שהזנב יפסיק לקשקש בכלב, כי הגיע הזמן

אחרי ימים קשים, ארוכים ומורטי עצבים, במצפה הילה, באיתמר, בשדרות וישיובי הנגב המערבי, בעזה וברמאללה הגיע הזמן שיתייצב מול האומה מנהיג שיסביר מהם מטרות המבצע המתנהל בעזה ויתן דין וחשבון על המהלכים שבוצעו במבצע זה בדרך להגשמת המטרות, וגם דיון מחודש בשיטות הפעולה של צה”ל. לא בסיסמאות נבובות, לא באיומים אלא ללא ככל וסרק הסברים. על פי רוב אינני מאמין בתחקירים כאלו בטרם סיום המערכה אולם ההצהרות של ראש השב”כ, הרמטכ”ל ראש הממשלה ושרים שונים על מבצע מתגלגל ועל שינוי המאזן האסטרטגי בשטחים מחייבות להעלות את הנושא כבר כעת. איננו יכולים לעמוד שנית בפני מצב כמו ב 82 שהציבור בארץ תומך בפעולה מוגבלת בטווח 40 קילומטר לתוך שטחי לבנון ובפועל, ראשי המערכת הביטחונית מיישמים כיבוש עד לציר ביירות דמשק, ואף נכנסים לביירות.

 

השאלות שעל מנהיג ישראלי לענות:

 

האם המבצע נועד להציל את חייו של גלעד שליט?

האם המבצע נועד למנוע את נפילת הקסמים על שדרות ועל ישובי הנגב המערבי?

האם המבצע נועד להפיל או להחליש את ממשלת החמס?

האם המבצע נועד לייצר אנרכיה שילטונית בשטחים הכבושים?

האם המבצע נועד “לחזק את ההרתעה הישראלית”?

האם המבצע נועד לייצר וואקום שילטוני בשטחים כדי לאפשר לכל מיני אמיל לחודים,באשיר ג’ומאיילים ומייגו’ור סעד חדדים לנסות ולמלא את הוואקום הזה?

 

כיצד הגענו עד הלום?

אפתח בתפיסתי את המאורעות שהוליכו לחטיפת החייל. לאחדים יהיה קשה לעכל זאת. לא ניראה לי כי מישהו יוכל לחלוק עלי בעובדות, אולי בפרשנות. עוד לפני החטיפה כתבתי פה בבלוג על “ההתנקשות באופצית המשא ומתן” כל הסטטיסטיקות מראות כי זה היה המאורע המכונן של העימות הנוכחי. היו שטענו כי אבו-סמהדנה תיכנן את הפעולה במוצב כרם שלום, ואני אף נוטה להסכים, עוד בכתבה ההיא בבלוג טענתי כי אכן זו המומחיות שלו. מכאן ועד ההצדקה לחיסולו והצביעות שלי כפי שאנשים ניסו להצביע עליה יש מרחק רב. הטוען להצדקה לחיסול מצדיק בעצם את חיסולה של כל צמרת צה”ל על ידי החיזבאללה. לא סוד הדבר כי לצה”ל יש תוכניות מגרה כנגד החיזבאללה, והם מגובות בכיתות כוננות ובבניית מוצבים, דבר המקביל לפעילות של מפכ”ל המשטרה הפלסטינית בתוכניות פעולה ובבנית מינהרות. עצם העובדה שהמנהרה היתה מנהרה מפוצלת מעידה יותר מכל כי התייחסות אליה היתה בתור אופצייה לפעולה – תוכנית מגרה פלסטינית.

בחיסול זה ישראל גרמה ישראל גם למשבר החמור בין הדרג הפוליטי לצבאי בחמאס. המטרה הפוליטית של סעיד סיאם – שר הפנים הפלסתיני בהציבו את סמהדנה כ”מפכ”ל המשטרה” היתה להכניס לתוך מעגל ה”רצון בשילטון” אנשים חברי הזרוע הצבאית ובכך לייצר שליטה עליהם. סביר להניח כי מוחמד רנג’ור (ראש הזרוע הצבעית בחמאס) היה נשמע לסמהדנה בתור ראש תנועת מאבק אוטנטית בעוד סמהדנה היה מחוייב לסעיד סיאם.הדבר הדומה ביותר למהלך זה הוא שילובו של מוקטדה א-סאדר בקואליציית השילטון בעיראק. א-סאדר, שזכה למעמד טרוריסטי לא פחות משל א-זרקאווי בתחילת הכיבוש האמריקני של עיראק, ומפעיל את “צבא המהדי” – כפי הנראה המיליציה הגדולה בעיראק זכה לריהביליטציה על ידי ארה”ב מתוך הבנה שתמיכה שלו תתן אפקטיביות לנסיון לבנות כח שיטור וצבא אמיתי בעיראק.

לאחרונה ראינו את השיבה לחיים של מוחמד דף. הרדיקליזציה של דף היא איסלמיסטית טהורה – בסגנון אל-קאידה ולא אתפלא אם הוא עומד מאחורי הגוף הנקרא “הצבא האיסלמי”. עוד לפני מספר חודשים היו ידיעות כי הוא עוזב את החמאס ומנסה להקים תא אל-קאידה. מוחמד דף אמנם דמות חשובה בחמאס אולם אין לי בכלל ספק כי אם המצב היה מגיע לעימות אישי בינהם, סמהדנה היה עושה לו ללא בעיות חיסול ממוקד עם 70 קילו חומר נפץ. מה שצה”ל לא מצליח לעשות כבר 12 שנה.

 

כשלונה של שיטת החיסולים הממוקדים

שטף הקסמים על ישובי הנגב ושדרות עמד בממוצע על 3-4 קסאמים ליום עד להתנקשות הנ”ל, וגם בתקופות של חוסר חיסולים אויריים, לא השתנתה הסטטיסטיקה הנ”ל. הרבה סתירות מתגלות בתיאור התקשורתי של שיגור הקסאמים. מחד הם משוגרים מ”מרחבי שיגור” מאידך החיסולים מתבצעים בלב ערים הומות. מצד אחד בית להיה ובית חנון כמו גם התוחמת הצפונית, דוגית וניסנית מהוות את מוקדי השיגור מאידך חיסולים ממוקדים מתבצעים גם בחאן יונס וברפיח, אשר המרחק הגיאוגרפי שלהם לא מאפשר שימוש אפקטיבי בקסאמים כנגד שדרות.

כישלון נוסף של שיטת החיסולים הממוקדים הנגלה לפנינו כעת הוא בהצערת ההנהגה להנהגה לא אחראית וחסרת אוטוריטה אצל חלק מהחוליות בשטח. אל לאף אחד לפקפק בכך כי שייך אחמד יאסין(כן, הזקן בעגלה שכל ישראל צהלה על חיסולו) היה מסוגל לעצור את הקסאמים ולהחזיר את החייל אם היה לו אינטרס בכך. אני נוטה להאמין כי יצחק שמיר – איש ימין בכל רמ”ח אבריו היה מתנגד לשיטה הזאת. לא בשל “אהבת ערבים” אלא משום נסיונו ההיסטורי שהוכיח, שחיסולו של “יאיר” בהנהגת הלח”י רק הגדיל את יכולת הפעולה של האירגון בהנהגת הטרויקה – שמיר, אלדד, ונתן ילין מור.

 

אינני שולל על הסף ירי טילים על מחבלים. אולם הסיטואציות היחידות שבהם יש תועלת והצדקה מוסרית הם סיטואציית “הפצצה המתקתקת” – חוליה בעיצומו של שיגור או מחבל בעת ביצוע פעולה,וסיטואציית השינוי האסטרטגי הכולל.שבגלל הסכנות הטמונות בו יש להשתמש בו לעיתים רחוקות – פעם במספר שנים.

על “הקשר הסורי”, ו”הקשר המשעלי”,”ממשלת החמאס” ושאר סיסמאות

מדינת ישראל מאינטרסים שלה מציגה תאורית קונספירציה כאילו חאלד משעל, ואף הסורים הם קובעי המדיניות. ומשלחת כלפיהם איומים. באיזשהו מקום יש כאן עלבון לאינטיליגנציה של האזרח הישראלי והעיתונאי המערבי. מופז היה יוצא בהצהרות על החיזבאללה ואירן בתור הדמון התורן. אין ספק כי לחאלד משעל השפעה לא קטנה במיוחד על הזרוע הצבאית בחמאס, ויתכן כי כדאי לחסל אותו. (חיסול כזה יהיה דומה מאוד לדוקטרינה הרבינית שהתבטאה בחיסול אבו ג’יהאד, אף פעם לא לפגוע בראש האירגון כי אם באנשי מפתח הגוררים אותו לכיוונים קיצוניים, וכמובן- אף פעם לא להגזים) אולם אין בכלל ספק כי מה שמשפיע יותר מכל על החוטפים היא ההכרה כי דעת הקהל בשטחים דורשת שיחרור אסירים. חוטפי ורוצחי אליהו אושרי לא קיבלו הנחייה מחאלד משעל הם אנשי פתח-תנזים ולא יורקים לכיוונו. קל לטפס על אסד, זה עושה צילצולים, הוא דמון אמריקאי וגם קיים חשש ממנו בעולם הערבי אבל על אנשי מערכת הביטחון והדרג המדיני להיות כנים עם עצמם ובמיוחד עם הציבור הישראלי שתמך בהם. הסיכון של חוליה זו או אחרת של אירגון טרור או מדינה עוינת בדמות סוריה פוגע בנו הרבה פחות מאשר חוסר אמון בסיסי של הציבור בממשלה ובצבא.

 

הצלת חייו של גילעד שליט

הצלת חייו של גילעד שליט היא מטרה חשובה מאין כמוהה, ובעיני לפחות המטרה החשובה ביותר. במישור הצבאי יחידות בצה”ל התנסו במשימות דומות בעבר הדומה ביותר שפורסמה היא כנראה “אביב נעורים”. תמוהה בעיני קצת העובדה כי גורמי הביטחון טוענים כי אין להם מספיק מידע מודיעיני לביצועה.במיוחד עקב המידע המדוייק שהיו אותם גורמים מביאים בעת תקופת החיסולים.

גם בהעדר מידע קונקרטי ומדויק הציע עו”ד זיכרוני(שהשתתף בעבר בהרבה משאים ומתנים), את מושג “החטיפות הממוקדות”. לא רק שזהו פתרון הומני יותר מחיסולים ממוקדים, הוא היה יכול להיות יותר אפקטיבי ואולי אף קל יותר למימוש. העיקרון שהנחה את זיכרוני הוא כי חטיפה של בכיר זה או אחר בחמאס או בפתח אינו יכול להביא ללחץ. יש לחטוף אדם אשר לחוטפים אינטרס אישי בשיחרורו. הואיל והפעולה בוצעה על בסיס תשתית המנהרות, וידוע כי שלוש חמולות מתעסקות בנושא זה באופן משמעותי, חטיפה של ראשי אותם חמולות, אנשים אשר למשפחתם יראת כבוד כלפיהם היו יעילים הרבה יותר מחטיפת פעילי חמס בגדה.

יש הבדל מהותי בין החייל גלעד שליט שנשבה בעת קרב, ובין המתנחל אליהו אושרי שנחטף ונרצח. טענתו של הצמרת הישראלית כי גלעד שליט נחטף בפעולת טרור בשטח ריבוני של ישראל (ולא חס וחלילה בעזה) אינה מחזיקה מים ופוגעת בגלעד עצמו. גלעד נישבה ובתוקף כך מוקנות לו הזכויות השמורות לאסירים על פי אמנת ז’נבה כולל ביקורי רופאים וביקורי הצלב האדום וחבל לקפח אותו מזכויות אלו. יש לי טענות על תפקוד צה”ל וגם העליתי אותם בהוודע על החטיפה בבלוג של עידן דורפמן, ואני מקווה שועדת החקירה תמצה את הדין עם כל שרשרת הפיקוד שהביאה למחדל (כולל במטכ”ל). מה שברור שאסון גדול נמנע בכך שהמחבלים תקפו את המוצב ולא את כרם שלום או חס וחלילה את שדרות. אם במוצבי הצפון בעבר טבע אלוף הפיקוד את הסיסמה “המטרה- להגן על ישובי הצפון”, אשר שוננה לכל חייל מרגע שדרך בחטמ”ר, עולה בי הרושם כי “המטרה – להגן על ישובי עוטף עזה” לא בדיוק הוחדרה בחילים כמו שצריך. לדעתי חטאו של קצין בכיר ככל שיהיה אשר דורש להסלים את הלחימה בגזרתו ללא שוידא שקו הגבול עליו הוא ממונה מתפקד ללא דופי הוא מהחטאים הגדולים שיש..

 

כשלון הירי הארטילרי לעבר מרחבי שיגור קסאם – למשל חוף הים בעזה

כפי שצינתי לעיל – קצב שיגור הקסאמים עמד על ממוצע של 3-4 קסאמים ליום ללא קשר לשיגור פגזי התותחים. מאידך, אם יש גורם שגרם למספר הגדול ביותר של הרוגים חפים מפשע (או בעגה הצבאית “בלתי מעורבים”) הוא השימוש באמצעי זה. הירי הנ”ל הוא גם מהתורמים הגדולים להעלאת מפלס החרדה אצל תושבי שדרות והנגב המערבי. ירי סטטיסטי זה גם שומט את הטיעון הישראלי “הם יורים רקטות לעבר שטח ריבוני ישראלי בעוד אנו עזבנו כליל את עזה”, ו”עלינו להתייחס לכל קסאם כאילו התכוון להרוג”. אם עזה אכן אינה יותר שטח באחריות ישראלית הרי ירי תותחים סטטיסטי הוא פעולה מלחמתית כלפי ישות שישראל מנסה להציג אותה כריבונית, וזכותם המלאה של הפלסטינים להתייחס לכל פגז תותח בתור פגז שנועד להרוג. מדבררי הממשלה מציינים כי 600 קסאמים נחתו בשטחי ישראל מאז ההתנתקות. למזלנו הם לא הרגו איש, לעומתם, מעל 7000 פגזים נחתו על רצועת עזה, והרגו עשרות אנשים..

כשלון הטיפול בנושא הקסאם

מלבד פיקים רגעיים הקשורים בנסיונות צה”ל לשנות את המציאות בשטחים הצבא נחל כישלון חרוץ בהפחתת ירי הקסאמים על ישובי הנגב המערבי אף על פי כן הוא טורח לייצר כל פעם את אותם פיקים רגעיים. לאחר הסיכום במיסמך האסירים ואף לפניו הנייה הציב על השולחן נוסחה של “הודנה עזתית” – הפסקת הירי תמורת הפסקת הירי הארטילרי והסיכולים. ישראל סירבה להתייחס אליו. את מחיר הסירוב הזה (שהיה ניתן לבצע באמצעות אבו-מאזן על מנת שלא יהיה מגעים ישירים עם החמאס) תושבי עוטף עזה ושדרות משלמים.

הפלת ממשלת החמאס

ההצהרות המגיעות מהצמרת הביטחונית, וגם מפרשנים ופרשנים שונים היא השאיפה להפלת הממשלה הפלסתינאית שהרכיב החמאס.בין היתר ניתן ליחס את מעצר חברי הממשלה וחברי הפרלמנט הפלסטיני ליעד זה (בנוסף לנסיון שלומאלי ליצר מסת קלפי מיקוח). הפלת ממשלת החמאס יכולה להיות צעד אסטרטגי מבורך ומאידך כישלון קולוסאלי. רוב הסיכויים הם כי הדבר יהווה כישלון קולוסאלי. לממשלת החמס הן בעולם הערבי והן בשטחים לגיטימציה בתור הבחירה הדמוקרטית של הפלסטינאים. כל ממשלה שתמונה תחתיה שלא תחת הסכמתה תזכה לאופוזיציה כואבת ולחזרה לפיגועים בקנה מידה גדול בתוך רחבי שטח ישראל.

יצירת אנרכיה שלטונית בשטחים.

בחוגים מסויימים בישראל תסריט כזה נתפס כמועדף. אנרכיה כזאת תיתן לגיטימציה ללכת לקראת ביצוע פעולות חד צדדיות בשטחים(התכנסות), ואולי אף תיגרום להגעת כח רב לאומי או לפחות למטריה בינלאומית למהלך. הצרה העיקרית היא ההשלכות על ירדן, מצרים, והמצב בו אנחנו נאלץ לחיות בעשורים הבאים. אם כיום ניתן להגדיר את השטחים כשילוב בין חמסטאן לפתחלנד, אנרכיה כזאת בהחלט תחזק גורמים איסלמיסטיים קיצוניים – אלקעידסטן, וחיזבאללסטן בפי שביבי ובוגי יעלון נוטים לקרוא להם. גם הגדר עליה בונים תומכי ההתכנסות הוכחה בשבועות האחרונים כלא יעילה בשלושה מישורים. הראשון הוא חפירת המנהרה, השני הוא ירי הקסאמים, והשלישי – החמור מכולם מטען הצד שריסק את החומה בציר פילאדלפי ומהווה תמרור אזהרה לגבי יעילותה של החומה (גדר ההפרדה) הנבנית במרכז הארץ.

חיזוק ההרתעה הישראלית

אגדת ההרתעה הישראלית והפגיעה בה היא שקר שמטופח על ידי הימין הישראלי במשך תקופה ארוכה.ראשית כדי לנו להבין כי אנחנו איננו נמצאים במצב הדומה למלחמה הקרה – בה להרתעה היה ערך מרכזי. ושנית, ההרתעה הישראלית חזקה מאוד. אין צורך בחיזוקה והפלסתינים יותר מכל מודעים לקיומה. אם ניקח את דברי נסראללה, יותר מכל מה שמחליש את ההרתעה הישראלית היא הנסיון לא להמשיך חיים נורמליים בישובי הספר כי אם לאיים בבריחה לאזור המרכז. או כדבריו “רק אני נותן פקודה ומאות אלפי ישראלים בורחים לתל אביב”. מי שכיום מחליש את ההרתעה הישראלית הם דווקא מצדדיה המובהקים כמו אלון דוידי משדרות וראש העיר שלה, אלי מויאל. שינסו קצת להיזכר במאבקו הסיזיפי של צ’יץ ב 1991 כאשר ניסה (ללא הצלחה יתרה) לשמור על תל אביבים בתל אביב במלחמת המפרץ. דווקא זורעי הפחדים על קסאמים בכפר סבא מחלישים את כושר ההרתעה שלנו היות והם מציירים את החברה הישראלית כחברה מפוחדת. אפילו שמעון פרס שאינני ממצדדיו הגדולים התייחס לפיקציית הפגיעה בכושר ההרתעה

לדברי המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, כושר ההרתעה של ישראל לא נפגע ולא יפגע בעקבות פרשת החטיפה: “אנחנו מדינה עם כושר הרתעה גבוה מאוד, בהשוואה כמעט לכל מדינה בעולם”.

 

האם המבצע נועד לייצר וואקום שילטוני בשטחים כדי לאפשר לכל מיני אמיל לחודים,באשיר ג’ומאיילים ומייגו’ור סעד חדדים לנסות ולמלא את הוואקום הזה?כגירסה עזתית של אורנים גדול?

מכל התרחישים שמועלים התרחיש המפחיד אולי ביותר הוא “תרחיש הגדר הטובה”. שלא יהיו ספקות, זהו תרחיש שקל ליפול בו. יש גורמים פלסתינים, במיוחד פת”ח טוניס, ומוחמד דחלאן שיתכן ומצדדים בו הואיל והוא טומן בחובו כסף, כבוד ומעמד.כמו השיעים והמרונים שזרקו אורז על חיילי צה”ל ב 1982 יש להתייחס לתמיכתם בחשדנות רבה. כמו כל הניתוחים שבוצעו על תחילת מלחמת לבנון, אוכלוסיות אלו רצו מישהו שישחרר אותם מאויבהם במלחמת האזרחים אולם תוך זמן קצר לא נותרו בהם סנטימנטים לכוחות “השיחרור” הללו. הבעיה המרכזית של תרחיש זה הוא כי הוא ישבור את התנועה הלאומית הפלסטינית, ובמקומה נקבל תנועה איסלמסטית מליטנטית, שכוחה בחברה הפלסטינית יגבר לשיעורים מפחידים. תרחיש הגדר הטובה הוא בעצם תרחיש עיראק. ורק מי שרוצה אלימות בקנה מידה עיראקי תוך שנה שנתים יכול לקבל אותו בשלוות נפש

שיחרור אסירים

אחד הדברים שלכאורה ראש הממשלה מפגין בו נחישות הוא סוגיית שיחרור האסירים. השארת חוסר פתח לתקווה באמצעות שלילת שיחרור אסירים היא מעשה אווילי. אולם יותר אווילי מכך הוא המגבלות שהמערכת הצבאית והפופוליזם שמים על סוג האסירים שישוחררו. במשך שנים ישראל מתלוננת על אימפוטנציה מצד ההנהגה הפלסטינית. שיחרור של אסיר זה או אחר “בלי דם על הידיים” שנחשב דג רקק בביצה העזתית, לא יתרום למניעת האימפוטנציה הנ”ל. רק שיחרור אסירים בעלי מנהיגות טבעית, יהא זה אחמד סעדת או מרוואן ברגותי או בכירי תנזים וחמאס מעזה יגרמו לשינוי אמיתי הואיל והכריזמה שלהם מסוגלת לדחוק לשוליים אישים כמו מוחמד דף, והכריזמה שלהם מסוגלת להתמודד על דעת הקהל מול גורמים בכירים בחמאס כמו חאלד משעל. יש הבדל מהותי כאשר ישראל טוענת כי חמאס חוץ מסנדל את החמאס בשטחים ובין טענה זהה שהיתה מגיע מעבד אל מלכ נאתשה.,

סוף דבר

בכל חברה מתוקנת המנהיגות קובעת את המדיניות, וזרועות הביטחון מצייתות לה. היא אינה רואה בושה בהקמת צוותי חשיבה המקורבים לתפיסת עולמה, שיטילו ביקורת על הצעות הדרגים הצבאיים. פעולות כמו הפצצת תחנות כח (שאפשר היה פשוט לסגור להם את השלטר), חטיפת פרלמנט נבחר וממשלה נבחרת, הפצצת מיכללה איסלאמית, ובומים על קוליים בשמי דמשק,מראים חשיבה מיליטריסטית מתלהמת. המלצתי לעמיר פרץ להקים בדחיפות צוות חשיבה מבין הקצינים במועצה לשלום וביטחון, מזרחנים מובילים, אנשים כמו עו”ד זכרוני המנוסים בסיטואציות של משא ומתן. ולהקפיד בבחירתו גם את הקריטריון של חוסר אספירציות פוליטיות. אריק שרון ושאול מופז בנו מטכ”ל בצלמם ובדמותם וגרמו במידה מסויימת לפוליטיזציה יתרה שלו. לא עברה שנה מאז הכתבים הצבאיים היו מספרים לנו איך אריק מהלך בקסמיו על המטכ”ל ושר הביטחון אשר מתוך הערצה קיבלו את כל התפיסות הביטחוניות שלו. מלחמה מעצם טבעה היא דבר הנגוע בחוסר ודאות. הסכמה גורפת על המהלכים בתוכה לא מעידה בהכרח על נכונותם או על צדקתם. אפילו בתורת המודיעין יש משמעות אדירה לחשיבת האיפכא מסתברא

אם המהלכים ימשיכו להתנהל בצורה שבה התנהלו עד כה, יווצר צורך מיידי בהקמת ועדת “אגרנט” שסמכויותיה לא יוגבלו למשבר הנוכחי אלא לכל העימות בחמש השנים האחרונות