Archive for the ‘פוליטיקאי קטן שלי’ Category

הוייט טראש והשחורים של הפוליטיקה בישראל

May 1, 2006

קבלו את ממשלת ישראל ונושאי התפקידים בוועדות בכנסת

ynet

nrg

ממשלת ישראל שהוצגה לנשיא מסמנת את דחיקתם של שני ציבורים – כ 35% מאוכלוסיית המדינה מחוץ למפת העשייה הפוליטית. אשתמש בביטויים קצת חריפים(ללא כוונה לפגוע, רק כדי להמחיש) השאולים מארה”ב – ציבור הוייט טראש, וציבור השחורים

ציבור הוויט טראש – מילת הזילזול האמריקאית הזו מאפיינת את התחושה של ציבור הישראלים דוברי הרוסית כלפי מעמדם בחברה הישראלית ובפרט בשמאל הישראלי האליטיסטי. ציבור בעל אליטה אינטלקטואלית המאיימת על האיליטות הקיימות, ובעל צרכים מיוחדים שלא באים לידי ביטוי בחברה הישראלית.

מפלגת העבודה – ניתן לתרץ זאת בתמימות ובאמונה הנאיבית כי המפלגה תקבל למעלה מ 21 מנדטים ולכן הצבתו של ליאון ליטינצקי כמשורין רק במקום ה 21.במישור הפרלנטרי אימצה המפלגה במצעה את “ברית הזוגיות”. ניתן גם להבין את התחושה של מנהל הקמפיין ברוסית – אפריים סנה כי ההסתה נגד פרץ בציבור הזה כל כך גדולה כי אין למפלגה סיכוי לקבל יותר תמיכה שאולי הוכחה בבחירות לאור התמיכה הזעומה שהמפלגה קיבלה.את העמדה ניתן לראות במאמרו של אטילה שלומפבי “להתראות לקול הרוסי”

מפלגת מרצ – מפלגת מרץ במהלך של הרגע האחרון, מינתה את ד”ר אלה שאינסקיה במקום ב 13 והבילתי ריאלי במפלגה. בניגוד לליטינצקי שמצויר על ידי יריביו כעסקן היסתדרותי, ד”ר אלה שאינסקיה היא חוקרת לכימיה במכון וויצמן, ובאופן מסויים מייצגת אף היא את האיליטה האינטלקטואלית דוברת הרוסית שרוצה להשתלב בעמדות הכח בחברה הישראלית. אם ביילין היה משתדל עבורה כפי שהישתדל עבור צביה גרינפילד, היתה לה היכולת להגיע למקום השישי ברשימה, ובכך גם לשפר את סיכוייה של הרשימה. אולם הפחד של האיליטות הישנות לא נתן למהלך כזה להתבצע. בזכות הלובי ההומולסבי, המפלגה דוחה את :ברית הזוגיות מתוך שיקול צדקני של “הכל או כלום” – במקום להבין שפריצת הדרך של ברית הזוגיות תיתן פיתרון למאות אלפים, וההבנה הפוליטית כי הדרך ברית הזוגיות לנישואים וגרושים אזרחיים קצרה מהדרך בין הסטטוס קוו הדתי לחוק הניסואים האזרחיים.

מפלגת קדימה – המפלגה דווקא פנתה ישירות לציבור הישראלים דוברי הרוסית תוך הבטחות מפוצצות וייצוג שעל סמך הסקרים ניראה הולם. מרינה סולודקין בעשירייה הראשונה(6), זאב אלקין בעשירייה השניה (17),מיכאל נודלמן בעשיריה השלישית (27), רינה גרינברג (36) ו יוליה שמלוב ברקוביץ (40) בעשירייה הרביעית ו אנסטסיה מיכאלי(44) בעשיריה החמישית.

בין עמדותיה הרשמיות שהוצגו על ידי שיטרית ודן בן דוד היה תמיכה בברית הזוגיות, וחקיקת חוק שיפתור את בעיית מנועי החיתון

הרכבת הממשלה:

במשא ומתן הקואליציוני השיגה ש”ס את ההסכמה כי “לא תהיה חקיקה בנושא מנועי חיתון, אלא אם כן היא תהיה מקובלת על כל חברות הקואליציה”

הדבר הצורם ביותר הוא אי הכללתה של מרינה סולודקין בממשלה, גם זאב אלקין – איש אשכולות הדובר 8 שפות, לא נכלל בממשלה למרות שזאב בוים ויעקוב אדרי – סנטימטר לפניו ברשימה קיבלו משרות שרים

אפילו לתפקיד ה”משורין” על פי רוב לישראלים דוברי רוסית במיוחד כדי ליצור להם נישה, שר העליה והקליטה ניטל על ידי מקורבי של אולמרט זאב בוים.לדעתי הבחירה הנכונה עבור אולמרט היתה לתת דווקא למרינה סולודקין את תיק הבינוי והשיכון.

ליברמן לא צמח יש מאין, בנוסף לאג’נדה הלאומנית שלו, יש לו אג’נדה אזרחית מקיפה בנושא הלחימה בפשע שלא ברור עם אריה עמית למשל לא היה מסכים לחלקים ניכרים בה, אג’נדה להשתלבות הקהילה והאיליטה דוברת הרוסית בחברה הישראלית. לא פלא שרשימתו כוללת אנשים כמו סופה לנדוור, יוסף שאגאל, וישראל חסון שאינם בדיוק אנשי ימין פאשיסטי. ואג’נדה בעד הפרדת הדת מהפוליטיקה שאף מתנגדיו הבולטים ממרצ והעבודה יכולים להסכים עימה.

דברי ליברמן: הוא דורש לכלול את נושא העלייה במקום מרכזי בקווי היסוד של הממשלה ולתת דגש על הטיפול במנועי החיתון. “חייבים לקבוע בצורה ברורה כיעד לאומי של ישראל להעלות עוד מיליון עולים מחבר העמים, מצרפת, מארה”ב ויכול לשנות את המאזן האסטרטגי מול כל האויבים מבחוץ”, אמר. בסוגית ברית הזוגיות, אמר ליברמן: “אנחנו מבקשים בצורה ברורה שהנושא של ברית הזוגיות יופיע בקווי היסוד של הממשלה, וכל מפלגה תקבל חופש הצבעה. אני מבין שמפלגות כמו ש”ס ויהדות התורה לא תוכלנה לתמוך בכך”.
התפקיד המוטל על ממשלת ישראל הוא לקדם את האג’נדה האזרחית הזאת תוך הסתמכות על יועצים מהאינטיליגנציה דוברת הרוסית כדי להבין את צרכייהם, ולשלב אותם במעגל ההחלטות בישראל.

השחורים של הפוליטיקה הישרלית

העבודה עשתה מאמץ כנה בשילוב של שלושה פוליטיקאים ערבים ברשימת המפלגה. במקומות ריאליים ביותר.ובכך הפכה למפלגה השלישית ביצוגה במגזר הערבי. היישג זה ראוי להערכה.

מפלגת מרצ – כרגיל למפלגה האליטיסטית הנ”ל, שילבה מועמד ערבי רק במקום השביעי אולי מתוך אופטימיות יתר. איפה לטיף דורי שבאמת היה מייצג הגון של הציבור הערבי, איפה ריפעת טורק, שבאמת מהווה סימבול של דו-קיום במדינה

במפלגת קדימה בחרו להסתפק בנציג דרוזי אחד מגלי ווהבה, אשר כיהו בעבר כסגן שר במשלת ישראל והעלו את הטענה המקוממת כי “אין צורך בנציג ערבי נוסף, במילא איננו תולים תקוות בתמיכת הקול הערבי”.למרות קבלתם נתח של כ 7.5% מההצבעה הערבית.

הממשלה בממשלה המסתמנת לא יהיה שר ערבי, ההחלטה שהעיתונות חיבקה אותה כי לא יהיו סגני שרים גרמה לכף שגם אנשים מוכשרים כנדיה חילו ובעלי ניסיון כמגלי ווהבה לא יכהנו בממשלה. כסגני שרים

כמו ציבור דוברי הרוסית, הציבור הערבי נידחק על ידי האיליטות השלטוניות. הוא מצביע ובצדק לנציגים אשר מייצגים אותו ואת דעותיו אולם ההשפעה שלהם על מדיניות ממשלת ישראל שולית. ומתבטאת בעיקר בהשפעה פרלמנטרית, ואופוזיציונית.

הייתי שמח לראות רשימת תביעות באג’נדה אזרחית מגובשת וקונצנזוסיאלית, בין כל ח”כ הערבים, החל מבל”ד, רע”ם תעל, חד”ש, חברי הכנסת של העבודה ואנשי מרצ במגזר הערבי. חליפות איסלמית לא תצמח בזמן הקרוב, גם לא מדינה סוציאליסטית. אבל טיפול במעגל העוני ההולך ומתרחב במגזר, פיתרון לבעיות השיכון והזוגות הצעירים, תוכנית אופרטיבית לפתרון בעיות התעסוקה – עידוד מפעלים למגזר הערבי. תוכנית אופרטיבית לשילוב המשכילים הערבים בשירות הציבורי ובמגזר הפרטי. תוכניות אופרטיביות לפתרון בעיית ההזנחה בתשתיות חשמל, ביוב ומים בכפרים הערביים. תוכנית אופרטיבית לפתרון בעיית הכפרים הלא מוכרים.תוכנית עיור- מעבר מכפרים לערים מודרניות. ובקיצור, לא אג’נדה אופוזיציונית השוללת כל תוכנית כלא מספיק טובה אלא אג’נדה של שינוי – פתרונות מעשיים, “ממשלת צללים” עם תוכנית מפורטת שתציב את הממשלה בפני אולטימטום ברור – ויתור על הציבור הערבי, או קבלתו למדינת ישראל כשווה בין שווים. שילובו או הפיכת הציבור הזה ל”שחורים של המדינה”

השתן עלה לו לראש

April 23, 2006

בחודש האחרון כולנו קראנו כותרות על "הבריון הפוליטי" אשר "נעלב כמו דוד לוי","מתנהל בטימטום", "האגו שלו ענק","מתפוצץ מרוב אגו",והחמור מכל "השתן עלה לו לראש".הסתכלתי היום בכותרות העיתונים והחדשות האלקטרוניות, ולא נמצא זכר לכותרות כאלו. מדוע הם מתאימות לעמיר פרץ יותר מלאוריאל רייכמן שאלתי את עצמי?

אוריאל רייכמן הוא אדם מהוגן, פרופסור משכיל שהקים במו ידיו רשת חינוך אליטיסטית. ייסד במו ידיו את "כנס הרצליה" – המקום בו נואמים את הנאומים המשמעותיים ביותר על עתיד עם ישראל בשנים האחרונות (לא חס וחלילה על בימת הכנסת או במסגרת הדיון הפנים מפלגתי במרכזי המפלגות)

אדם שכיכב בתשדירי הבחירות של מפלגת קדימה, יחד עם ציפי ליבני ,שמעון פרס, אולמרט, ומספר אנשי מרכז נוספים כמו צ'יץ איתן בן אליהו ועוד.

 

הוא היה בפוליטיקה במשך שנים, מיוזמי חוקה לישראל, שינוי שיטת הבחירות ,הקמת מפלגת שינוי.

הוא היה באופוזיציה ללפיד במועצת שינוי, תמיד על רקע נקיון הכפיים, אצלו אף פעם שום דבר לא אישי כמו אצל רון לוונטל "הפישפש שעלה למעלה"

עד שקיבל הבטחה אישית מאריאל שרון – קום עשה מעשה, הצטרף אלי למפלגת קדימה ויישם את דו"ח דוברת. לימור לא מסוגלת לעשות זאת כי תמיד יזלזלו ברקע האקדמי והחינוכי שלה,

אינך צריך להתמודד, אתה נבחר לכנסת לתפקיד ביצועי של "שר החינוך" אין זה מעינינך לשרת בתפקיד הבזוי של מחוקק בישראל.

אחרי השבץ של שרון, במסגרת "ניבחרת ישראל של הפוליטיקה" שהכריז יורשו אולמרט על מפלגת קדימה, יועד לו מקום בסגל הפותח, אחד החלוצים או שחקני ההתקפה הפנטזיסטים, והובטח לו מחדש תפקיד שר החינוך.

במסגרת ההבנה שרוב אישי החינוך בישראל לא מקבלים את דו"ח דוברת, זנח רייכמן את תמיכתו בדו"ח – כמובן מסיבות אידיאולוגיות וחשיבה מעמיקה על אופי הרפורמה שצריך ליישם, והציג משנה חינוכית חדשה – רפורמת רייכמן ניקרא לה, שהינה בעיקרה יישום דו"ח דוברת בלי לקרוא לו דו"ח דוברת, והרבה דיבורים על שיתוף פעולה עם ההורים, המורים ואנשי עסקים החפצים ביוקרתו של החינוך הישראלי. ממש "מלחמה בבערות" קראו לזה מקורביו.

יצא הגורל, הבוחר גזר את גזרתו וחלוקת הכוחות הקואליציונית כנראה ולא תאפשר לרייכמן לכהן כשר חינוך.

בתחילה ניסה ללמד אותנו המחנך הדגול רייכמן מהי "מורשת שרון" – כנראה שרק בורות ומחסור בתארים אקדמאיים גרמו לנו לחשוב שהיא שונה מהפקדת תיק החינוך בידי רייכמן.

 

כעת, כהובהר באופן די ברור כי לא יזכה בתפקיד שר החינוך הנחשק הוא "עושה שריר לאולמרט " ולמרות שמופעלים עליו לחצים הוא מסרב לקבל את תיק המשפטים היוקרתי

כי הרי אצלו – שום דבר לא אישי – רק אידאיאולוגי.

רייכמן כמו דן בן-דוד (מספר 34 בקדימה שעבר מהתמודדות בפריימריס במפלגת העבודה, לנסיון לשריין לעצמו את מספר 2 בתפנית ועד לקבלת מספר 34 בקדימה) הם בדיוק מה שעושים את קדימה למפלגה כה מוצלחת. הם אנשים בעלי סטטוס ויוקרה אקדמית, לא היו מעולם במרכז העיניינים של הפוליטיקה המפלגתית ולכן נתפסים כפוליטיקאים ישרים שרק האינטגריטי מנחה אותם, יש להם קשרים רבים בעיתונות הכתובה והמשודרת(מי אמר מוזס,מרגלית, דנקנר,לפיד,לונדון, קירשנבוים,רפי גינת ולא קיבל)

על צעדיהם האחונים לא יכתבו כותרות כמו: ""השתן עלה לו לראש","איך הפישפש עלה מעלה", "מתנהל בטמטום", "נעלב כמו דוד לוי", "מתנהג כמו דיקטטור","ביריון פוליטי","מרמה את בוחריו שרצו לראות אותו בכנסת","רודף תיקים"

הרי לא יעלה על הדעת כי איש מהוגן שקול וממלכתי כזה הואיל בטובו לשרתנו באופן טכנוקרטי למהדרין ללא כל שיקול אישי וכאלה, התקשורת מחבקת..

 

ישראל ביתנו דא, משא ומתן דא, גזענות נייט

April 18, 2006

בכל מקום אני קורא קריאות לביילין, פרץ ואולמרט לפסול על הסף את ליברמן מהממשלה – גיוס כללי בשמאל הכולל הטחת האשמות של בגידה בבוחר בטרם נקבע דבר. הרשו לי להסביר את דעתי שלשמחתי דומה לעמדת עמותת סיכוי,ועל מרצ והעבודה לאמץ אותה.

ביילין שזכה לכל הסופרלטיבים האפשריים במפלגתו משולפי הסכינים על כתבת "בדשא עם אביגדור" כבר פסל את ליברמן לממשלה.

על עמיר פרץ מופעלים לחצים חזקים מהבית ומשמאלו להציב את השתתפות ליברמן בממשלה כקו אדום במיוחד לאור הבטחתו לבוחר.

הטיעון המרכזי של ההתנגדות הוא "הכשרת השרץ" – מוכן להשבע שהביטוי יצא מפיו של יוסי שריד. הפסילה האוטומטית של ליברמן היא יריה ברגל לשמאל הישראלי ששוב אינו קורא נכון את תוצאות הבחירות.

שלא תבינו אותי לא נכון, ליברמן אכן פשיסט ומסוכן לדמוקרטיה בישראל ורצוי מאוד שלא ישב בכנסת ישראל ובממשלה בפרט. אבל, וזהו אבל גדול. אחת המגמות בבחירות האחרונות היו התחזקותה של פוליטיקת הזהויות:

ש"ס – 12 מנדטים בזהות מזרחית

אגודה – 6 מנדטים בזהות אשכנזית חרדית

קדימה – לפחות 7 מתוך 29 מנדטים בזהות אשכנזית – תומכי פרס ועוד כ 8 בזהות אשכנזית תומכי שינוי

גמלאים – בהערכה בכי זהירה זכו ב 2 מתוך 7 מנדטים על בסיס הזהות האשכנזית.הפלמחניקית של רפי איתן על חשבון העבודה.

ליברמן – 8 מתוך 11 בזהות של ישראלים דוברי רוסית

בל"ד ותע"ל – 7 מנדטים בזהות ערבית ישראלית

המפלגות היחידות שניתן ליחס להן ניסיון כנה לפחות ליצור פוליטיקה של ערכים הם חד"ש,מרצ, העבודה, האיחוד הלאומי והליכוד. מתוכן, חד"ש, מרצ, והאיחוד הלאומי כנראה ולא נחלו הצלחה מסחררת.

ככלל – ניתן בברור לראות 49 ח"כ ניבחרו על בסיס פוליטיקת זהויות. כאשר ש"ס וליברמן רושמות את ההצלחה הגדולה ביותר.

רבים מציגים את רצונו של אולמרט בשיתוף ליברמן ברצון לסמן ימני בממשלתו. אין זה נכון. ש"ס הוכיחה בעבר כי היא סמן ימני לא פחות מליברמן. הרצון בשיתוף ליברמן מובע משתי סיבות: החישוב האריתמטי כי בקואליציה עם ש"ס וליברמן מאבדת העבודה את היכולת לפירוק הממשלה באופו בלעדי, והלקח שנלמד ממפלגת לה-פן (סליחה – לפיד) כאשר דוחקים מפלגה המבוססת על פוליטיקת זהויות לפינה בגלל הזהות שלה היא רק מתלכדת ומקשיחה את עמדותיה.

ישראל ביתנו היא מיצגת של ציבור הישראלים דוברי הרוסית בתחושת הזהות אולם לא בהכרח באידיאולוגיה שלה. מסקרים שנערכו על ידי יוזמת ז'נבה – כ 37% מהציבור הנ"ל תומך בעקרונות היוזמה, סקרים אחרים מעידים כי למעלה ממחצית הציבור הנ"ל תומך בגישה כלכלית סוציאל דמוקרטית על גווניה השונים.

פסילת ליברמן ומפלגתו תעשה שרות רועץ לשמאל הישראלי. ביילין ופרץ שכבר כעת אינן דמויות אהודות בציבור דוברי הרוסית יאבדו עוד קרדיט על בסיס תחושות הגזענות, הקיפוח והניכור שהאוכלוסיה הנ"ל חשה מצד הממסד בין עם מוצדקת ובין עם לאו,הדומה לתחושת הקיפוח של ש"ס ואפילו של המגזר הערבי (ותעיד על כך מסיבת העיתונאים של ארקדי גיידמק שטען כי המשטרה רודפת אותו בגלל שהוא רוסי, והפופולריות לה זכה גרגורי לרנר)

אסור להרים ידיים – כי יש פתרון

הגישות הרצויות לפסילת השתתפותה של ישראל ביתנו בקואליציה או להשתתפותה לאחר ויתור על האג'נדה הפשיסטית והגזענית:

1.הצבת קו היסוד הברור לממשלה: "בכל הסדר בעתיד, מדינת ישראל לא תשלול ולא תציע להסיר את האזרחות מאף אחד מאזרחי המדינה,ללא הבדל דת וגזע". כפי שדורשת עמותת סיכוי

2. הפעלת לחץ חיצוני על ידי אישים באיחוד האירופי המתייחסים למפלגה זו כגזענית וגורמים אמריקיים מתונים כמו דניס רוס, ג'ימי קרטר ואולי אף קלינטון להשמיע קולם על חוקיות מצע המפלגה ועל דרישתם לוותר על החלקים הגזעניים בו.

3. נסיון לשכנע אנשי ציבור בכירים הזוכים להערכה בציבור דוברי הרוסית להתנגד למצע המפלגה ולנסות להפעיל מתקפה תיקשורתית על מנת להוציא מתוכו את הגזענות. ליצור קואליציה אל מפלגתית בה ראש וראשון רומן ברונפמן ,אלה שאינסקיה(מרצ), ליאון ליטנצקי(עבודה),ורה ריידר, ד"ר מרק אמוסין, אלכסנדר אטרמן, ואליהם יתכן ויצטרפו יאשה קדמי, וויקטור בריילובסקי. בנוסף, דני יתום ושמעון פרס יוכלו לגייס את התורם שלהם ולדימיר גוסינסקי להתנגדות קלושה או לפחות לזמן שידור אצלו, ואם פרס יתאמץ מספיק הוא יוכל גם לגייס את מיכאיל גורבצ'וב.

וכן – כפי שרשמתי בפוסט קודם, גם לדוברי הרוסית בחד"ש יש תפקיד של שליחת מאמרים פובליציסטיים למערכות העיתונים ברוסית, על בסיס ישראל ביתנו דא, משא ומתן דא, גזענות נייט

להיכן נעלם המנדט הרוסי של חד”ש

April 16, 2006

אחת האניגמות המלוות את מערכות הבחירות בישראל ב 15 השנים האחרונות הוא שמפלגת חד"ש, מק"י לא מקבלת כמעט קולות מהישראלים דוברי רוסית.

העובדות הן פשוטות:

1. כמעט בכל אחת מארצות הגוש הקומוניסטי לשעבר מקבלת המפלגה שהיא ממשיכת דרכה של המפלגה הקומוניסטית אחוזי תמיכה בשיעור של 5% ויותר

2. למק"י יש קאדר יחסית גדול שהתחנך בארצות מזרח אירופה ודובר רוסית, בשל המלגות שהוקצו לבנק"י ללימודים אקדמיים ברוסיה על ידי הקומינטרן

3. בדומה לציבור דובר הרוסית גם הציבור של חד"ש ממודר מהאיליטות, ממוקדי קבלת ההחלטות ומהחשיפה התיקשורתית, ומקיים על ערוצים תקשורתים ואלטרנטיביים.

החשיפה של הציבור הערבי והרוסי היא לרוב בתור:

א. חוטבי העצים ושואבי המים של החברה (הקופאית הרוסיה ועובד הבניין הערבי)

ב. שולי החברה – הגנבים הערבים, הנרקומנים, הזונות והמאפיונרים הרוסים

על פניהם הנימוקים לכישלון נראים הגיוניים:

1. האורינטציה הימנית הקיצונית של העיתונות ברוסית

2. הכמיהה ל"מנהיג חזק" שנובעת מהמערכת הפוליטית האוטוריטרית אליה הורגלו

3. "הניסיון הקומוניסטי הכושל בבריה"מ" דוחף את העליה לקפיטליזם קיצוני

4. הקסנופוביה והשנאה לתרבות המזרחית המושרשת בנרטיב הסלאבי

לכאורה טענות הגיוניות אולם עם נפרטם אחת לאחת ניראה כי הסיבה העיקרית היא מחדל גדול של השמאל בישראל.מול עיתונות הימין הקיצוני ברוסית ניתן היה לנהל מאבק ציבורי רחב בשני מישורים: מישור אחד הוא הקמת עיתונות סוציאליסטית\סוציאל דמוקרטית מתחרה. בתפוצה רחבה. ישנם מספיק גורמים שהיו מוכנים לממן עיתונות כזו. ניתן היה גם לנהל מאבק ציבורי על חופש הביטוי בעיתונות הרוסית הקיימת, על ידי הצפת העיתונות הזאת במאמרים אם יתקבלו – דיינו , עם לא יתקבלו הם יצבעו את ווסטי, נובוסטי, וערוץ 9 בציבור הרוסי כ פראוודה וטאס

נושא הכמיהה ל"מנהיג חזק" הוא לדעתי עלילה שהטיחו בציבור דוברי הרוסית. שרנסקי היה רחוק מלהיות אישיות כריזמטית וגרף קולות רבים, כנ"ל גם סולודקין. יותר מכל ציבור דוברי הרוסית אוהב שמציגים בפניו פרוגראמה מפורטת, ועמידה עקבית מאחורי הפרוגראמה הנ"ל.

האגדות אודות הנסיון הקומוניסטי הכושל לא עומדות במבחן המציאות, כפי שנאמר – כ 5% לפחות במדינות קומוניסטיות לשעבר תומכים במפלגות קומוניסטיות, יש לי תחושה שאישיות כמו מאיר וילנר היתה מגיעה להישג דומה גם בישראל.

מה שכן אני מתקשה לסתור הוא קיומה של הקסנופוביה, היא קיימת בעיקר בקהילות מוסקבאיות וסנט פיטרסבורגיות. אבל גם מועמדים מובילים כמו שאגאל – אזרי מבאקו ואחד הפופולארים ממנהיגי ישראל בעליה היה אמור לסבול כמעט באותה מידה.

אם נסכם את הנתונים, כ 5% מקולם של הישראלים דוברי רוסית מתמצה כמעט במנדט שלם, ספק אם חד"ש זכתה לשיעור כזה בקרב כלל האוכלוסיה היהודית, נותר לשאול – להיכן נעלם המנדט הרוסי של חד"ש?

מתוך חלום – שאלות חד”שות לחכ”ים חד”שים

April 14, 2006

הפוסט הזה נכתב באופן תיאורטי בלבד. אבל הייתי שמח עם אנשי חד"ש יתייחסו לו בכנות ולא בעוינות. היות שאיני מעורב בפוליטיקה הפנימית של חד"ש אינני יודע עם התקיים דיון בסוגיה הזאת לכן אשמח עם מי מהמגיבים יפנה אותי לדיון כזה.

 

אחת ההפתעות של הבחירות הללו היתה הצהרתו של עמיר פרץ על שאיפתו למנות שר ערבי במשרה ביצועית. ניתן אמנם לזלזל, לקרוא לכך ציניות פוליטית, נסיון "לגנוב" מצביעים מהמגזר הערבי. וניתן להתייחס לכך בתור אמירה של פוליטיקאי אמיץ שהחליט, גם בכורח הנסיבות לנסות לשבור את הטאבו של בן גוריון – בלי חרות ומק"י השאלות שלא נשאלו היו: מהם הקווים האדומים של חד"ש,רעם-תע"ל ובל"ד לכניסה לממשלה? איזה שר הם היו מעונינים למנות? מהם התוכניות הביצועיות שהוא היה מעוניין לקדם?

הייתי שמח אם דב וחבריו, יפנו אותי לדיון כזה שנערך אצלם או ינסו לענות לי ישירות. כמי שחש קרוב לשמאל הישראלי מפליא אותי כי אני יודע פחות או יותר את התשובות לגבי ש"ס,אגו"י, ישראל ביתנו, קדימה, וכל מי שבימינה של המפה הפוליטית, אבל לא ראיתי התיחסות רשמית מחד"ש

לעמיר פרץ אסור להיות שר הביטחון

April 1, 2006

אני מאמין ביכולתו של עמיר להיות מהטובים בשרי הביטחון של מדינת ישראל. אולם מעבר לכך שאין זה נכון למי שניבחר על טיקט חברתי לרוץ למשרד הביטחון, מסבירים לנו כי נטילת משרד הביטחון תתן לעמיר את הממלכתיות הדרושה למרוץ לראשות הממשלה. אין דבר מופרך מזה. מטרת המציעים היא לקבור אותו פוליטית.

אחד הדברים הוודאיים ביותר לכהונתה הבאה של הממשלה הוא הקיצוץ בתקציב הביטחון. לא רק העבודה במצעה העלתה את הנושא, גם זרמים מרכזיים יותר אפילו אריק שרון יצא נגד מופז בעניין הזה.

מערכת הביטחון כשומרת על האינטרסים שלה תעמוד על רגליה האחוריות למנוע קיצוץ כזה. מערכת הביטחון למרות נטיותיה הפוליטיות (אי שם בין קדימה לליכוד) נתפסת בעימי הציבור כ "מקצועית" ו "אמינה".

לצורך טירפוד המהלך פרץ יתקל בחומה בצורה של גנרלים, שתזלזל בהשכלתו, בכושר החלטתו, ובבינתו. אל המקטרגים יצטרפו מסיבות פוליטיות כמובן כל פליטי מערכת הביטחון בפוליטיקה שמשאת נפשם היא התיק. גם התומכים בקיצוצים כאלה ירטנו – צריך לקצץ אבל צריך לדעת איך

ברק יכל לממש את הנסיגה מלבנון למרות מחאות הגנרלים בשל האוטוריטה הצבאית שלו אם פרס היה מנסה מהלך דומה סביר להניח שברק היה מתייצב מולו. פרץ יגלה במשרד הביטחון כי פתאום אין לו חברים (מה גם שלמשרד הביטחון יש בעבודה הכי הרבה לוטשי עיניים)

פרץ למשרד הביטחון הוא מהלך שקדימה מקדמת כדי לקבור את פרץ פוליטית על ידי מלכודת דבש

למה לא היה מהפך?

March 29, 2006


 

כאשר בשעות אלו הולכות ומתבהרות תוצאות הבחירות, ניתן לראות בברור כי לא היה "מפץ גדול" אמיתי. היה אירוע אחר שאינו קשור לפרגמטיזם אידיאולוגיה או מות האידיאולוגיה, האירוע היה מבוסס על התיעוב מהמערכת הפוליטית הנוכחית, ורצון לראות משהו חדש, על תרבות העכשוויזם – הנהירה אחרי הטרנדים האחרונים.

עמיר פרץ טען כי, "קדימה זה מפלגת אופנה, אבל אופנת החורף ניגמרת, ובאביב יש אופנה חדשה" הוא לא ידע עד כמה צדק. אבל האופנה החדשה היתה "מפלגת הגמלאים".

(שלא תבינו אותי לא נכון – אני תומך במלוא ליבי בזכויות הגימלאים, בפנסיה הוגנת, בחוק פנסיה ממלכתי, וגם בנציגות אוטנטית של גמלאים בכנסת שישמשו כאוזן קשבת לציבור הגמלאים.- הרי בסופו של יום כולנו נהיה גמלאים. אולם חורה לי קצת חוסר הסקטוריאליות)

 

הגורמים העיקריים לקבורת המהפך

 

שלושה אלמנטים עיקריים קברו את המהפך החברתי של מפלגת העבודה

:

  1. הכלנתריזם של פרס והניהול הכושל של קמפיין קדימה על ידי חיים רמון
  2. מיתוס "רק הליכוד יכול"
  3. האשכנזי שאינו יכול להצביע פרץ

 

אופנת החורף של קדימה

בעת ההכרזה על קדימה, מרבית כוחה האלקטורלי הגיע מכ 60% ממצביעי הליכוד כפי שמתבטא בסקר של מינה צמח, מכ 60% ממצביעי שינוי, כפי שמתבטא בסקר של מינה צמח.

חיים רמון – הוגה המפץ הגדול התאכזב מרה מכך שטעה בתאוריה שלו. הימים הראשונים של קדימה היו סך הכל פרוק של הזרם המרכזי בליכוד, וחבירת המנדטים שלו לפירוק הפנימי שהתחולל בשינוי.(לכאורה – איחוד בין הליברלים, מרכז חופשי וספיחיהם לביו שינוי – המפלגה הליברלית החדשה) על מנת "לא לצאת טמבל" ולממש את חזון "המפץ הגדול" שלו הוא משך את מטה ההסברה של קדימה שמאלה על ידי התבטאויות כגון:"קדימה היא מפלגה סוציאל דמוקרטית", "קדימה היא מפאי ההיסטורית". ולחץ על שמעון פרס לחבור לקדימה – דבר אשר גרר אחריו נטישה המונית ממפלגת העבודה.

מיתוס – "רק הליכוד יכול" החל בסיסמה של הליכוד לאחר השלום עם מצריים אבל הפך לתפיסת עולם רחבה בציבור השמאלי בישראל. התפיסה הזאת הפכה לאקסיומה בשמאל הישראלי בגלל רצח רבין, וקיבלה את הוכחתה האמפירית בממשלת הנפל של אהוד ברק, ובתהליך ההתנתקות.. גם התבטאותו של פרס "שלום עושים מבמרכז" היא דוגמא לתפיסה זו. תפיסה זו גרמה לרבים מאנשי השמאל\מרכז להצביע עבור מפלגת ימין מרכז.

אינני רוצה להרחיב על הנושא העדתי מכיוון שכבר פורסמו מספיק מאמרים בנושא.

היום, בתום הבחירות כאשר קדימה מקבלת כ 30 מנדטים, צריך לבחון שנית את התפיסה כי ביום הבחירות היתה הוכחה לקיומו של "מפץ גדול"

ניתוח מאלף של סקר קמיל פוקס על מגמות ההצבעה ב 2006 לעומת מגמות ההצבעה ב 2003 , וניתוח נבחרי קדימה לכנסת מפריך את קיומו של "מפץ גדול"

 

ניתוח מקורות המנדטים של קדימה לכנסת:

מקור

מספר מנדטים

כלומר – 53% ממצביעי קדימה הינם אנשי שמאל-מרכז, 48% אנשי ימין-מרכז

לעומת זאת רשימת קדימה הנבחרת לכנסת כוללת 4 אנשי שמאל ו 26 אנשי ימין.כלומר – 13% אנשי שמאל-מרכז ו 86% אנשי ימין-מרכז

שתי הסיבות העיקריות עבור אנשי שמאל-מרכז להצביע רשימה כזו היו : "רק הימין יכול" והנושא העדתי

 

 

 

הנזק הישיר למפלגת העבודה על פי הסקר הנל הוא בן 7.26 מנדטים. כלומר – לולא שני הגורמים הללו – מפלגת העבודה היתה מובילה בהפרש 5.52 על קדימה עם 28.86 מנדטים לעומת 22.74 וזאת בלי לקחת בחשבון את האפקט הפסיכולוגי בהצגת אפקט ההובלה של קדימה (בסקרים טרם הבחירות בהם הובילה קדימה עם כ 40 מנדטים מול כ 20 מנדטים לעבודה)

 

אופנת האביב – מפלגת הגימלאים

 

הצהרתו של אולמרט "בבחירות האלו כבר ניצחנו" נתנה לגיטימציה להצבעה למפלגות קטנות. זעקתם של הקשישים היתה אחד הנושאים החברתיים העיקריים שהועלו על סדר היום על ידי העבודה אולם לא רק על ידה. גם מפלגת "ציונות חדשה", ש"ס, וכמובן מפלגת הגמלאים העלו את הנושא על סדר היום. הנטישה ממפלגת העבודה גרמה לכך שהנציג האוטנטי מספר 1 של הגימלאים (ולשעבר ממקימי מפלגת הגימלאים) – גידעון בן ישראל נידחק למקום לא ריאלי.

 

מקורות כוחה של מפלגת הגמלאים על פי סקר קמיל פוקס על מגמות ההצבעה ב 2006 לעומת מגמות ההצבעה ב 2003 הוא:

 

ניתוח מקורות המנדטים של מפלגת הגימלאים לכנסת

מקור

מספר מנדטים

 

הנזק הישיר למפלגת העבודה על פי הסקר הנל הוא בן 1.47 מנדטים – לו מפלגת הנמלאים לא היתה נהפכת לאופנת האביב מפלגת העבודה היתה יכולה להגיע ל 31.26 מנדטים.

 

כיצד פיצתה עצמה מפלגת העבודה על אובדן המנדטים?

 

זליגה של 10.26 מנדטים היא גבוהה מאוד. מהיכן פיצתה מפלגת העבודה על המנדטים הללו?

 

לפי הסקר – רק 44% ממצביעי המפלגה ב2003 הצביעו עבורה ב 2006. את המנדטים הנוספים היא קיבלה באופן הבא:

 

מקור

מספר מנדטים

 

הברית בין החתרנות הבילתי נלאית נגד השלום ובין האיש שזרע הרס במקום יציבות בכל מקום

 

המהלכים של פרס, איציק, ובמיוחד של חיים רמון שניסה להסיט את המפלגה שמאלה היו כרגיל חתרנות כנגד השלום.בין היתר בזכות הצטרפותם לקדימה עזבו 10.8 מנדטים של תומכי ליכוד לשעבר את קדימה (ירידה מ 60% ל 33%).

 

בתחילת הקמתה של קדימה ניבאו הסקרים

קדימה 33 מנדטים

העבודה 28 מנדטים כלומר רוב של 61 מנדטים לשתי מפלגות חילוניות תומכות שלום מצב יציב ביותר.

בזכות הקמפיין הכושל של רמון שמטרתו היתה לרסק את מפלגת העבודה – עברו כמעט 11 מנדטים לגוש הימין – חרדים. במשך שבועות התמקדו אך ורק בבלימת הליכוד על ידי הכפשות על ביבי מבלי להבין כי גם אלי ישי, אביגדור ליברמן ואפילו בני אילון מועמדים אף הם לראשות הממשלה.

 

עצוב לומר זאת אולם בגלל התנהגותם של פרס ורמון, רק לכידתו של אחמד סעדאת, והעובדה שהחזית העממית לשיחרור פלסטין לא הספיקה (עדייין) לבצע התנקשות או חטיפה של חבר כנסת הצילה אותנו מהמהפך השני שלא היה – איווט ליברמן כראש ממשלה

רשימת מועמדי קדימה במקומות ריאליים לכנסת ה 17

March 29, 2006

Image21.jpg

מפלגת תפנית – סוס טרויאני בשמאל

March 18, 2006

מפלגת תפנית מציגה את עצמה כמפלגה שמרימה את שלושת הדגלים, דגל ביטחוני, דגל חברתי ודגל המלחמה בשחיתות. בראש המפלגה עומד עוזי דיין, אלוף בצהל ומוסמך במתמטיקה וחקר ביצועים, ראש אג"ת אג"ם סגן הרמטכ"ל לשעבר, אשר בניגוד לגנרלים אחרים נירתם במשך מספר שנים לפעילות ציבורית כגון יו"ר התנועה למען הגדר.

מאחורי המפלגה מתייצבים פעילים חברתיים כמו יצחק ג'קי אדרי שהשתתף במאבק עובדים במפעלי ים המלח וזכה לחשיפה תקשורתית בזכות הסרט "זהב שחור, עבודה שחורה". ומאשים את ההסתדרות שרקמה קשר עם הבעלים

במישור המדיני

מפלגת תפנית ניצבת ימינה לתוכנית ההתכנסות של אהוד אולמרט – המדברת על הפרדות מ 80% מהשטחים ופינוי 0,0007 מתנחלים, בעוד תפנית מציעה התנתקות מ 32 ישובים ופינוי 20,000 מתנחלים כפי שמעידה המפה המדינית שמציע עוזי דיין באתר תפנית.

בפן הכלכלי – חברתי

מפלגת תפנית מעודדת מס הכנסה שלילי – הסוס הטרויאני של המעסיקים המאפשר להם לשלם משכורות נמוכות יותר, להרוויח יותר, וכל זאת על חשבון רשת הביטחון הסוציאלי של כולנו, וכספי משלם המיסים כפי שמציג מכון אדווה

הכנסה של מס הכנסה שלילי מסוכנת במיוחד כי על מנת שתהיה אפקטיבית יש להכיל חובת דיווח הכנסות על כל אזרחי המדינה. דבר שיטרטר את עובד הקבלן הזמני, יגרום לו לעלויות מיותרות של יועצים, ומתאמי מס, ובהתדיינות מיותרת בבתי דין לעבודה. היא גם לא זולה יותר למשק כפי שמראה יוסי לוי

 

המלחמה בשחיתות

במצעה בלוחמה בשחיתות, תפנית מעוניינת לפגוע בזכות יסוד דמוקרטית ( התוספת החמישית לחוקת ארה"ב) – זכות השתיקה.. גם אותי מקוממות תופעות של נבחרי ציבור כמו נעמי בלומנטל השומרים על זכות השתיקה בחקירתם אבל הסכנה לדמוקרטיה הנובעת מביטול זכויות יסוד (עכשיו זה לנבחרי ציבור, מחר זה לרוצחים, מחרתיים לאנסים ובסוף לסתם אזרחים תמימים) גדולה יותר מאשר שחיתות שלטונית.

ולסיכום

 

עוזי דיין מצטייר כאדם אינטיליגנטי, בעל עקרונות וישר (למרות שמשפחתו המורחבת כללה גנרל מוכשר אך מושחת לא קטן) אולם חוסר ההצלחה שלו לחבור למפלגה אחרת – (מקדימה פנו אליו, ובמפלגת העבודה הוא היה מתברג ללא ספק במקום ריאלי למרות שלא היו משריינים אותו) , מציגה אותו כאדם הדוגל ב"אני ואפסי עוד" – נפוליון קטן מסיירת מטכ"ל. אחד כזה כבר היה לנו בראשות הממשלה רק לאחרונה.(אהוד ברק). מטרידה אותי גם העובדה שלא קראתי בעיתונות בהיותו סגן הרמטכ"ל כתבה בנוסח: "סגן הרמטכ"ל ממליץ לקצץ 10% מתקציב הביטחון", או "יו"ר המועצה לבטחון לאומי אומר – עומרי שרון מבקש להקים ספינות קזינו". כנראה שלאלופים במערכת הביטחונית קיימת זכות השתיקה.

יצחק ג'קי אדרי לעומתו הוא אויב אמיתי של עובדי הקבלן. כי בשל הסיכסוך המתוקשר שלו עם עמיר פרץ, ובשל שיקולים אלקטורליים קטנוניים, הוא מכפיש אותו בתור "האויב מספר 1 של עובדי הקבלן". לא מי שמכר את מחצבי ים המלח השייכים לכולנו למשפחות העשירות, לא אותן חברות שמעסיקות עובדי קבלן אשמות, אלא עמיר פרץ אשם.

אכן, במקרה של אדרי עמיר פרץ אשם, אולם אני ועוד אלפי עובדים הרווחנו זכויות רק בזכות הפעילות הפרלמנטרית של עמיר פרץ.. יצחק ג'קי אדרי אשם כיפלים כי הוא משמש כפה אוטנטי להון הישראלי ולנציג הדמגוגי שלו בנימין נתניהו על מנת להכפיש את העבודה בישראל. ביבי לא המציא את הרטוריקה של "אין בארץ עניים", "הביסמרק", "הוועדים המאפיונריים" הוא ייבא אותה מהקיצוניים שבשמרנים האמריקאים. כאשר בצרפת פוגעים כעת בזכויות העבודה של הצעירים, הם יוצאים ועושים אינטיפדה ברחובות הנהנית מתמיכה של מרבית הציבור. בישראל, מספיק שמשביתים את המשק כבר קוראים לעמיר פרץ "קומוניסט".

 

כאשר מפלגת תפנית הציבה את אדרי במקום 10 ברשימה – מקום לא ריאלי לפי כל קנה מידה הוכיחה את יחסה לסוגיות עובדי הקבלן בצורה שאינה משתמעת לשני פנים – הם לא חשובים לתפנית! אריה שומר – מזכירו של נשיא המדינה חשוב הרבה יותר מאיתם.

אמנם מפלגת העבודה ועמיר פרץ לא יהיו על פתק הבחירה שלי, כנראה שאצביע מרצ או חד"ש, אבל מצד שני, אני בז לפופוליזם הזול שיצחק ג'קי אדרי משתמש בו.

 

 

 

ניטול גורלנו בידינו!נעצב את גבולות המדינה

February 16, 2006

תנועת קדימה משתמשת בטרמינולוגיה שמאלית של שתי מדינות לשתי עמים, על מנת לפנות לאלקטורט השמאלי שלה, ובטרמינולוגית חד צדדיות ובסכנת הדמוגרפיה על מנת לפנות לאלקטורט ימני. בכך היא מנסה להציג עמדות מרכזיות.

האבסורד הוא כי גם אחד הסימנים הימניים ביותר במפה הפוליטית – אביגדור ליברמן היה יכול להשתמש באותה טרמינולוגיה. תוכנית חילופי שטחים ואוכלוסיות שלו אכן מעצבת גבולות קבע למדינה, יוצרת דה פקטו שתי מדינות לשני עמים נוטלת את גורלנו בידינו, ויוצרת רוב יהודי במדינה.

האלוהים נמצא בפרטים. הסכמה בינלאומית ופלסתינאית כרוכה בכך שהמתווה יהיה קרוב ככל האפשר לגבולות 67 תוואי הגדר העכשווי יכול להיות נקודת מוצא למתווה כזה. הבעייה המרכזית היא שבשל מערכת הבחירות, ובשל האופן בה בוצעה ההתנתקות לא נערך דיון אמיתי בציבור לגבי מהות הגבולות אליהם אנו שואפים, וכן על צורת פינוי הישובים

השינוי הגדול שהוביל אריק שרון היה ההכרה של המחנה הלאומי כי אין ערך חיובי בהמשך הכיבוש. כתוצאה מכך, גם מחנה השלום שמחכה כבר 30 שנה לסיום הכיבוש, וגם מחנה קדימה מנסים להציג מציגים מצג שווא כי קיימת נוסחת קסם לפתרון מהיר.

על מדינת ישראל ליצר תוכנית רב שנתית ומפה שתוכל להתאים לסיום הכיבוש בצורה מושכלת הן באמצעות משא ומתן והן בצורה חד צדדית.

תוכנית אולמרט שפורסמה אתמול בהארץ הגורסת כי השלב הראשון צריך להיות גיבוש קואליציה בינלאומית לפינוי חד צדדי בהקדם האפשרי היא בדיוק ההיפך מזה. הסדר הכרונולוגי של פעילויות הממשלה לעניות דעתי אמור להיות כדילקמן:

הפעולות המידיות:

האצת בניית הגדר והצבת יעד ברור לסיום תוך שנה

הקפאת כל התקציבים לישובים מעבר לקווי 67 ולבניה נוספת בהם

הורדת המאחזים הבלתי חוקיים

חקיקה של שני מסלולי פינוי-פיצוי:

מסלול אישי הנותן פיצויים כספיים מוגדלים לכל מי שמעוניין להעתיק מגוריו ועסקיו באופן מידי ללא תלות בקהילה ויאפשר לכל אחד לעבור לכל ישוב שיחפוץ אולם בכך לוותר על כל פתרון אחר. והחלה מידית של מסלול זה על כל ההתנחלויות מעבר לגדר

.מסלול קהילתי, אשר נותן אפשרות לקהילות או ישובים להמשיך בחיים קהילתיים בישובים חדשים שיוקמו עבורם במיוחד. לאחר שיתחיבו לעבור לישובים אלו. יקבע תאריך יעד אשר עד אליו יצטרכו הקהילות להגיש את רצונם. מי שלא יגש כקהילה, יעבור למסלול האישי

תוך כדי ההמתנה למסלול הקהילתי, יש להכין תשתיות לבינוי של מטרופולין חדש באזור הגליל או הנגב.

בינוי מסיבי בעידוד השקעות ממשלתיות של המטרופולין החדש תוך שימת דגש על יצירת מקומות תעסוקה ושטחי מסחר באזור הנ"ל.

כל התהליכים הללו יארכו במקרה הטוב שנתיים-שלוש. לא יהיה פינוי התנחלויות בשנתיים הללו.
מאידך לא יהיה צורך להשתמש בתוכניות זמניות כמו הקראווילות ובאילתורים כמו חוף ניצנים

בין אם יקבל החמס את דרישות ישראל ובין אם לאו, ניתן להניח כי בשנתיים שלוש אלו יהיו שינוים בזירה הפלסטינית. אם מדובר בהתחזקות הפתח\התנועות הלאומיות על חשבון האיסלמיסטים , אם מדובר בריכוך עמדות של החמאס, ולחלופין אם מדובר בהקצנה. בתקופה הנידונה יש להעביר לרשות את כספי מעטפת המכס, אולם יש להתעקש על העברת כספים ארופאים ואמריקאים רק באמצעות אירגוני הסעד של האו"ם.וכן יש ליצר תמריצים לנורמליזציה על ידי הסכמי סחר עם הקהילה העסקית ברשות שתאפשר התנתקות כלכלית של תלות המשק הישראלי בכח העבודה והשבח"ים, ושל המשק הפלסתיני בסחורות מישראל.

בתום התקופה:

במידה ויש נכונות להידברות יש לחתור להסכם קבע או ביניים ולפנות את הישובים.

במידה ואין יכולת להדברות יש לפנות את הישובים ולהיערך לנוכחות צבאית מינימלית (הגנתית) מחוץ לערים ולצירים וללא מחסומים ולנסות לתאם את סיום הכיבוש בחסות האו"ם או כח של ארה"ב או נאט"ו.

היתרון העיקרי בביצוע תוכנית כזו הוא האופציה לשינויים עקב השינויים ברשות, ושינויים גיאופוליטיים כמו יציאת כוחות מעיראק ואפגניסטן

הדרישה הרלוונטית מהקהילה הבינלאומית צריכה להיות סיוע כספי\ערבויות לפינוי ההתנחלויות וסיוע לעקורים ממפה מוגדרת – תוואי הגדר. בתמורה להבטחת הפינוי עד 2010. גישה ריאליסטית כזאת לא רק שתאפשר גמישות אלא גם תיצור תנופת פיתוח בישראל ותקד'ם את הכלכלה הישראלית

,