הודעהבקשר לבלוג

September 27, 2006

הבלוג לא מעודכן עקב מחלתו של הכותב

Advertisements

תקציב עכשיו

September 15, 2006

שרי מפלגת העבודה בודאי מכחים ידיהם בהנאה מול העובדה שנמנע משבר קואליציוני עם קדימה בנושא התקציב.- מהלכם לסגירה מידית של התקציב מקביל לקריאה”תקציב עכשיו” – כמו הקריאה “שלום עכשיו” כאשר בראש הראשות הפלסטינית עומד החמאס.

כדי לברוח מאחריותם לשגיאה הקולוסואלית הם יצאו במסע הכפשה נגד פרץ בין העיתונאים עד כדי כך שחלקם גם מאשימים את עמיר פרץ בלא פחות ממחלת נפש.

ניתן לשפוך מילים כמיים כיצד השרים מלבד פרץ בגדו חד משמעית בהחלטת הסיעה מהשבוע שעבר.

סבר פלוצקר במאמרו היום שבו מתה העבודה חושף את חוסר התבונה בהחלטת השרים, שאפילו שרי קדימה קיבלו יותר מהם למשרדיהם, ושמכרו את ההתנגדות לתקציב בנזעד עדשים.

אופיר פינס גורס כי על העבודה לייצר אג’נדה חדשה. דווקא הצבעה נגד התקציב היתה מייצרת את האג’נדה הזאת. אם אולמרט היה מחליט לסיים את השותפות עם מפלגת העבודה, היה זה ראוי כי הדבר יהיה עקב חוסר הסכמה על תקציב הפוגע בשכבות החלשות וממשיך ברפורמת המיסוי של ביבי.

פרץ טען כי על ידי חוסר הסכמה היה ניתן להשיג השגים גדולים יותר. גם המהלך שלו = נטישת המשא ומתן לצורך אירוע טריוויאלי לכאורה, היה מהלך נכון של ניהול משא ומתן. הוא רק לא ציפה ולא הבהיר לחבריו לסיעה כי כל ההסכמות שהם יגיעו אליהם עד חזרתו הם רק התהליך המקדים של המשא ומתן. והללו סגרו כבר סגירות עם הירשזון. איש איש ומשרדו.

לפעמים אני מסתכל על התנהלותה של ש”ס ביחס להתנהלותה של העבודה ורואה כיצד ש”ס מצליחה פעם אחר פעם לנגוס במפלגת העבודה ודווקא בפלח המצביעים החדשים שלה. מה מפלגת העבודה הרוויחה מההצבעה עבור התקציב? שקט תעשייתי עם קדימה? לעומתה ש”ס הרוויחה גם תמיכה תקשורתית בהתנגדותה לתקציב, וגם אופציה למינוי שר במשרד האוצר לפי טענות העיתונים (ווינט לא מצעתי את הקישור)

איך ש”ס עושה זאת? על ידי התנהלות תקשורתית נבונה, אסטרטגיה סיעתית ולא בוקה ומבולקה הנגרמת מרצונות אישיים של 6 מועמדים לראשות הממשלה, ארבעה שרים בעלי אג’נדה פנים מפלגתית, הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות למפלגת העבודה הוא איחוד של ישראל ביתנו עם הליכוד. אולי אז סוף סוף יחלחל לתודעה של מספר אנשים שם שהסיכוי לראשות הממשלה הוא כה קטן, שהקרבות על תפקיד יו”ר המפלגה נראים מגוכחים.

השרים לא הבינו את שיטת המשא ומתן עם הירשזון והאוצר – מי שסוגר אחרון לוקח את כל הקופה. לקח זה היה צריך להלמד מצורת התפקוד של האוצר שהבטיח לשם אישור תקציב 2006 עוד מיליארד ש”ח לאגודת ישראל, 300 מליון ש”ח לאיחוד הלאומי, ו 300 מליון ש”ח לישראל ביתנו על מנת להעביר את התקציב יממה לפני ההצבעה.

פוסט זה נכתב מתוך הנחה שפרץ איננו צדיק גדול וגם הוא יתקשה להחביא את הילדים הרעבים מאחורי כנף ה אף 16 או צריח המרכבה.

מחאה טובה? רק עם באגט – כמו בצרפת

September 9, 2006

 

מחאה זה דבר טוב.
רק לאחרונה היינו עדים לשתי הפגנות “מחאה” בכיכר רבין. הפגנה בת 40 אלף איש המוחאת נגד הפקרת החיילים החטופים על ידי ממשלת ישראל, והפגנה בת 25 אלף איש הקוראת למשהו. (חלק באו לקרוא להקמת וועדת חקירה ממלכתית, דבר ראוי בעיקר בשל חוסר האמון הציבורי בכל דרך בדיקה אחרת, חלק באו לקרוא להתפטרות ראש הממשלה, יוסי שריד אפילו ניסה לטעון כי המחאה קשורה לחולי סרטן המעי הגרורתי, צרכני תרופת “ארביטוקס” (המכונה בלצון על ידי רופאים רבים התרופה לחור בכיסי אונקולוגים)). ומול יוסי ניצב מוחמד ברכה שטען כי יוסי שריד משמש עלה תאנה עבור מחרחרי המלחמה אשר הפסקת האש לא מספיקה להם, ודרש ועדת חקירה ממלכתית – מדוע יצאה ישראל למלחמה.

מחו, מוחים , ימחו, ויגזלו את משאבי השידור, ואת טיפת הלהט שעוד נותרה במעט האנשים שעוד מוחים ולא נואשו עוד..

הן מי יוציא 25000 איש לרחובות בגלל העלאת גיל הזכאות המינימלי לדמי אבטלה מגיל 20 לגיל 28 – מה זה פה צרפת?
מי יוציא 25000 איש לרחובות על סגירת 7 המרכזים הממשלתיים להכשרה מיקצועית תוך הצעה להפרטתם – מה זה פה צרפת?
ביטול העלאת שכר המינימום,הקפאת קצבאות הזיקנה, הנכים, הבטחת הכנסה? כל אלו לא לא יגרמו לישראלי למחות. הרי הוא עוד זוכר שהוא היה בהפגנת ההמונים “רון ארד לחופש נולד”, הוא עוד זוכר כמה השתפרה המערכת הפוליטית שלו אחרי ועדת “אור” או “אגרנט” או “כהן”.
מכל וועדות החקירה הממלכתיות רק וועדת “אור” אולי רלוונטית. כי עם תקציב כזה לא ירחק הזמן בו כל יום יוצתו בשכונות היוקרה של ישראל מאות מכוניות בלהבות, ולא לחינם הם יוצתו, הן יוצתו על ידי תושבי לוד, רמלה, ירוחם, שדרות, דימונה, קרית שמונה, שלומי, מעלות,ג’יסר א זרקא, אום אל פאחם, טייבה, מי יודע אולי אפילו בת ים וג’סי כהן נזעמים. והבורסה, הפרה הקדושה תתמוטט. אז מי שבאמת דואג ליציבותה, שלא יטאטא את הבעיות מתחת לשטיח. ישראל לא צריכה בשנת מלחמה לשאוף ליעדי צמיחה מעבר לכל העולם המערבי.

אסור למתוח את החבל יותר מדי כי מתי שהוא הוא ייקרע.ואז, אז נגלגל כולנו את עיננינו השמימה ונשאל – מה זה פה? צרפת?

מגן ולא יראה,אזניים ולא ישמע, פה ורק יפטפט

August 30, 2006

אם אולמרט לא היה במצב פוליטי רגיש כל כך היה עליו לפטר את ראש השב”כ יובל דיסקין

באוגוסט 2005 תקף גל שיטפונות את העולם. גשמי מונסון של 966 מ”מ ביממה במומבאי, הודו שגרמו ל 1000 הרוגים, ונזק לכ 300000 בתים.

 

באותו אוגוסט היו שטפונות גדולים גם בבולגריה ורומניה. על פי ההערכה ניזוקו ברומניה 10000 בתים, ונהרגו כ 40 איש, ישראל כמובן נרתמה לסייע, כשאר מדינות העולם.

האם שמענו את ראש האס.אר.איי הרומני (היורשת של הסקוריטטה) מביע את דעתו על התיפקוד האזרחי של הממשלה הרומנית בנושא?

ב 27.11.2005 היה גל של סופות קור באירופה רכבות ירדו מהפסים, טיסות בוטלו,עשרות בתים נותקו מהחשמל, אנשים נאלצו לשהות במקלטי חרום, עשרות קשישים באנגליה נפטרו מהעדר חימום.

האם התבטאו ראשי ה אם אי 5, או ראשי ה בי.אנ.די או ה ד-ס-ט בנושא? האם טענו כי המערכות האזרחיות בארצם התמוטטו והפקירו את תושביהן?

ב 19.1.2006 תקף גל קור את רוסיה והותיר אחריו עשרות חללים במוסקווה ובמיוחד בסיביר ובכפרים.

ב 23.08.2002 תקף גל שטפונות את אזור צפון הקווקז, וצ’צ’ניה ברוסיה,20000 איש נותרו ללא גישה לבתיהם, 55,000 איש פונו מבתיהם, לפחות 50 איש נהרגו ו 180 הוכרזו כנעדרים, השטפונות נגרמו בעקבות גשמים כבדים שירדו באזור אינגושטיה, דרום אוסטיה וצ’צ’ניה נציגי שירותי החירום מסרו שרוב מקרי המוות נגרמו מהתמוטטות מבנים, חשיפה לקור והתקפי לב
האם יצא ראש ה פ ס.ב. וטען כי פוטין הפקיר את תושבי מוסקווה או צפון הקווקז?

שנה להוריקן קטרינה, למעלה משנה לצונמי באסיה שאינני כולל אותם בשל גודלם הניכר.

אבל גם בסופת קטרינה קולם של ראשי ה אפ.בי.איי לא נשמע, לא כנגד השלטון המקומי הדמוקרטי, לא כנגד המושלת הדמוקרטית ולא כנגד הנשיא הרפובליקאי.

כמו כל אזרח במדינה דמוקרטית, זכותו של האזרח דיסקין לדעה משלו על תפקוד הממשלה, המשטרה, כוחות כיבוי האש, משרד הרווחה, השילטון המקומי ובעצם כל פן מחיינו הציבוריים.

ראש המשטרה החשאית הישראלית– מנגנון שירות הביטחון הכללי דיסקין מחוייב לכללי התנהגות אחרים היות ויש לו גישה למידע חשאי ומסווג ולמידע אישי.

לדוגמא היה באפשרותו לדעת על מכירת המניות של דן חלוץ, על הצהרת חלוץ אחרי הפצצת הטילים ארוכי הטווח “ניצחנו את המלחמה”. .למען האמת הוא מופקד על אמון אישי גדול הרבה יותר. ביכולתו לדעת איזה ח”כ או שר בוגד באישתו, האם שרים מסויימים מהמרים בבתי קזינו, וכן איזה שרים וחברי קבינט טווחו בביקוריהם ביסוד המעלה, צפת, נהריה ואפילו בחיפה או בעדה חיפה.

בקוראי את חוק שירות הביטחון הכללי, אינני רואה מנדט המאפשר לו לבקר את פעילותה האזרחית של הממשלה. במיוחד בצורה בה הוא ביקר אותה. אין זה מתפקידו לדבר על כך בכנס של פקודיו בשרות הבטחון הכללי או המשטרה החשאית הישראלית.

דיסקין הוכיח כבר בעבר כי שאיפותיו הפוליטיות גורמות לו להצהיר הצהרות בפורומים לא הולמים. לפני פחות ממחצית השנה הוא הוקלט מדבר במכינה הקדם צבאית בעלי, הפעם דבריו היו בתחום אחריותו. הוא הודה בכך שהאירגון בראשו הוא עומד מתנכל למגזר הערבי, הודה בטעות האסטרטגית האמריקאית בהפלת משטר סדאם חוסיין, והודה כי הארגון בראשו הוא עומד ייצר קונספציה שיקרית כאילו עראפאת תכנן את אינטיפדת אל אקצה, למרות שעראפת הופתע ממש כמוהו מפריצתה. ודיסקין עצמו נחשב לאחד הגורמים בשב”כ שהובילו למהלך של הפסקת שיתוף הפעולה עם המשטרה הפלסטינית, והגדרתה כאוייב. אך במה מיוחסים תלמידי המכינה הקדם-צבאית בעלי משאר תושבי המדינה? או שישמור דעותיו לפורומים המתאימים או שיפרסם אותן בעיתון.

בסקירה החצי שנתית שלו בועדת החוץ והביטחון, עסק שוב דיסקין בהפחדה שיטתית. הוא הזהיר את ממשלת ישראל כי עזה הופכת ללבנון בכמות האמל”ח הנמצא בה והאשים את תוכנית ההתנתקות.

הוא מנה את כמות הנק”ל שהוברח לרצועה בחצי השנה האחרונה למעלה מעשרת אלפים, את הכמות הגדולה של התחמושת (כדורים) כ 4 מליון, את כמות חומר הנפץ – כ 15 טון וכן טילי גראד – כ 24 טילים.

מה שדיסקין לא מזכיר, הוא כי כמות הנשק בלבנון ב 1994 כצה”ל שהה בלבנון היתה גדולה יותר בקנה מידה (למשל כ 2000 טילי גראד). גם אם נניח כי מ 15 טון חומר נפץ ניתן להכין כ 150 עד 300 קסאמים, עדיין דיסקין לא שומר על קני מידה ראויים.במיוחד לאור כך שהוא מכנה את האיום כאיום אסטרטגי.

בסקירה של דיסקין בפני ועדת חו”ב הטיות נוספות רבות. בפרק הזמן עליו מדבר דיסקין צה”ל שהה ברצועת עזה כמעט חודשיים בכח של לפחות שתי חטיבות ולעיתים אוגדה. אחת המטרות המוצהרות של צה”ל היתה מניעת הברחת גלעד שליט למצרים. לצורך כך היה עליו לפקח ולדעת במידה מסוימת את המועבר למצרים. ומן הסתם אם הייתה לו יכולת למנוע מעבר זה הוא יכל למנוע גם מעבר אמל”ח בכיוון ההפוך. יתרה מכך, אם אכן המספרים מדוייקים הם מעידים על יכולת מודיעינית גבוהה של הארגון עליו הוא אחראי, ומפליא הדבר כי אין ביכולתו להוביל את צה”ל לאותם ריכוזי תחמושת ולהשמידם. במקום למנוע חימוש של האירגונים צה”ל הרג בתקופת המבצעים האחרונים כ250 איש בעזה.

אם נתוניו של דיסקין מדוייקים ולא אומדנים,לכישלון בחיסול ארסנל הנשק יש אבות, אם זה רכז עזה בשב”כ, ואם זה יואב גלנט אלוף פיקוד דרום.

דיסקין גם מבכה את החלשותו של הפת”ח ברצועה, והקצנת החמאס. גם לכישלון הזה יש אב מאושר והוא דיסקין עצמו. שיטת החיסולים הממוקדים חיסלה כל יכולת של הפלסתינים לבנות הנהגה מאוחדת, היא השאירה מצב כאוטי בו כל בן 20 הוא בכיר באירגון כלשהו. שכבת ההנהגה של בני ה 30+ חוסלה והפכה ללא אפקטיבית. כאשר ישראל מסתמכת רק על מוחמד דחלאן בעזה.כאשר לדחלאן אוזל הכסף לממן את צבאו הפרטי, הכאוס גובר.

בעזה חוסלו, הורעבו, והושמו במצור מליוני אנשים כאשר אפילו בתקופה הקצרה המדוברת של מאז ההתנתקות, רוב החללים והפצועים מפיגועים הגיעו מפיגועי התאבדות בת”א שיצאו מהגדה, ופיגועי דקירה וירי ביו”ש ובמחסומים.

המתסכל ביותר הוא חוסר ההבנה של ראשי מערכת הביטחון כאשר הפתרון ניצב מול עינהם. הפיתרון הוא בשיחרור אסירים פלסתינים, כריזמטיים, אשר אחדות ההנהגה בראש מעיינהם. דם על הידיים אינו שיקול רלוונטי. באל-חיאט דווח מספר פעמים על דרישות החוטפים. לפחות מחצית מהבכירים שנדרשים לשחרור תמורת גלעד שליט, והפסקת הקסאמים והסיכולים הממוקדים הם מחותמי מסמך האסירים מכל הפלגים, פתח, חמאס, החזית העממית, ואפילו הג’יהאד האיסלמי. וישראל עדיין מטרפדת את העיסקה

ישראל אינה צריכה לקבל את תנאי מסמך האסירים כתנאים למשא ומתן אולם כן כתנאים להסרת המצור על הרשות. הנהגה פלסטינית התומכת בו, ובעלת יכולת להשפיע על הדור הצעיר (בעזה אחוזים גבוהים מתחת לגיל 18) יכולה ללכד את הפלסטינים סביב אג’נדה לאומית ולא ג’יהאדיסטית. תמיכה כספית אירופאית ויתכן גם צבאית ולוגיסטית, יכולה לנטרל את השפעת הגורם האירני.ולהוציא את תושבי עזה ש 70% מהם מתחת לקו העוני לדרך של בניין מדינה ולא של טרור.

על השתיקה

August 27, 2006

מספר מקוראי “הבלוף הדמוקרטי” שאלו אותי מדוע לא כתבתי זמן רב בבלוג.

למעט הקוראים הללו אני חייב תשובה, הן לא הודעתי על פרישה או אפילו חופשה. למען האמת מבחינה רגשית ואישית אני עדיין מחובר למלחמה ההיא, הרי עדיין לא כל החיילים יצאו מלבנון כולל אנשים שאני מכיר אישית.

את הסיבות לשתיקה כרגיל ניתן למצוא בעבר.

 

ב 22.6 כתבתי את הפוסט הסימפטום של הבלוגים הבלתי רלוונטיים הוא קשה ומפגין את חולשתה של החברה האזרחית הישראלית הפוסט שעסק בנושא ההתנגדות לסיכולים הממוקדים שם דגש על המישור הפוליטי, אסטרטגי, טקטי ומדיני ומעט להתייחס לפן המוסרי. בין היתר הוא העלה את הטענה כי הדיון במישור המוסרי יהיה הקל ביותר לקיעקוע, בגלל תפיסות אקדמיות ועממיות שונות של מוסר

הפוסט הנ”ל הגיב תגובה נזעמת של “הכוסית בעלת אובססית שואה” בשם הדיון המוסרי הוא הקל ביותר להדיפה?? שאף טרחה לצטט את התיזה שלה בנושא

בדיון שקיימתי אימה בטוקבקים אצלה חשפתי קצת את תפיסת העולם שלי

מעולם לא טענתי כי הטיעון המוסרי אינו ראוי. אני מאמין כי יתכן ותפיסת המוסר שלי אינה רחוקה בהרבה משלך. אינני רהוט וצלול כמוך, ולעיתים רבות אני מתחבט האם צעד כזה או אחר שאני עושה הינו מוסרי. לכן קשה לי להגדיר את עצמי כאחד מאבירי המוסר ולהרשות לעצמי להטיף בשמו. התחבטות אקסיסטנציאליסטית היא מהותית עבורי. וכנראה בשל כך אין בי את העוצמה האינטלקטואלית והנפשית לנפנף בהינף יד את רמון, או את הימין השמרני.
[…]

דיון במישור הטקטי, האסטרטגי, הפוליטי או המדיני מחייב להגדיר מטרה (למשל שלום), ודרך להשגת המטרה.(למשל משא ומתן או חיסולים). דיון במונחים אלו נותן יכולת למדוד את האפשרות להשגת המטרה באמצעות הדרך, ואת ההתאמה בין הדרך למטרה.
אני מעריץ אנשים כמוך שיכולים להסתכל לכל אחד בלבן של העין ולקיים דיון מוסרי. חוששני כי אני איני מסוגל, ולכן אני בוחר לנסות לשכנע אנשים שהזוועות שמתרחשות בעזה הם בניגוד גמור למאווים שלהם

בהמשך הדיון הציגה “הכוסית בעלת אובססית שואה” נקודה חשובה מאוד חשיבותו של המוסר בהצבת קווים אדומים. (וגם המליצה לי לחזור בי מהשקפת עולם הקרובה לאקזיסטנציאליזם ולעבור למטריאליזם טהור) כי אקזיסטנציאליזם נוטה לשתק את האדם, והמטריאליזם נותן לו תקיפות או בלשונה.

אה, ושכחתי לציין. אקסיזטנציאליזם זה לא משהו. תעבור למטריאליזם, יצאו לך אחלה פוסטים תקיפים

דיון בנושאי מוסר לא מגדיר אולי מטרה, אבל הוא מגדיר קווים אדומים בדרך להשגת כל המטרות האחרות. נראה לי שזה חשוב באותה מידה, בעיקר לנוכח העובדה שלעיתים חציית הקווים האדומים האלו הופכת את המטרה לריקה מתוכן.

את נושא קווים האדומים קיבלתי ללא עוררין. אבל השקפת עולם אקזיסטנציאליסטית היא קשה מאוד לשינוי, במיוחד לאור העובדה שבהרבה פעמים היא “מתלבשת” על אופי מתחבט.

 

ב 7.8 כתבתי פוסט שכותרתו “הנראטיב הישראלי זקוק לריענון דחוף, תוך כדי תנועה כמו שאומרים הגנרלים”

הפוסט פתח במשפט

מול עינינו אמור להשתנות הנראטיב הישראלי של “הטובים לטייס”, “יפי הבלורית והתואר” ,”תנו לצה”ל לנצח” והעיתונות הישראלית מנסה לכאורה לבלום את השינוי .אני מבין את החשש מפני דמורליזציה של הכוחות הלוחמים אולם, ישל לכך גבול

ההמשך היה קשה יותר. ב 8.8 יום למחרת, בעת פירסום הפוסט על אמיל חביבי עברתי שנית על הפוסט הנ”ל, והזדעדעזתי מעצמי כי הוא חצה קו אדום מוסרי שלי. הזדרזתי והסרתי אותו מהבלוג.

 

מאז, אם כי מצאתי לנכון מדי פעם לשאול שאלות בבלוגים אחרים ואף ליטול חלק בעבודה שחורה, וכן להתנדב פיזית במשימות הקשורות לכשל המוסרי שלי, בוקר בוקר קמתי, והלינקים הראשונים שגלשתי אליהם היו צ’פחה בעורף, ו שורות ,שורות בבלוג יוצאת מארון הקודש של “אישתו של”.וברקע שיקשוק הרוטורים של מסוקי הקוברה המגיעים מתוככי לבנון והם כאילו לועגים לי, נכשלת מוסרית

 

התהייה העיקרית שלי היתה האם העובדה שנכשלתי מוסרית בפוסט בו עברתי על קווים אדומים מקרינה על זכותי להיות שופר של עצמי ודעותי ב”בלוף הדמוקרטי” .אז לא,עברתי מחדש על כל הפוסטים, ומלבד אותו פוסט אומלל של ה 7.8 אינני מצטער על כתיבתי ב”בלוף הדמוקרטי”. ואחזור לכתוב כבר בימים או בשעות הקרובות. השתתקתי, הן בגלל נטיות אופי והן בגלל תפיסת העולם הבסיסית, של התחבטות מתמדת. אבל לפחות לקוראים מעטים הקול שלי יכול להיות מעניין.

 

וסליחה מכל הקוראים שיצא להם לקרוא את הפוסט “המשתק” ונפגעו ממנו.

 

הקאמבק של הוא לא רלוונטי

August 8, 2006

קדימה החליטה היום לנסות לחדש את נוסחת “המנהיג הערבי שאיתו אנחנו צריכים לדבר לא רלוונטי” אבל אם תשיך בדרכה זו, הדבר היידי שישאר לא רלוונטי במזרח התיכון זה מדינת ישראל.

 

ואין דרך טובה לעשות מנהיג ללא רלוונטי מאשר להתנשא עליו בשחצנות ארוגנטית

שר המשפטים חיים רמון עשה את זה בטלויזיה, בלעג לדמעותיו של סניורה

שרת החוץ ציפי ליבני עשתה זאת מעל בימת כנסת ישראל

שרת החוץ, ציפי לבני, קראה היום (ג’) בנאומה בכנסת לראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, “למחות את דמעותיו ולהתחיל לפעול על מנת ליצור עתיד טוב יותר לאזרחים שעליהם הוא בוכה”. בדיון מיוחד בהשתתפות הורי שלושת החיילים החטופים, התייחסה לבני לבכיו של סניורה בנאומו בפני שרי החוץ הערבים בביירות אתמול.

וגם יושבת ראש הכנסת דליה איציק השתתפה בחגיגת הלעג

בדומה ללבני גם איציק יצאה בקריאה לראש ממשלת לבנון ואמרה: “תפסיק לבכות ותתחיל לעשות. סלק מלבנון את אותו טפיל טרוריסטי, סרח עודף, שנקרא חיזבאללה ושני העמים יוכלו לשוב ולחייך”

רבים שנכחו בשיחות השלום של אהוד ברק טענו כי אם רק היה משתחרר מהארוגנטיות ומתיחס למשלחות מולו בצורה אנושית ובעלת כבוד, היה ביכולתו באמת להגיע להסכם. מחיים רמון אני לא מצפה לכלום, מדליה איציק , רק למעט. אולם מהאישה שנושאת בתפקיד הדיפלומטי הבכיר ביותר במדינת ישראל, הייתי מצפה לנהוג לפחות קצת בדיפלומטיה. גם עם מתנהלת כעת מערכה דיפלומטית על טיב ההסכם, ראוי לנהוג ביריבך למערכה בכבוד, כי בסופו של יום האינטרס של ישראל הוא כי ההסכם יחתם.

אינני יודע אם לסניורה הכח כעת לממש את יוזמתו, ואם דמעותיו אוטנטיות או נועדו לחלץ החלטה מועידת המדינות הערביות (הרושם האישי שלי היא כי הן כן אוטנטיות ופשוט מדובר באדם רגיש אשר נפגע עד עמקי נשמתו כאשר היה עליו לגונן על לבנון המערבית וההרוסה שלו מול החזות של “התנגדות ערבית ” שמציג נסראללה) אולם אין זה משנה, אין מקום לדיפלומטיה העלובה ולנסיונות להשפלתו על ידי שרת החוץ שלנו.

נסראללה vs. אמיל חביבי

August 7, 2006

ביתו” של הסופר החיפאי אמיל חביבי – ממייסדי מק”י הופגז אתמול על ידי נסראללה”.

chabibi_emil.jpg

זוכה פרס ישראל 1992, אשר וועדת הפרס קבעה עליו:

“סגנונו של אמיל חביבי חדשני ומתוחכם. הסופר השכיל לפתח ז’אנר ייחודי על-ידי מיזוג צורות ודרכי כתיבה ערביים קלאסיים (כגון המקאמה) עם מיטב מסורת הסאטירה האירופית יצירתו של אמיל חביבי התקבלה כחלק מהספרות הערבית של ימינו, ובה בעת התקבלה, במקורה הערבי ובתרגומה העברי, כתרומה של ממש לספרות הישראלית העכשווית”.

ב 1992 הוא חטף קיתונות רותחין מההנהגה הערבית על הסכמתו לקבל את פרס ישראל על עבודתו הספרותית

הוא נפטר ב 1996 , באופן סימבולי ב 2 במאי.

בשנת 2000 כתב אמנון לוי מכתב אישי בשם סליחה אמיל, המתנצל על שבשנת 1996 הוא התלהם עליו בתור נציג ערבי בתוכניתו “ערב חדש” על רקע הפיגועים בדיזנגוף.

אמיל היה איש יקר, שנגע בישראלים רבים בסיפרו האופסימיסט. ואולי יאה היה כי המשפט הפשוט שביקש שיחקק על מצבתו “נישארתי בחיפה” יהיה הסמל של המלחמה הזאת ולא הסיסמאות הנבובות כמו “ישראל חזקה” שמלעיטים אותנו העיתונים, כדאי גם שאלו הטוענים כי הם ממשיכי דרכו יעשו חושבים בקשר להצגת נסראללה כמשחרר לבנון הערבית מול כוחות הכיבוש הישראלי אמריקאי. חבל להכניס מגלמונן פאנאט שיעי לקטגוריה לא לו. מסתבר שהציבור של חיפה – בה חד”ש קיבלה כ 3% מהקולות ובל”ד קיבלה כ 3% מהקולות, חושב קצת אחרת – ומבין שההתקפה הנפשעת שלו על ישראל חייבת להיגמר. סירובו של נסראללה לקבל את הפסקת האש שמציע האו”ם רק מעיד על כוונותיו האמיתיות. למרות ההפגנות בכיכרות, והדברים החריפים על שר הביטחון וממשלת ישראל בכנסת, ואפילו דבריו של וליד חמיס, סגן ראש העיר היקר, אשר הפעם טועה. וכמו שאמיל חביבי היה אומר, הציבור יודע יותר טוב ממנהיגיו.

 

 

השמאל ההזוי

August 2, 2006

יוסי גורביץ כותב על פער האמינות המתרחב בעיקבות פעולת צה”ל בבעל בק

הרשה לי להרגיע אותך יוסי, הפעולה נועדה לנסות לחטוף את החוליה המקשרת בין חיזבאללה לאיראן – יזבק. מה לעשות שהמודיעין לא כל יכול והאיש תפס מחסה במקום כלשהו בבעל בק. בפעולות מהסוג הזה, ובתקופה כזו קשה לצבא להגיד נכשלנו כי החיזבאללה יעשה מזה צימעס, ובנוסף לכך ידע על איזה יעדים להגביר את השמירה. אז הרמטכ”ל בדרכו הגמלונית אומר ניצחנו עם הסבר גמלוני

גם כאשר ראש הממשלה אומר הוא לא מתכוון לכך, הוא מתכוון להגיד, לצרפתים הגיע הזמן לקפוץ למים הקרים ולאפי איתם, אל תתחיל לספור קטיושות אחרי המלחמה,

אשר לסיפור קורע הלב על האופוזיציה מהימין, אני ממליץ לכם לצרף את מיכאל פואה מהפייגלינים לקואליצית הבלוגרים נגד המלחמה. הוא הרי הודיע היום שבגלל שהמלחמה עלולה לקדם את ההתכנסות היא לא מלחמה על הבית וקרא לסרב, ממש כמו שבהפגנה בכיכר רבין קראו: חייל – הקשב ! חובה לסרב!

יוחאי עילם קרא לזה לדעתי בטעות – נגד המלחמה בצדק אבל בלי סטייל

kusit3g

כתבה: הדבר החשוב היחיד בהפגנות האלו הוא מספר האנשים שמגיעים. הסיסמאות תמיד פבלוביות, ותמיד אידיוטיות, הנאומים תמיד מתלהמים, ואף פעם אי אפשר למצוא בקונסטלציה כזאת שום דבר רציני – מבחינה מבנית. אגב, מכל צד (כמו ההתנייה הפבלובית של ה”שקט עכשיו נלחמים” וכל הסיסמאות בסגנון סובייטי כמו “חזק ואמץ” וכו’).

לא מקבל את שתי הגישות לגבי השניה: די לכיבוש, יש גבול כי אין כיבוש נאור, כסף לשכונות ולא להתנחלויות, כן לשלום, לא לאלימות הם לא סיסמאות פאבלוביות והן הוציאו מאות ואלפים לרחובות במשך 38 שנה כאשר אנשים הרגישו שיש כיבוש ושיש תהליך שלום ומולו אלימות וסחטנות מתנחלית

ההפגנות נגד המלחמה בלבנון לא מוכיחות כיבוש, ולא מציעות שום פתרון של שלום מלבד כניעה לנסאראללה, והמשך הסחטנות שלו גם בלבנון וגם אצלנו בצפון.

היום הזה הוכיח יותר מכל שתאורית “שחיקת הקונצנזוס” של דב חנין ובשארה היא מופרכת(כמו תאורית העכביש הגדול והעכביש הקטן של בשארה). אם הקונצנזוס ישבר היום הוא ישבר סביב השאלה של אפי איתם “למה ישבנו כל כך הרבה זמן במקלטים וצה”ל לא הגיע עוד לכביש ביירות-דמשק”

יש הרבה שאלות לא פתורות סביב המלחמה הזאת,בעיקר מי מכר ומי קנה את האשלייה שניתן להגיע ליעדים המדיניים בשימוש בחיל אויר בלבד. רצוי שייערפו גולגולות בצמרת, ויתכן מאוד שעמיר פרץ בין הגולגולות שצריכות להיערף. אבל לו היתי צריך לבחור עם מי להיות בין האנשים האלה:

crazysign.jpg

ובין עמיר פרץ “רוצח התינוקות” כפי שנקרא על ידי קואליצית בלוגרים כנגד המלחמה בלבנון , אני בוחר בפרץ בעיניים עצומות ואני לא צריך דוקטורט בפילוסופיה ומוסר כדי להבין זאת.

ואם מי שלא מצביע בל”ד, או תומך מצפן המאמין ב “מדינה אחת חילונית דמוקרטית” לא מבין מה זה עושה ללגיטימיות שלו שיחשוב שנית.

הייתי במחסומים עם מחסום ווטש,

הפגנתי עם 4 אמהות ועם יש גבול

היתי גם בבילעין

אבל תמיד עשיתי זאת מתוך אמונה שלי יש זכות קיום

אז בבקשה ממך בני ציפר – אל תלמד אותי מה זה שמאל

 

הקולות של הלילה

July 28, 2006

היום עליתי לחבר על הכרמל. ומהכרמל אין סודות. למטה בעיר שומעים רק את קולות הקטיושות הנוחתות על חיפה, הקריות, ולפעמים גם נהריה. אבל החל מ 19:30 בערב, לא היו אזעקות באף אחד מהאזורים הללו, בטלויזיה דיווחו רק על נפילות באצבע הגליל ובקרית שמונה.

הפיצוצים החלו ב 19:30 בערך ונמשכים לתוך הלילה. תכונה יפה לו ללילה שהוא מעצים את הקולות. אני מביט לעבר המפרץ, רואה את עכו, ממשיך ללוות בעיני את קו הים עד שמנצנץ המיגדלור של נהריה, אני מאמץ את עיני ורואה את המיגדלור של ראש הניקרה. מאחורי ראש הניקרה זה “השם” – האורות של נאקורה,ואחריה של צור.

צור ונאקורה חוטפות היום,וחוטפות חזק. אני שומע את זה. זה אמנם במרחק קילומטרים רבים אולם מהמקום בו שומעים נפץ של קטיושה בעלת ראש נפץ של  20 ק”ג (מקסימום 40 אם מדובר במודל הסורי) שומעים גם פצצות של למעלה מטון שנופלות על נאקורה לפחות (ואני משער גם צור) גם את גיחות המטוסים לשם  שומעים גל אחר גל.

 אינני אדם דתי, אבל ברגע כזה שאיני יכול לישון מהפיצוצים העמומים הרחוקים, אולם הכל כך מוחשיים ,כל שנותר לי  הוא להתפלל. להתפלל שעוצמת הפיצוצים לא מבשרת על קריסת בנינים רבי קומות בצור מאוכלסים באזרחים. להתפלל שמחר בבוקר כשאצפה ברשתות הטלויזיה הזרות לא אראה תמונות כמו מרובע הדאחיה בבירות, לא אשמע על עליה תלולה במספר ההרוגים בצור ולהתפלל שאם כבר מנצלים את כח ההרס הזה, שלפחות יבשרו מחר  בבוקר בגאווה בערוצי החדשות הישראלים(והזרים לשם האמינות) כי היו אלו פצצות חודרות בונקרים שהשמידו את מאגרי הטילים הנורים עלינו מצור,או את מפקדות החיזבאללה באזור שמתאמות את הירי. להתפלל  שכח ההרס הזה, שאפילו אני ממרומי הכרמל שומע אותו, ממרחק עשרות קילומטרים, אכן מנוצל כראוי, להגן על תושבי ישראל ולא להשמיד את נאקורה או צור.

לא נותר לי אלא להתפלל שהאנושיות תנצח את הנקם

חזרנו לכוכב הקופים

July 27, 2006

קרבות בבינת ג’בל, גנרלים עם הצהרות שרחוקות מהאמת ומתקרבות להאג, מאות אזרחים הרוגים בלבנון, עשרות הרוגים ב”עורף הישראלי”, מאות אלפים בורחים מדרום לבנון, מאות אלפים בורחים מהצפון, גלובליזציה מטורפת.

בוש החליף את רייגן בתפקיד הקאובוי, בגדד החליפה את קאבול, אבל המצב כל כך מבולבל שלא ניתן כבר לדעת כבר מיהו החכם, מיהו הטיפש,מיהו הגיבור ומיהו לעזאזל סופרמן שיציל אותנו.ככה זה בכוכב הקופים כאשר החול שוב אוזל בשעון.

כוכב הקופים – מילים רמי פורטיס לחן ברי סחרוף ביצוע- רמי פורטיס

פוליטיקאים משחקים בפלסטלינה
ורוצים להיות כמו הגדולים
קבצנים פושטים ידיים בשמחה
ודוגמנית שולחת נשיקה
איש עסקים מלוכסן עיניים
מוכר לכם עולם ללא כיסוי
ב בי.בי.סי הודיעו שהרגו שתי ילדות
והמלכה אוכלת ציפורניים בשעות קשות,
שעות קשות, שעות קשות
קאבול נראית קצת מטושטשת
בין מייקל ג’קסון לחברון
וסופרמן שכח את התחפושת בארון
מי יתקן את החור שבאוזון?
מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?
החקלאים החליטו לגדל פרות קדושות
מאדם פסקל וכלב פודל אוכלים ביחד עוגיות
אחמד וירדנה משחקים באבא אמא
הם שברו את הכלים
על המסך רואים את ריגן מחייך לו בחלון
הדולר מתכווץ ומתנפח כמו בלון
וכך החול אוזל שוב בשעון…
מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?
גבירותי ורבותי אנחנו שוב עוזבים
קשה קצת לנתק מגע מכוכב הקופים

.