדר מידע קונקרטי ומדויק הציע עו”ד זיכרוני(שהשתתף בעבר בהרבה משאים ומתנים), את מושג “החטיפות הממוקדות”. לא רק שזהו פתרון הומני יותר מחיסולים ממוקדים, הוא היה יכול להיות יותר אפקטיבי ואולי אף קל יותר למימוש. העיקרון שהנחה את זיכרוני הוא כי חטיפה של בכיר זה או אחר בחמאס או בפתח אינו יכול להביא ללחץ. יש לחטוף אדם אשר לחוטפים אינטרס אישי בשיחרורו. הואיל והפעולה בוצעה על בסיס תשתית המנהרות, וידוע כי שלוש חמולות מתעסקות בנושא זה באופן משמעותי, חטיפה של ראשי אותם חמולות, אנשים אשר למשפחתם יראת כבוד כלפיהם היו יעילים הרבה יותר מחטיפת פעילי חמס בגדה.

יש הבדל מהותי בין החייל גלעד שליט שנשבה בעת קרב, ובין המתנחל אליהו אושרי שנחטף ונרצח. טענתו של הצמרת הישראלית כי גלעד שליט נחטף בפעולת טרור בשטח ריבוני של ישראל (ולא חס וחלילה בעזה) אינה מחזיקה מים ופוגעת בגלעד עצמו. גלעד נישבה ובתוקף כך מוקנות לו הזכויות השמורות לאסירים על פי אמנת ז’נבה כולל ביקורי רופאים וביקורי הצלב האדום וחבל לקפח אותו מזכויות אלו. יש לי טענות על תפקוד צה”ל וגם העליתי אותם בהוודע על החטיפה בבלוג של עידן דורפמן, ואני מקווה שועדת החקירה תמצה את הדין עם כל שרשרת הפיקוד שהביאה למחדל (כולל במטכ”ל). מה שברור שאסון גדול נמנע בכך שהמחבלים תקפו את המוצב ולא את כרם שלום או חס וחלילה את שדרות. אם במוצבי הצפון בעבר טבע אלוף הפיקוד את הסיסמה “המטרה- להגן על ישובי הצפון”, אשר שוננה לכל חייל מרגע שדרך בחטמ”ר, עולה בי הרושם כי “המטרה – להגן על ישובי עוטף עזה” לא בדיוק הוחדרה בחילים כמו שצריך. לדעתי חטאו של קצין בכיר ככל שיהיה אשר דורש להסלים את הלחימה בגזרתו ללא שוידא שקו הגבול עליו הוא ממונה מתפקד ללא דופי הוא מהחטאים הגדולים שיש..

 

כשלון הירי הארטילרי לעבר מרחבי שיגור קסאם – למשל חוף הים בעזה

כפי שצינתי לעיל – קצב שיגור הקסאמים עמד על ממוצע של 3-4 קסאמים ליום ללא קשר לשיגור פגזי התותחים. מאידך, אם יש גורם שגרם למספר הגדול ביותר של הרוגים חפים מפשע (או בעגה הצבאית “בלתי מעורבים”) הוא השימוש באמצעי זה. הירי הנ”ל הוא גם מהתורמים הגדולים להעלאת מפלס החרדה אצל תושבי שדרות והנגב המערבי. ירי סטטיסטי זה גם שומט את הטיעון הישראלי “הם יורים רקטות לעבר שטח ריבוני ישראלי בעוד אנו עזבנו כליל את עזה”, ו”עלינו להתייחס לכל קסאם כאילו התכוון להרוג”. אם עזה אכן אינה יותר שטח באחריות ישראלית הרי ירי תותחים סטטיסטי הוא פעולה מלחמתית כלפי ישות שישראל מנסה להציג אותה כריבונית, וזכותם המלאה של הפלסטינים להתייחס לכל פגז תותח בתור פגז שנועד להרוג. מדבררי הממשלה מציינים כי 600 קסאמים נחתו בשטחי ישראל מאז ההתנתקות. למזלנו הם לא הרגו איש, לעומתם, מעל 7000 פגזים נחתו על רצועת עזה, והרגו עשרות אנשים..

כשלון הטיפול בנושא הקסאם

מלבד פיקים רגעיים הקשורים בנסיונות צה”ל לשנות את המציאות בשטחים הצבא נחל כישלון חרוץ בהפחתת ירי הקסאמים על ישובי הנגב המערבי אף על פי כן הוא טורח לייצר כל פעם את אותם פיקים רגעיים. לאחר הסיכום במיסמך האסירים ואף לפניו הנייה הציב על השולחן נוסחה של “הודנה עזתית” – הפסקת הירי תמורת הפסקת הירי הארטילרי והסיכולים. ישראל סירבה להתייחס אליו. את מחיר הסירוב הזה (שהיה ניתן לבצע באמצעות אבו-מאזן על מנת שלא יהיה מגעים ישירים עם החמאס) תושבי עוטף עזה ושדרות משלמים.

הפלת ממשלת החמאס

ההצהרות המגיעות מהצמרת הביטחונית, וגם מפרשנים ופרשנים שונים היא השאיפה להפלת הממשלה הפלסתינאית שהרכיב החמאס.בין היתר ניתן ליחס את מעצר חברי הממשלה וחברי הפרלמנט הפלסטיני ליעד זה (בנוסף לנסיון שלומאלי ליצר מסת קלפי מיקוח). הפלת ממשלת החמאס יכולה להיות צעד אסטרטגי מבורך ומאידך כישלון קולוסאלי. רוב הסיכויים הם כי הדבר יהווה כישלון קולוסאלי. לממשלת החמס הן בעולם הערבי והן בשטחים לגיטימציה בתור הבחירה הדמוקרטית של הפלסטינאים. כל ממשלה שתמונה תחתיה שלא תחת הסכמתה תזכה לאופוזיציה כואבת ולחזרה לפיגועים בקנה מידה גדול בתוך רחבי שטח ישראל.

יצירת אנרכיה שלטונית בשטחים.

בחוגים מסויימים בישראל תסריט כזה נתפס כמועדף. אנרכיה כזאת תיתן לגיטימציה ללכת לקראת ביצוע פעולות חד צדדיות בשטחים(התכנסות), ואולי אף תיגרום להגעת כח רב לאומי או לפחות למטריה בינלאומית למהלך. הצרה העיקרית היא ההשלכות על ירדן, מצרים, והמצב בו אנחנו נאלץ לחיות בעשורים הבאים. אם כיום ניתן להגדיר את השטחים כשילוב בין חמסטאן לפתחלנד, אנרכיה כזאת בהחלט תחזק גורמים איסלמיסטיים קיצוניים – אלקעידסטן, וחיזבאללסטן בפי שביבי ובוגי יעלון נוטים לקרוא להם. גם הגדר עליה בונים תומכי ההתכנסות הוכחה בשבועות האחרונים כלא יעילה בשלושה מישורים. הראשון הוא חפירת המנהרה, השני הוא ירי הקסאמים, והשלישי – החמור מכולם מטען הצד שריסק את החומה בציר פילאדלפי ומהווה תמרור אזהרה לגבי יעילותה של החומה (גדר ההפרדה) הנבנית במרכז הארץ.

חיזוק ההרתעה הישראלית

אגדת ההרתעה הישראלית והפגיעה בה היא שקר שמטופח על ידי הימין הישראלי במשך תקופה ארוכה.ראשית כדי לנו להבין כי אנחנו איננו נמצאים במצב הדומה למלחמה הקרה – בה להרתעה היה ערך מרכזי. ושנית, ההרתעה הישראלית חזקה מאוד. אין צורך בחיזוקה והפלסתינים יותר מכל מודעים לקיומה. אם ניקח את דברי נסראללה, יותר מכל מה שמחליש את ההרתעה הישראלית היא הנסיון לא להמשיך חיים נורמליים בישובי הספר כי אם לאיים בבריחה לאזור המרכז. או כדבריו “רק אני נותן פקודה ומאות אלפי ישראלים בורחים לתל אביב”. מי שכיום מחליש את ההרתעה הישראלית הם דווקא מצדדיה המובהקים כמו אלון דוידי משדרות וראש העיר שלה, אלי מויאל. שינסו קצת להיזכר במאבקו הסיזיפי של צ’יץ ב 1991 כאשר ניסה (ללא הצלחה יתרה) לשמור על תל אביבים בתל אביב במלחמת המפרץ. דווקא זורעי הפחדים על קסאמים בכפר סבא מחלישים את כושר ההרתעה שלנו היות והם מציירים את החברה הישראלית כחברה מפוחדת. אפילו שמעון פרס שאינני ממצדדיו הגדולים התייחס לפיקציית הפגיעה בכושר ההרתעה

לדברי המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, כושר ההרתעה של ישראל לא נפגע ולא יפגע בעקבות פרשת החטיפה: “אנחנו מדינה עם כושר הרתעה גבוה מאוד, בהשוואה כמעט לכל מדינה בעולם”.

 

האם המבצע נועד לייצר וואקום שילטוני בשטחים כדי לאפשר לכל מיני אמיל לחודים,באשיר ג’ומאיילים ומייגו’ור סעד חדדים לנסות ולמלא את הוואקום הזה?כגירסה עזתית של אורנים גדול?

מכל התרחישים שמועלים התרחיש המפחיד אולי ביותר הוא “תרחיש הגדר הטובה”. שלא יהיו ספקות, זהו תרחיש שקל ליפול בו. יש גורמים פלסתינים, במיוחד פת”ח טוניס, ומוחמד דחלאן שיתכן ומצדדים בו הואיל והוא טומן בחובו כסף, כבוד ומעמד.כמו השיעים והמרונים שזרקו אורז על חיילי צה”ל ב 1982 יש להתייחס לתמיכתם בחשדנות רבה. כמו כל הניתוחים שבוצעו על תחילת מלחמת לבנון, אוכלוסיות אלו רצו מישהו שישחרר אותם מאויבהם במלחמת האזרחים אולם תוך זמן קצר לא נותרו בהם סנטימנטים לכוחות “השיחרור” הללו. הבעיה המרכזית של תרחיש זה הוא כי הוא ישבור את התנועה הלאומית הפלסטינית, ובמקומה נקבל תנועה איסלמסטית מליטנטית, שכוחה בחברה הפלסטינית יגבר לשיעורים מפחידים. תרחיש הגדר הטובה הוא בעצם תרחיש עיראק. ורק מי שרוצה אלימות בקנה מידה עיראקי תוך שנה שנתים יכול לקבל אותו בשלוות נפש

שיחרור אסירים

אחד הדברים שלכאורה ראש הממשלה מפגין בו נחישות הוא סוגיית שיחרור האסירים. השארת חוסר פתח לתקווה באמצעות שלילת שיחרור אסירים היא מעשה אווילי. אולם יותר אווילי מכך הוא המגבלות שהמערכת הצבאית והפופוליזם שמים על סוג האסירים שישוחררו. במשך שנים ישראל מתלוננת על אימפוטנציה מצד ההנהגה הפלסטינית. שיחרור של אסיר זה או אחר “בלי דם על הידיים” שנחשב דג רקק בביצה העזתית, לא יתרום למניעת האימפוטנציה הנ”ל. רק שיחרור אסירים בעלי מנהיגות טבעית, יהא זה אחמד סעדת או מרוואן ברגותי או בכירי תנזים וחמאס מעזה יגרמו לשינוי אמיתי הואיל והכריזמה שלהם מסוגלת לדחוק לשוליים אישים כמו מוחמד דף, והכריזמה שלהם מסוגלת להתמודד על דעת הקהל מול גורמים בכירים בחמאס כמו חאלד משעל. יש הבדל מהותי כאשר ישראל טוענת כי חמאס חוץ מסנדל את החמאס בשטחים ובין טענה זהה שהיתה מגיע מעבד אל מלכ נאתשה.,

סוף דבר

בכל חברה מתוקנת המנהיגות קובעת את המדיניות, וזרועות הביטחון מצייתות לה. היא אינה רואה בושה בהקמת צוותי חשיבה המקורבים לתפיסת עולמה, שיטילו ביקורת על הצעות הדרגים הצבאיים. פעולות כמו הפצצת תחנות כח (שאפשר היה פשוט לסגור להם את השלטר), חטיפת פרלמנט נבחר וממשלה נבחרת, הפצצת מיכללה איסלאמית, ובומים על קוליים בשמי דמשק,מראים חשיבה מיליטריסטית מתלהמת. המלצתי לעמיר פרץ להקים בדחיפות צוות חשיבה מבין הקצינים במועצה לשלום וביטחון, מזרחנים מובילים, אנשים כמו עו”ד זכרוני המנוסים בסיטואציות של משא ומתן. ולהקפיד בבחירתו גם את הקריטריון של חוסר אספירציות פוליטיות. אריק שרון ושאול מופז בנו מטכ”ל בצלמם ובדמותם וגרמו במידה מסויימת לפוליטיזציה יתרה שלו. לא עברה שנה מאז הכתבים הצבאיים היו מספרים לנו איך אריק מהלך בקסמיו על המטכ”ל ושר הביטחון אשר מתוך הערצה קיבלו את כל התפיסות הביטחוניות שלו. מלחמה מעצם טבעה היא דבר הנגוע בחוסר ודאות. הסכמה גורפת על המהלכים בתוכה לא מעידה בהכרח על נכונותם או על צדקתם. אפילו בתורת המודיעין יש משמעות אדירה לחשיבת האיפכא מסתברא

אם המהלכים ימשיכו להתנהל בצורה שבה התנהלו עד כה, יווצר צורך מיידי בהקמת ועדת “אגרנט” שסמכויותיה לא יוגבלו למשבר הנוכחי אלא לכל העימות בחמש השנים האחרונות

 

עדיף חבר עשיר מחבר יתום

June 19, 2006

ברוב של 10 מול 9בסיעת העבודה מונתה עו"ד אורית נוקד לנציגת מפלגת העבודה בוועדה למינוי שופטים על חשבון "איש מפלגת העבודה האמיתי" דני יתום.

למה דני יתום רוצה למנות שופטים? אולי כדי לעזור לחבר טוב, חבר לאורך שנים שיש לו ויכוח פעוט על כמה מליוני דולרים עם המשטרה,וגם אם משטרת צרפת.חבר שדני יתום היה חבר הכנסת היחיד שהעז להגיע ולהצטלם במסיבה שלו

 

191175-5.jpg

.

(כל הזכויות בתמונה שמורות לאתר וואלהי)

מזלה הגדול של מפלגת העבודה שהמינוי של יתום סוכל. אשר לחבר, אני בהחלט מאמין כי מי שעבד בצעירותו בחברת תירגום, הציל את בנו של מיטראן וזכה לעיטור מהרפובליקה הצרפתית, עסק בסחר נשק והקים חברה "ביטחונית" בניהולו של יתום, באמת מכיר את יתום במשך שנים רבות מאוד של עיסוק דומה.אבל אני – אני סתם קונספירטור.

הקרב על סטאלינגראד

June 19, 2006

במלחמת העולם השנייה כשהצבא הגרמני עמד לקראת כיבוש כל רוסיה היתה עיר אחד שבה נערך מאבק עקוב מדם אשר בלמה את הפלישה. הצבא האדום הצליח לרכז את כוחותיו בנקודה אחת, ולבלום את האויב.

העיר הדרומית שדרות עומדת כיום בשתי חזיתות. חזית אחת היא הקסאמים הנופלים יום יום על העיר, וחזית שניה היא של אפי איתם, ליברמן, ש"ס אבל גם אלון דוידי (מראשי מאבק שובתי הרעב בשדרות וחבר האיחוד הלאומי) וראש העיר אלי מויאל (מועמד ליכוד לכנסת ואחד התומכים המתוקשרים בגוש קטיף)

מאז מאבק הסטודנטים בצרפת התיקשורת הישראלית צמאה לכל מאבק עממי, יהא הוא צודק או לא. יהא זה מאבקם של חולי סרטן המעי הגס ,המאבק על המונדיאל, ההפגנות נגד הרג האזרחים בעזה, או מכתב אנשי הרוח נגד ירי התותחים על עזה.

יואיל נא השמאל הישראלי לצאת מהבועה שלו, ולשלוח את כל הגייסות שלו לשדרות. לעודד את רוחם של התושבים, להזכיר להם שגם כאשר ישראל שלטה בעזה נחתו קסאמים על שדרות ובעיקר להראות להם שיש אנשים שדואגים להם אבל אין בכוונתם לחרחר מלחמה. יוסי שריד עשה זאת פעם בקרית שמונה (וגם בשדרות)

נפתלי רז כתב ובצדק כי הוא מריח רוחות מלחמה. על כל הגורמים שצוינו על ידו כמדליקי תבערה, היתה נכונות בעבר להבליג. הגורם היחיד שיכול באמת להצית תבערה הוא חומר הנפץ המצטבר כעת בשדרות – על כך מעולם לא היתה הבלגה.

שדרות היא הסטאלינגראד של השמאל הישראלי. אם הוא לא יתגייס להגן עליה אנו צפויים לכיבוש מחודש של עזה. עדיף למנוע את הכיבוש הזה מאשר להלחם אחר כך נגדו.

תקיף,מתרפס,יעיל,ניאו-ליברלי,”ירוק”,ופרובינציאלי

May 25, 2006

נאומו של אולמרט בקונגרס האמריקאי היה נאום מדיני תקיף, מתרפס ויעיל אולם יש לו גם פנים נוספות

אולמרט הניאו-ליברל – מקדש גם את הכלכלה האמריקנית לא בטוח שלזה בן גוריון פילל

קווי הדמיון בזהותנו הכלכלית, חברתית ותרבותית הם ברורים, אולם ישנו משהו עמוק יותר ונצחי. הקשרים הבלתי מעורערים בין שתי מדינותינו מבוססים על הרבה יותר מאינטרסים משותפים. הם מבוססים על יעדים וערכים משותפים הנובעים מעצם מהות יסודות התקומה שלנו.

אולמרט מנסה להיות "ירוק" – לאחרונה זה נושא חם בעולם. אפילו בוש הכניס את הנושא לסטייט אוף יוניון השנה – אבל מה אם המציאות?

ישראל, ארץ בעלת משאבים טבעיים מוגבלים, הלהוטה לקדם שיתוף פעולה עם ארה"ב, מקדישה את מדעניה המבריקים והמבטיחים ביותר למחקר ופיתוח למען דורות חדשים של מקורות אנרגיה אמינים, יעילים וידידותיים לסביבה. שתי מדינותינו שותפות לחתירה אחר ביטחון בתחום האנרגיה ומניעת התחממות כדה"א. על כן, באמצעות חוק שיתוף הפעולה ישראל-ארה"ב בתחום האנרגיה ומסגרות משותפות אחרות, בשיתוף עם עמיתינו האמריקנים, ישראל תגדיל את מאמציה למצוא פתרונות מדעיים וטכנולוגיים מתקדמים, שנועדו לפיתוח מקורות אנרגיה חדשים ולעידוד שימור אנרגיה.

אולמרט הפרובינציאלי – למה בנאום "היסטורי" בקונגרס הוא חייב להכניס את ישקר? או את תיק ההשקעות שלו?

דוגמה אחת להישגיה יוצאי-הדופן של ישראל היא הרכישה האחרונה ע"ס 4 מיליארד דולר של ענק התעשייה הישראלי "ישקר" ע"י חברה אמריקנית. זוהי תמיכה חשובה בכלכלה הישראלית, לה יותר חברות הרשומות בנסד"ק מכל מדינה אחרת, למעט ארה"ב וקנדה. זוהי גם הבעת אמון ביוזמה האסטרטגית הישראלית לחזק את הפיתוח הכלכלי והחברתי של אזורי הנגב והגליל.

 

יש לי בחילה וזה לא מסרטן

May 16, 2006

הפוליטיזציה הבילתי נסבלת של הדיון על סל התרופות מגעילה מיום ליום

הכתבות על ד"ר אריה פיגר(הארץ, אנרגי) – מתפרסמות בעוד החולים שלו שובתים רעב בירושלים על הכללת אווסטין וארביטוקס בסל התרופות

תגובה מעניינת באנרגי

. עיתוי מעניין להעלאת הידיעה
עוד יתום, ת''א, 16/05/06 17:54
האם בגלל טובות כספיות פיגר מייעץ לטובת האבסטין ? האם שווה להמליץ על תרופה בכזאת ודאות כתרופה שמועילה/מונעת/מרפאת סרטן.
כאשר ידוע שהיא רק מאריכה את חיי החולים ב3 חודשים בממוצע. האם כל החולים ששובתים רעב יודעים זאת.
אני יודעת שגם אמי ששילמה את מלוא כספה על האבסטין נפטרה מהר מאד מסרטן המעי (פחות מחצי שנה מיום הגילוי ומתן האבסטין).
כשנואשים מוכנים לקבל כל הבטחה או תקווה לריפוי. גם אם הרופא מקבל טובות הנאה ונותן מידע לא אמין.
רפואה שלמה לכל, לא בטוח שהאבסטין אכן מקיים זאת.

ואכן יש לה סימוכין למרות שעלות שתי התרופות כ20% מהעליה בסל התרופות – 75 מיליון ש"ח

.יש לחזור ולהדגיש, כי התרופות החדשות אינן מרפאות את הסרטן. בשלב שבו הוא התפשט לאיברים אחרים בגוף הוא אינו ניתן עוד לריפוי. אולם במונחים של חולים שאין למדע הרפואה מה להציע להם עוד, הארכת החיים בחצי שנה נוספת היא משמעותית מאוד.

התרופה הראשונה שתוצאות הניסוי בה הוצגו אתמול, אווסטין, נוסתה על 400 חולים שסבלו ממחלה מתקדמת. חולים אלה, שטופלו בתרופה יחד עם כימותרפיה, שרדו בממוצע 20.3 חודשים בהשוואה ל-15.6 חודשים ששרדו 400 חולים בקבוצה המקבילה, שטופלו בכימותרפיה בלבד.

יותר כשלונות מהצלחות

תוצאות הניסוי באווסטין הן למעשה ההוכחה הראשונה לכך שצמיחת גידולים סרטניים יכולה להיות מואטת על-ידי חסימת הדם, שמספקים להם חמצן וחומרים מזינים אחרים. הרעיון שעומד בבסיס השיטה מנוסה כבר יותר מ-30 שנה, אולם נחל עד כה יותר כשלונות מהצלחות. כעת מתכוונת החברה שפיתחה את התרופה להתחיל בניסויים דומים גם בחולי סרטן הערמונית, השחלות והכליות.

ביו אם מדובר בהאשמות שווא שהועלו כדי לטרפד את כניסת התרופות לסל ובין אם לא, מגיעה לציבור שההחלטות יעשו בתום לב ולא תחת לחץ לא של אינטרסנטים בתיקשורת ולא של הפגנות החולים.